מחקר חדש מצטרף לשורת העדויות על התסמינים הממושכים של מחלת הקורונה, גם הרבה אחרי ההחלמה. מהמחקר עולה שחלק מהתסמינים הוגדרו על ידי המחלימים כפוגעים קשות באיכות החיים, ונמשכו אף מעל חודשיים מפרוץ המחלה. הממצאים החדשים פורסמו בכתב העת הרפואי JAMA.
המחקר שנערך על ידי חוקרי אוניברסיטת אגוסטינו גמלי שברומא, סקר 143 חולי קורונה ששוחררו מבית החולים לאחר שהחלימו ממחלת הקורונה. כל המטופלים ענו על הקריטריונים ליציאה מבידוד שכוללים היעדר חום למשך 3 ימים רצופים, שיפור בתסמיני המחלה, ושתי תוצאות שליליות במרחק של 24 שעות זו מזו – שנלקחו 12 יום לאחר הדגימה הראשונה.
החוקרים המשיכו ועקבו אחרי המטופלים מ-21 באפריל ועד 29 במאי. גיל הנבדקים נע בין 19 ל-84 שנים, 37% מהם היו נשים. במהלך האשפוז, ל-72% מהנבדקים נמצאה דלקת ריאות. משך האשפוז בבית החולים עמד על 13 ימים בממוצע, 5% מטופלים נזקקו להנשמה מלאכותית.
החוקרים עקבו אחר מצבם של הנבדקים במשך 60 יום מאז שדיווחו על התסמין הראשון. מהממצאים עלה שרק 18 מטופלים (12.6%) דיווחו על היעלמות מוחלטת של תסמיני המחלה. 32% סבלו מהמשך תסמין אחד או שניים, ו-55% סבלו מ-3 תסמינים או יותר. אף אחד מהמטופלים לא סבל מחום או תסמינים של מחלה קשה הדורשת אשפוז.
מתוך הנחקרים, 44.1% דיווחו על החמרה באיכות חייהם. הסימפטום השכיח ביותר שממנו סבלו המחלימים היה עייפות (53.1%), קוצר נשימה (43.4%), כאבי מפרקים (27.3%) ולחץ בחזה (21.7%).
"רופאים וחוקרים רבים מתמקדים בשלב המחלה כתוצאה מנגיף הקורונה", סיכמו החוקרים, "אך עם זאת, המעקב אחר החולים לאחר ההחלמה ואחר התסמינים הממושכים, הוא הכרחי".
בשבועות האחרונים מתפרסמות בספרות הרפואית עוד ועוד עדויות על תסמינים ממושכים שמהם סובלים מחלימי הקורונה. לפני כשבועיים פרסם בית החולים שערי צדק בירושלים ממצאים המראים כי כמחצית ממחלימי הקורונה שאושפזו בבית החולים, ממשיכים לסבול מתסמינים ללא קשר לחומרת המחלה שלקו בה. במחקר נמצא כי גם לחולי קורונה במצב קל עלול להיווצר נזק ריאתי לטווח ארוך ולעומתם חולים שהיו במצב קשה לא בהכרח מדווחים על קשיים נשימתיים אחרי שהחלימו.
על פי ההערכות המרכזיות המקובלות כיום, הגורם להרס הנרחב בגוף שעלול לגרום להצטלקויות ופגיעה תפקודית, הוא לא הווירוס עצמו אלא תגובת מערכת החיסון החמורה שהוא מייצר, הנקראת "סערת ציטוקינים".
הציטוקינים הם מתווכים במערכת החיסון, האחראיים לכך שתאי דם לבנים יגיעו לאזור פלישת הנגיף, יגרמו להרס שלו על ידי הרס התאים שאליהם חדר, ובליעתם על ידי תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים. על פי ההשערה, התמותה מתרחשת לא מווירוס הקורונה עצמו, אלא מאותו הרס שגורמת מערכת החיסון.
ההערכות הן שעם חדירת הווירוס, ישנה הפרשת יתר של ציטוקינים. הציטוקינים מגיבים באופן משמעותי ביותר הגורם להפעלה נרחבת של מערכת החיסון, ההורסת את התאים, גורמת להרחבה של כלי דם, מעמיסה על שריר הלב, עד כדי כך שאינו יכול לתפקד ומובילה ליצירת קרישי דם קטלניים שעלולים לגרום לתמותה בתוך שעות ספורות.
