בשיתוף מדטרוניק
עבור חולי סוכרת סוג 1, אחד האתגרים המורכבים ביותר הוא איזון המחלה. צביקה שפירא, בן 68 מקרית ביאליק, הגיע למצבים רפואיים מסכני חיים עקב אי יכולת להצליח לשמור על איזון הסוכרת עד שהגיע פתרון פורץ דרך ששינה את חייו.
לראשונה, מזה עשרות שנים, הוא לא צריך לדאוג ולחשוש לבריאות שלו מסביב לשעון. "לראשונה אחרי 33 שנה ותוך שלושה חודשים בלבד, הסוכרת שלי מאוזנת", מספר שפירא. הסיפור שלו חושף את האתגרים המורכבים מולם עומדים חולי סוכרת סוג 1, והחידושים הטכנולוגיים העומדים לרשותם שמעלים את איכות החיים ומשפרים את בריאותם.
הדרך לאיזון הסוכרת
רבים מהסיבוכים והנזק שנגרם ממחלת הסוכרת נובעים מחוסר איזון הסוכר: רמות סוכר גבוהות או נמוכות מציבות סיכונים יומיומיים וארוכי שנים גם יחד, כגון: מחלות לב וכלי דם, שבץ מוחי, פגיעה בעיניים, קטיעות גפיים, כשל של הכליות ועוד. מעבר לכך, קיים חשש יומיומי להיפוגליקמיה ופגיעה מתמדת באיכות החיים.
זה אתגר לא פשוט, גם למטופלים שצריכים לעקוב אחרי התזונה באופן שוטף וגם לצוותים הרפואיים, בגלל הקושי בהתאמת הטיפול וצורך המתמיד בתחזוקה של המחלה. בפועל, רבים מהמטופלים לא מצליחים להגיע לאיזון הדרוש, מה שמשפיע על סיבוכי הסוכרת השונים והחמורים הנובעים מהמחלה. צביקה מספר כיצד הזניח את הטיפול במחלה – עד שהמצב החמיר: " המשכתי להתנהג כרגיל. לאכול מה שבא לי, לא הלכתי לרופאים למעקב, לא בדקתי סוכר באופן רציף ובעקבות זאת גם סבלתי רבות מהיפוגליקמיות והיפרגליקמיות (סוכר נמוך מאד וגבוה מאד). לא התכחשתי לזה שאני חולה אלא פשוט לא התייחסתי לזה".
גם לאנשים כמו צביקה, הסיוע שמציע "הלבלב המלאכותי", מהווה מהפכה של ממש. זו מערכת היברידית-אוטומטית במעגל סגור, המתקדמת ביותר בעולם לבקרה על רמת האינסולין בדם אצל חולי סוכרת מסוג 1, היא חוסכת מהמטופל את הצורך המתמיד לעקוב, לחשוש ולפקח על רמות הסוכר שלו. המערכת בודקת כל 5 דקות בצורה אוטומטיות את מדדי הסוכר ומתקנת ומתאימה את מינוני האינסולין באופן אישי, לפי צרכי המטופל מסביב לשעון, כשהיא מפחיתה ומונעת אירועי היפוגליקמיה (סוכר נמוך) והיפרגליקמיה (סוכר גבוה) עוד טרם התרחשותם.
צביקה מספר עד כמה הטכנולוגיה המתקדמת הזו שיפרה את מצבו הבריאותי – וגם הנפשי: "מדדי הסוכרת שלי מאוזנים ועומדים על C1A של 6.6. אני כל בוקר מתעורר ולא מאמין. אין לי יותר היפוגליקמיות, אפילו כאבי הרגליים שלי פחתו. אני פחות לחוץ ורגוע יותר וגם אשתי התחילה סוף סוף לישון בלילה. קשה להאמין שחיים שלמים לא הצלחתי לעשות מה שהמערכת הזו הצליחה לעשות בשלושה חודשים בלבד".
מדובר בטכנולוגיה המשחררת את החולה מהצורך בניהול קפדני של המחלה ומהצורך בשליטה ברמות הסוכר בכל רגע, כשהיא מצליחה להביא את מרבית המטופלים שמשתמשים בה ליעדי הטיפול ולשמור על בריאותם ועל איכות חייהם. בשלב זה, המערכת נכנסה לסל התרופות עבור ילדים בגילאי 7-18 ונמצאת בקופות החולים: מכבי, לאומית ומאוחדת בהתאם לתנאי הקופה ובאישור רופא מטפל.
"לא התכחשתי לזה שאני חולה, אלא פשוט לא התייחסתי לזה"
הסכנה הגדולה בסוכרת היא חוסר טיפול או היעדר טיפול ראוי, וכך היה גם עם צביקה: "בגיל 35, ללא סיבה ברורה, חליתי בסוכרת מסוג 1. בסך הכל התלוננתי שאני לא מצליח לקרוא את המספר של הרכב, ראיתי אבל מאד מטושטש. שיתפתי את המשפחה שלי והם, שרובם עובדים בבית החולים רמב"ם, החליטו לקחת אותי לשם לבדיקות. שיתפתי איתם פעולה ובאופן לא צפוי הבדיקות הראו שאני סוכרתי".
שפירא מספר כי "מי שמכיר אותי יודע, אני איש של עבודה ואין לי עניין גדול במחלות. לא ידעתי כלום על מחלת הסוכרת גם לא מאיפה קיבלתי אותה ולמה, אין לי גם שום היסטוריה משפחתית. לא לקחתי את זה קשה, מבחינתי זו רק סוכרת, בכלל לא היה אכפת לי. הייתי מזהה שאני עם סוכר גבוה לפי זה שהייתי מאבד את חוש הריח ואת הסוכר הנמוך כשהגוף שלי המתחיל לרעוד- טיפלתי בזה נקודתית וכשחזרתי לעצמי המשכתי הלאה בשגרה שלי. לרגע לא עצרתי לחשוב על ההשלכות ובכלל על זה שאני בעצם אדם לא בריא".
"אחרי שהגעתי לסף מוות, ובעזרת אשתי - הבנתי שאני חייב לקחת את עצמי בידיים"
"יום אחד חזרתי מהעבודה מאד עייף, הבדיקה שעשיתי הראתה שאני עם סוכר מאד גבוה, כמעט על סף מוות. אשתי, שהיא אחות במקצועה, טיפלה בי מיד וכשחזרתי לעצמי היא אמרה לי במילים ברורות- שככה אי אפשר להמשיך יותר ושהיא לא מוכנה לזה יותר".
"מאותו הרגע נבהלתי והחלטתי לקחת את עצמי בידיים. התחלתי ללכת למעקב אצל הרופאים, שינתי את כל התפריט שלי ואכלתי רק מה שמותר לי, התחלתי לעשות הליכות, עשיתי חמש בדיקות דם ביום ולמרות כל זאת, כלום לא עזר. המשכתי לסבול מהיפוגליקמיות בעיקר ומחוסר איזון".
"החשש הכי גדול של אשתי, בתור היותה אחות, היה כשהייתה צריכה לעבוד משמרות לילה. היא פחדה להשאיר אותי לבד כי לא ידעה באיזה מצב היא תמצא אותי בבוקר. גם כשהייתה ישנה בבית תמיד הייתה אומרת שהיא ישנה כמו כבאי, תמיד עם עין אחת פתוחה כדי לבדוק אותי. אם הייתה צריכה לנסוע לחו"ל הבת שלי הייתה נשארת לישון איתי. אני בעצמי אף פעם לא יכולתי לנסוע לחו"ל יותר משלושה ימים כי תמיד פחדתי מה יקרה ומה יהיה". לדבריו, "החיים שלה סובבו כל הזמן סביב הסוכרת שלי והיה קשה לנהל חיים שגרתיים". עם השנים החלו לשפירא גם דלקות פרקים וכאבי רגליים וידיים "עד שהגעתי למצב שאפילו פקק של בקבוק אני לא יכול לפתוח".
"הרופאה אמרה לי שזה יכול לשנות לי את החיים"
שפירא מספר כי לא היה זכאי לקבל את מערכת המינימד 780G, המכונה 'הלבלב המלאכותי'. "הרופאה שלי אמרה לי שאני חייב את זה כי זה מה שיכול לשנות לי את החיים. לרכוש את המערכת באופן פרטי לא יכולתי ואחרי מאמצים רבים הגעתי לעמותת 'חברים לרפואה' שתרמו לי את המערכת ". עמותת 'חברים לרפואה' היא ארגון גג המסייע במתן תרופות וציוד רפואי, החל מתרופות בסיסיות ועד תרופות יקרות שאינן בסל הבריאות.
יחד עם השימוש במערכת, "אני ממשיך לשמור ולהקפיד על הליכות לפני השינה, על מזון בריא ואפילו נמנע מלצפות בטלוויזיה בכל מה שיכול לגרום לי ללחץ וריגושים מיותרים"
ולאחר תקופה ארוכה של מאבק תוך פגיעה באיכות חייו ובבריאותו, צביקה מעיד: "קיבלתי את החיים ואת איכות החיים שלי בחזרה וזו המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל".
בשיתוף מדטרוניק
