בשיתוף מדטרוניק
מבין המגפות המאיימות של המאה ה-21, תוצאה של אורח החיים המערבי והמתועש, בולטת במיוחד מחלת הסוכרת. המחלה פוגעת במאות אלפי ישראלים מדי שנה, תסמיניה לרוב אינם מורגשים עד לשלב מתקדם שלה ותוצאותיה הרסניות: היא גורמת לפגיעה בראייה, במערכת העצבית ולאי ספיקת כליות ואף מאיצה תהליכים של טרשת עורקים. אלו, בסופו של דבר, מביאים לפגיעה בזרימת הדם בגפיים התחתונות ולהתמודדות עם אחד מהסיבוכים הנוראיים של המחלה: קטיעת כף הרגל.
"אנשים תמיד משייכים טרשת עורקים ללב, אך חשוב להבין שהמחלה הטרשתית פוגעת בכלל עורקי הגוף", מסביר ד"ר זלמן יצחקוב, רדיולוג פולשני ומנהל מכון הדימות במרכז הרפואי וולפסון. "פגיעה בעורקי הגפיים נגרמת על ידי שקיעת שומני דם בדופן העורק ובכך מובילה להצרות שלו ולהפרעה בזרימת הדם ברגליים".
אמנם טרשת עורקים בגפיים יכולה לקרות באופן טבעי, ללא התערבותה של מחלת הסוכרת, אך היא מאיצה את התהליך במאות מונים. גורמי סיכון נוספים לפי ד"ר יצחקוב הם עישון, השמנת יתר, לחץ דם, עלייה בגיל ונטייה גנטית.
"בעיקרון כל מי שסובל מחולשה ברגליים אחרי פעילות כמו הליכה או עלייה במדרגות, או שסובל מרגליים קרירות, גוון עור שונה של הרגל, או דפקים מוחלשים יכול לסבול מהפרעה בזרימת הדם בעורקים. כשהמחלה מתקדמת הכאב מתגבר ועלול להופיע גם במנוחה. בשלב מתקדם יותר, כאשר נוצרת חסימה של ממש והחלו להופיע פצעים ברגליים שאינם נרפאים, מגיעים לשלב של איסכמיה, אשר נפוץ באופן כמעט בלעדי בקרב חולי סוכרת, מדגיש ד"ר יצחקוב, "השאר הם מיעוט מאוד קטן באוכלוסייה".
מהי איסכמיה?
"זהו מצב רפואי של חוסר חמצון, שבו פחות דם מחומצן מגיע לרקמה. ברגע שמופיעים פצעים קשה להם להירפא כי הרקמה לא מקבלת מספיק חמצן, מה שמוביל להופעת כיבים – פצעים שלא נרפאים, וכן לזיהומים ונמקים בכפות הרגליים. כשהמצב מחמיר עד כדי כך מגיעים לשלב שנקרא איסכמיה קריטית של הרגל. מצב זה עלול להיות חמור עד כדי כך שיצריך קטיעה. כשיש פצע עם זיהום מאוד קשה ונמק זוהי נקודת אל חזור".
בישראל המצב מדאיג עד מאוד. הנתונים העדכניים האחרונים שפורסמו לפני שנתיים מצביעים על 550,000 חולי סוכרת, כאשר מתוך קבוצה זו סדר גודל של 15 אחוזים יפתחו סיבוכים של הפרעה באספקת הדם ברגליים - וזאת ועוד לצד עלייה תלולה במספר החולים ובתחלואה.
"אנחנו במקום מאוד לא טוב", מתריע ד"ר יצחקוב. "מבין מדינות ה-OECD אנחנו מספר 2 בשיעור היארעות כיבים ברגל סוכרתית. אנחנו מדברים על הרבה מאוד אנשים. יש מאמצים רבים להעלות את המודעות לנושא הזה. ישנן תוכניות לאומיות במדינת ישראל על מנת למנוע את סיבוכי המחלה וקטיעה של גפיים. עם זאת אנחנו לא משתפרים ומטופלים מגיעים לטיפול כשכבר מאוחר מדי".
למה בישראל המצב כל כך גרוע?
"לפי דוח ארגון ה-OECD שפורסם ב-2018, ישראל ניצבת במקום הראשון בצריכת סוכר בעולם. ממוצע צריכת הסוכר בישראל עומד על 170 גרם לנפש, כאשר על פי המלצות ארגון הבריאות העולמי צריכת הסוכר לנפש ביום לא צריכה לעבור את השמונה כפיות ביום לגברים (32 גרם) ושש כפיות לנשים (24 גרם).
"החלק המדאיג הוא שבישראל אחוז גבוה מאוד של המטופלים הם מטופלים צעירים שעוברים קטיעה. אנשים מאבדים רגליים וזה נורא. צריך לעורר מודעות, שאנשים יידעו וידברו על זה", מטרת הטיפול הראשוני בפצעים המופיעים כתוצאה מהפרעה בזרימת הדם ברגל הוא ריפוי הפצעים. כאשר מדובר בפצע בכף הרגל המטופלים אף מתבקשים להימנע מדריכה. מיעוט קטן של המטופלים אף מופנה לתא לחץ, אך אמצעי טיפולי זה אינו נחשב פרקטי דיו. "בשיטה זו מזרימים חמצן במינונים גבוהים אשר מסייע בריפוי הפצע", מסביר ד"ר יצחקוב, "אך צריך לזכור שלא כולם מועמדים מתאימים ושזה תהליך ארוך מאוד שנמשך שבועות".
השיטה האפקטיבית היום לטיפול בפגיעה באספקת הדם בגפיים היא שיטת הצינתור. בשיטה זו פותחים את כלי הדם החסומים ברגל על מנת להביא לחידוש זרימת הדם. ביכולתה של שיטה זו להציל את הרגל מקטיעה, כל עוד מזהים את הבעיה לפני ההדרדרות לשלבים הקריטיים.
"אם הרגל כבר נמקית לא נוכל לעזור אז חשוב להגיע בשלב הנכון", מוסיף ד"ר יצחקוב. "השיטה מוכיחה את עצמה. בדיוק כמו בצינתור לב, שאם המטופל מגיע בזמן חייו ניצלים, כאן אנחנו מצילים את הרגל. ידוע גם שקטיעה מקצרת את תוחלת החיים".
איך מתבצע הצנתור?
"במרבית בתי החולים בארץ ישנו מערך של כף רגל סוכרתית. המטופלים עוברים הערכה שכוללת בדיקת דופלר להערכת זרימות הדם ברגליים ובהתאם לתוצאות מופנים אלינו לצנתור. האבחון כולל גם בדיקת סיטי להדגמת העץ העורקי ולמטופלים עם אי ספיקה כלייתית יומלץ על בדיקת MRI, שבה חומר הניגוד אינו מסכן את התפקוד הכלייתי.
"לאחר אבחון מדויק של הבעיה וזיהוי העורקים שנדרש בהם שחזור זרימה, המטופל יעבור הערכה על ידי כירורג כלי דם או רדיולוג פולשני לתכנון הליך הצינתור. ההליך מבוצע בחדר הצינתורים בהרדמה מקומית והוא אורך בין כחצי שעה לשעתיים בהתאם לחומרת הרובד הטרשתי, במהלכו מוחדרים צנתרים ייחודיים דרך עורק המפשעה, ולאחר מעבר באזורי החסימות פותחים אותם באמצעות בלון".
בשנים האחרנות, עם הופעתו של תהליך הצנתור חלה התפתחות משמעותית בתחום הטיפול בחוסר זרימת בעורקי הגפיים. הדבר מהווה בשורה של ממש לאחוז מאוד גדול באוכלוסייה המתמודדים עם התופעה.
"כיום ניתן להתאים לכל מטופל את ההליך הצינתורי הטוב ביותר עבורו", מסביר ד"ר יצחקוב. אחד החידושים האחרונים הם בלונים מצופים בתרופה שבעת ניפוחם באזור ההיצרות משחררים תרופה לדופן העורק. התרופה מונעת התפתחות מחודשת של המחלה. מחקרים מוכיחים ששלושה מתוך ארבעה מטופלים כאלו שעברו הליך באמצעות בלון מצופה בתרופה לא יצטרכו לחזור על הפעולה בחמש השנים הבאות.
"חידוש נוסף הוא שימוש בצנתרים המסוגלים להוציא את החסימה. שיטה זו מאפשרת לנו להימנע מהחדרה של תומכן (סטנט), אשר בשנים האחרונות התגלה כי יש להם נטייה להיחסם לאורך זמן".
בשיתוף מדטרוניק
