היתר חריג של שר העבודה והרווחה נותן הכשר למציאות בעייתית: תורנויות רופאים מפרכות של 26 שעות, אחת מהרעות החולות של מערכת הבריאות הישראלית. מדי שנה השרים שימשו כחותמת גומי ואיפשרו לתורנויות הללו להימשך – עד שהשר לשעבר איציק שמולי החליט שהוא לא מוכן לחתום על האישור בנושא.
קראו עוד:
לפני כשנה, לראשונה, חתם שמולי על היתר שנתן אור ירוק להמשך התורנויות המייגעות לתקופה של שלושה חודשים בלבד, תוך שהוא מתנה את המשך ההיתר בגיבוש תוכנית מסודרת לקיצור התורנויות. אלא שהוועדה, שהוקמה על ידי ההסתדרות הרפואית, לא הצליחה לעמוד במשימה. כעבור שלושה חודשים היא ביקשה הארכה של חצי שנה, שלא עזרה.
התוצאה: ביום חמישי האחרון מנכ"ל משרד הבריאות המתפטר, פרופ' חזי לוי, שלח מכתב לשר העבודה מאיר כהן וכתב כי ההיתר עומד לפוג (ב־6 ביולי) ויש להאריכו בשנה. זה גרם להצתה מחודשת של מחאת המתמחים, שלא מוכנים עוד לעבוד בתנאים הקשים הללו ומבקשים להוציא את רפורמת תורנויות המתמחים לפועל מיידית.
במוצאי שבת התקיימה הפגנה של כמאה סטודנטים לרפואה ומתמחים מול ביתו של לוי. נעצרו שני סטודנטים, מתמחה ומנהלת המטה של ארגון המתמחים. כשלוי יצא מביתו הוא אמר למפגינים: "הוועדה אמורה לסגור את הדברים, משום כך ביקשנו הארכה של ההחרגה. אם הדבר הזה ייגמר יותר מהר, לא נצטרך שנה". המוחים לא אהבו את התשובה, זעמו על דבריו וקטעו אותו כשהם צועקים לעברו בין היתר: "אתם מנסים לפתור את זה כבר 11 שנים".
על רקע התחדשות המחאה שלושה מתמחים מספרים על מאבק ההישרדות היומיומי, התקווה שהדברים ישתנו והקושי העצום שנלווה לעבודה שלהם.
ד"ר שני סבוראי (34) ממזכרת בתיה
אם לשני ילדים, מתמחה במחלקת אורתופדיה בבית החולים קפלן
"בלתי אפשרי לעבוד 26 שעות ברצף. זה פשוט לא אפשרי ולא שפוי. אי אפשר להיות אמפתי ככה לאף אחד. אי אפשר לטפל ככה, כשכל כך עייפים. רוב המתמחים בארץ היום, על אף ההסכמים שנחתמו ב־2011, עושים יותר משש משמרות בחודש. הממוצע שלנו במחלקה זה 6, 7, 8 משמרות בשבוע.
סיימתי שבוע תורנות ביום שני, ועד יום חמישי הייתי בפוסט־טראומה ברמה שסיימתי את התורנות בוכה. נכנסתי לחדר ניתוח בשש בבוקר לטפל בילד כשאני בוכה, אחרי 26 שעות של תורנות בכיתי לאחות בחדר הניתוח. אני נמצאת בלילה במיון עמוס, מפוצץ באנשים, ורק מתפללת שלא אעשה טעות למישהו שתעלה לו בחיים, או שתפגע ביכולת ולו הקטנה ביותר של מישהו.
עוברים תחת ידינו כל כך הרבה אנשים, ואין לנו רגע דל לעשות פיפי או לאכול. ראיתי מאות צילומים בשעות האחרונות ואני לא לגמרי זוכרת מה שייך למי, מי מטופל שלך או מה הבעיות של מי. אחרי כל כך הרבה שעות, קשה לראות טוב. אני תמיד מרגישה בתורנויות האלה שאם מגיעה השעה 8 בבוקר, אני חיה וכל המטופלים שרדו את הלילה – זה נס של ממש.
לפני שבוע מצאתי את עצמי מול מטופל פסיכוטי בשתיים בלילה, כשהוא צורח עליי שאני זונה ושאני אבדוק אותו, והוא פשוט ירק עליי. המערכת כל כך חולה, שההפקרה של הרופאים זה לא רק במובן של 26 שעות תורנות, אלא גם בשמירה על הבטיחות שלנו. אם יתקוף אותי מטופל בלילה לא יהיה אורתופד, ואז יצפו ממני שלמרות שעברתי תקיפה אמשיך לטפל בחולים. כל מטופל אחר שמגיע אחרי תקיפה היה מקבל ממני יום מחלה, אבל אני לא יכולה ללכת הביתה, כי אין מי שיחליף אותי. לאנשי המערכת, להסתדרות – לאף אחד לא אכפת מאיתנו. הם אמרו בריש גלי לבית הדין לעבודה ב־2016 שלא צריך לקצר תורנויות כי זה לא חשוב".
ד"ר אורי רוזן (36) מיפו
מתמחה ברפואת משפחה במרכז הרפואי וולפסון
"יום תורנות רגיל מתחיל כמו כל יום עבודה בשעה 8:00. מתרוצצים בין המחלקות. אם זו מחלקה פנימית בחורף, יש הרבה חולים מהרגיל. בבוקר מתרוצצים בין החולים ובשעה 15:00 עושים העברת מחלקה, מה שאומר שאני הולך להישאר לבד עם סטאז'ר ללא ניסיון.
בתוך המחלקה יש חולים עם סיכון מוגבר שאין להם מקום בטיפול נמרץ. בינתיים ממשיכים להגיע אנשים למיון, צריך לעבור מחולה לחולה ולעבור על כל התרופות שהם לוקחים. תוך כדי צריך להיכנס להחייאה של 40 דקות. אחרי שאני יוצא מהחייאה מזיע, צריך להמשיך לקבל עוד אנשים במיון, וכל זה מבלי שאני יכול ללכת לשירותים או לאכול. ככה נראית תורנות במחלקה רגילה.
היה יום שבשעה 23:00, אחרי 26 שעות תורנות של התרוצצות ממקום למקום, אני יושב רעב ליד האחיות, הראש כואב כי התייבשתי אחרי שלא היה לי זמן לשתות. מעלים חולה מבוגרת מהמיון כשהיא מונשמת, ויכול להיות שמביאים אותה למחלקה רק כדי שהיא תמות אצלי. במקביל יש לי סטאז'ר שזו התורנות הראשונה שלו, הוא לא יודע עברית טוב ולא מכיר את התוכנה שאיתה אנחנו עובדים. הייתי לבד עם 39 חולים, כל אחד עם הבעיות שלו. הייתי צריך להרדים חולה יותר עמוק כי הוא התנגד להנשמה שלו. בכל הזמן הזה המחלקה רועשת וגועשת.
אני מכניס את האישה המבוגרת לחדר הלם ומסדיר לה את הנשימה שלה. אלה בדיוק הסיטואציות שעלולות לקרות בהן טעויות. רק 12 בלילה, אני תשוש, עייף, ואחראי על 40 אנשים שכל אחד מהם חולה בכמה מחלות. בצבא אסור לעבוד ככה, לטייסים אסור לטוס ככה, אבל אני צריך להתיישב ולעשות חישוב של כמות של האנטיביוטיקה של אותה החולה. ואם אני אטעה, אני יכול להרוג אותה. יש רגשות אשם מהטעויות שאנחנו עושים ואנחנו עושים טעויות. אנחנו מפחדים. כולם מפחדים.
באחד הבקרים, אחרי שסיימתי לעבוד ב־10:00 אחרי 26 שעות של תורנות, חזרתי הביתה ולמרות שמדובר בנסיעה קצרה – עמדתי בצומת ברמזור ונרדמתי. התעוררתי בתוך הצומת כשרכב התנגש בי. אני לא היחיד. חברים רבים שלי למקצוע עשו תאונות אחרי משמרות.
כשאתם מגיעים לבית החולים ב־19:00, מי שתפגשו אלה מתמחים שעובדים שעות על גבי שעות. אלה האנשים שיטפלו בכם. זו עבודה שדורשת הרבה ריכוז עם הראש וגם עם הידיים, ואני אחראי עם הידיים שלי על 40 חולים – לבד. במקרה הטוב יש איתי סטאז'ר ובמקרה הפחות טוב הסטאז'ר לא מדבר עברית ולא מכיר את המערכות. אנשים צריכים להבין שמי שמטפל בהם ב־21:00 זה בן אדם שסובל מדיכאון אחרי שעבד 400 שעות בחודש. בן אדם שבאופן כרוני לא ישן, לא אוכל, ולא מכשירים אותו כמו שצריך. זו המציאות העובדתית. וכל זה לא משתנה.
כולם יודעים את זה, והגוף שמנהל את זה בצורה חובבנית מועל בתפקיד שלו 20 שנה. מקווים ששר הבריאות החדש כן ירצה לשנות את זה".
ד"ר ריי ביטון (37) מאשדוד
בחודש התשיעי להריונה, יו"ר ארגון המתמחים "מרשם", ממובילי המחאה ומתמחה בנפרולוגיה בבית החולים אסותא באשדוד
"המאבק אף פעם לא שכך, אבל ב־6 ביולי יפוג שוב היתר ההעסקה של 26 שעות עבודה, ועד עכשיו דרשנו שההארכה של ההיתר תהיה לתקופה קצרה, ותכלול בתוכה התחייבות מטעם הגורמים הרלוונטיים - משרד הבריאות ומשרד העבודה - להוציא את רפורמת הקיצור של התורנויות לפועל באופן מיידי.
השר לשעבר איציק שמולי עשה את זה פעמיים בקדנציה שלו, כאשר הוא דרש שבתום שלושה חודשים של הארכה תהיה איזושהי רפורמה כדי שנוכל לצאת לדרך. בפועל, הוועדה שהייתה אמורה להגיש את המסקנות שלה לפני שנה עדיין לא עשתה את זה ולא הגישה מסקנות ביניים, ועכשיו שר הבריאות מבקש צ’ק פתוח לשנה שלמה. הוא לא מתנה את זה בשום דבר והכל בטענה של הקורונה.
המתמחים לא מוכנים לעבור על זה בשתיקה. לא ניתן שימרחו אותנו שוב. הסברנו בהפגנה שקיימנו למנכ"ל משרד הבריאות חזי לוי שזה לא מקובל, ושלא תהיה הארכה אוטומטית. דרשנו ממנו להאריך את ההיתר לכל היותר לשלושה חודשים.
אנחנו מתכננים לפגוש בהקדם את שר הבריאות ניצן הורוביץ. נגיע עם כל החומרים הרלוונטיים כדי להוציא את הרפורמה לפועל כמה שיותר מהר. אנחנו דורשים להתחיל את הרפורמה ברמה המיידית ולהכניס אותה לתקציב הקרוב. מאוד מקווים שנוכל לעשות סוף להעסקה המסוכנת הזו.
הוכחנו בשבת שהמתמחים מוכנים ללכת עד הסוף, ולא נבחל בשום אמצעי. נלך יחד עד הסוף, אם זה בשביתות, בהפגנות. ואם ידחקו אותנו לפינה ונושא תורנויות המתמחים לא יהיה חלק מדיוני התקציב לא נהסס להשתמש בנשק ההתפטרות ההמונית".
