חלקם חובשים בהכשרתם, חלקם פרמדיקים, העבודה שלהם תמיד מאתגרת ושוחקת, אבל בשנת הקורונה הם נאלצו להתרגל לעומס עבודה שכמותו לא חוו. קציני הרפואה של אוגדת איו"ש (אזור יהודה ושומרון) מצאו את עצמם בחוד החנית של הפעילות הצה"לית בגזרה לא פשוטה. "בשגרה קציני הרפואה הם לא בין שלושת הבכירים בחטיבה", אומר סרן יוסף שמואלי מחטמ"ר (חטיבה מרחבית) יהודה. "ולפתע אני מוצא את עצמי בישיבות קריטיות בצומת קבלת החלטות כשהמח"ט והמפקד מחכים לחוות דעתי".
"הייתי צריכה לדבר עם המפקדים ועם המח"טים על כל פעילות מבצעית שבה צריך לבצע מעצר", מסבירה סרן אביב להב מחטמ"ר שומרון. "אם החשוד חולה קורונה הייתי צריכה לדעת פרטים על הזמנים משום שהלוחמים צריכים לעלות על ציוד מיגון, וזה לוקח בערך שש־שבע דקות לפני המעצר. זה אומר שעוד לפני היציאה לפעילות צריך ללכת ליחידה שעוצרת ולעשות הצגת תכלית של מיגון". "הרגשנו ממש כמו בקבינט הקורונה. הבנתי מהר מאוד שיש להעביר לחיילים ולמפקדים את המשמעות של הנגיף ומנגד להראות איך תמיד לאפשר את הפעילות הקרובה, אם זה מעצר שדורש מיגון כראוי או שימוש באמצעים אחרים", אומרת סרן נופר אלבז מחטמ"ר מנשה.
קציני הרפואה מספרים שכבר בסוף פברואר הבינו שיש כאן משהו אחר. "הקורונה שינתה פה את המציאות לגמרי. השלב הראשון היה לגרום לאנשים להאמין באיום — שיש מגפה ושהיא פוגעת גם בצעירים. להיות עם מסכה ולשמור על ריחוק חברתי, כולל מפקדים", מספרת סרן עמית זיבורק מחטמ"ר אפרים. "ככל שהמגפה התגברה והצטברו יותר חולים, המפקדים הבינו שיש צורך לשנות תפיסה בראש וצריך להתרגל לסדר חיים חדש. לוחמים בפלוגה שרגילים להיות ביחד פתאום מצאו את עצמם בקפסולות". כולם מדגישים את ההתאמות שנאלצו לעושת בגלל הקורונה. "בכל כמה חודשים מגיעים לפה לוחמים חדשים לתפוס את הגזרה", מסביר סרן שמואלי.
"כל תחלופה כזו דורשת יום שלם של חפיפה. ללוחמים מצד אחד ולצוותי הרפואה מצד שני. על הגזרה, המאפיינים שלה, על השטח והכוחות הפועלים. חפיפה שהיא קריטית בשטחי יו"ש. בדרך כלל אנחנו עושים את ההדרכה הזו לכולם, מאות חיילים באולם אחד. העובדה שאין מצב כזה היום הכריחה אותנו לפצל כוחות וימים ולעבור קפסולה־קפסולה ולעשות את ההדרכות האלה. זה לא דבר פשוט למרוח את זה על ימים רבים כשהשוטף באיו"ש מאוד תובעני".
בזמן שהתחלואה עולה ומדינת ישראל מוצאת עצמה בסגר שלישי, גם קצב התחלואה באוגדת איו"ש, שעליה אמונים קציני הרפואה, במגמת עלייה ."אין ספק שהשנה הזו הפכה לנו את התפקיד. הפכנו לשגרירי הקורונה בבסיס", אומר סרן יניב פרי מחטמ"ר עציון. "יש התרופפות במשמעת והאתגר הגדול הוא לצלוח את זה. להסביר את המשמעות. המציאות הזו יצרה דילמה לא פשוטה. מצד אחד הסיפור של פגיעה בפרט, לשלול מאנשים יציאות וחופשות, ומצד שני להבין שאנחנו במגפה שמשתוללת וצריך לעצור אותה".
פח"ע בימי קורונה
היום (ב') מציינים את יום ההצדעה לרופאות ולרופאים בישראל. השנה, בשונה משנים קודמות בעקבות משבר הקורונה, מקבל היום הזה משמעות מיוחדת. קבענו להיפגש ולנהל את הראיון הזה פנים אל פנים, אבל שניים נכנסו לבידוד והשלישית, שבהיריון, שומרת על עצמה. וכך מצאנו את עצמנו בראיון זום שבו התקבצו לראשונה כל קציני הרפואה של אוגדת איו"ש: סרן נופר אלבז מחטמ"ר מנשה, סרן אביב להב מחטמ"ר שומרון, סרן עמית זיבורק מחטמ"ר אפרים, סרן רתם ארביב מחטמ"ר בנימין, סרן יניב פרי מחטמ"ר עציון וסרן יוסף שמואלי מחטמ"ר יהודה.
השגרה ביהודה ושומרון לא עצרה מלכת בגלל הקורונה. ואף על פי שהשנה האחרונה נחשבה לשקטה יחסית בכל הקשור לפיגועי טרור ולפח"ע (פעילות חבלנית עוינת), מצאו עצמם קציני הרפואה בישיבות לפני מבצע כשעל פי חוות דעתם הוחלט אם לבצע את המעצר או לא.
בשונה מהכאוס שבו התנהלה המדינה כשההחלטות על הסנקציות לא תמיד התקבלו במגזרים מסוימים באופן שווה, בצה"ל כל חטיבה פעלה בדרכה והדגישו את עניין האכיפה. "זה לא קל להגיד ללוחם שהוא נשאר שבת בגלל מסכה או בגלל שהפר בידוד, בייחוד אחרי שאתה יודע שהוא סגר כאן כבר חודש. בהתחלה זה קצת מעייף להעיר לכל אחד, אבל בלי האכיפה זה לא היה קורה", אומר סרן יניב פרי.
בחלק מהחטיבות אף הטילו קנס כספי של מאות שקלים על חייל שלא עטה מסכה או ביצע הפרות של תקנות הקורונה. "לאורך כל התקופה הזו קיים המתח הרגיש הזה בין השגרה שאנחנו מכירים לבין שגרת הקורונה", אומרת סרן רתם ארביב. "זה מתח שצריך להתרגל אליו בפעילות מבצעית בחייו של לוחם. אז אחרי הפרות בוטות אצלנו בחטמ"ר בנימין הוחלט כי ינקטו עונש כספי, ומי שיפר הנחיות ייקנס בכ-300 שקל. זה כמובן אחרי שכבר נענש בשלילת חופשה. זה לא נעים ולא פשוט אבל אחרי זה רמת ההפרות ירדה משמעותית".
בצה"ל יודעים לספר כי שנת 2020 הייתה אחת השנים השקטות ביותר בשטחי יהודה ושומרון בכל הקשור לפיגועים, אבל אחד האירועים המשמעותיים שאותם סוחבת סרן נופר אלבז הוא מותו של לוחם סיירת גולני, עמית בן יגאל ז"ל. "זה אירוע קשה. הלוחם הזה נכנס לכולנו ללבבות. באותו אירוע הייתי עם המח"ט בפיקוד. כששמענו על האירוע מיד קפצנו למקום כדי לקבל הערכת מצב. החובשים בשטח פינו את עמית תוך כדי הטיפול בו. מתוקף תפקידי אני בקשר עם מנהלי בתי החולים שבגזרה שלי. אחרי שהוא פונה טסנו לאוהל לבצע תחקיר אירוע. אני זוכרת שבדרך לתחקיר, כשאני והמח"ט נמצאים ברכב, אני מקבלת טלפון מחדר הטראומה בבית החולים והרופא אומר לי: 'הוא נפטר'. זה משהו שהולך איתך לכל החיים. אבל יחד עם זאת חשוב להמשיך הלאה. ועוד באותם רגעים אני זוכרת שאני אומרת לעצמי שיש לוחמים בשטח ושצריך לדאוג להם".
דווקא הסגרים, הירידה המשמעותית בפעולות הטרור והעובדה שהמגפה משתוללת בחוץ, הגבירו את כמות האירועים האזרחיים שנאלצו מפקדי האוגדה לטפל בהם, באחד מהם אף נוצר ערבוב שרק המציאות ביהודה ושומרון יכולה לייצר. "בפברואר האחרון לוחם שלנו נפצע בראשו בפיגוע ירי באזור גוש טלמונים שבבנימין", מספרת סרן ארביב. אלא ששעה אחרי הטיפול ופינויו של הלוחם, מצאו עצמם החובשים באירוע נוסף. "רגע אחרי שטיפלנו בחבר שלנו החייל, מצאנו עצמנו מטפלים בילדה בת חמש שנדרסה ממש באותו צומת. זו השגרה הרפואית באיו"ש. כמו שכתוב: לא תעמוד על דם רעך. במקרה אחר שקרה לפני כמה חודשים, הגיעה לשער החטמ"ר ילדה פלסטינית בת שנתיים מרמאללה. מצבה היה קשה. היא דיממה ולא הגיבה. הסבירו לנו שהיא נפלה מקומה שנייה. טיפלנו בה ומיד פנינו אותה לבית החולים בירושלים. יצרנו קשר אחרי כן עם בית החולים ואמרו לנו שהיא בסדר".
די מדהים לגלות שבשנת 2020 טיפלו כוחות הרפואה הצבאיים באיו"ש ביותר פלסטינים מאשר בחיילים ישראלים. בסך הכל טופלו מעל 1,600 נפגעים, בהם 329 חיילים, 587 אזרחים ישראלים ו־694 פלסטינים. במהלך החודשים שבהם ניתקה הרשות הפלסטינית את התיאום הביטחוני, טיפלו כוחות הרפואה הצבאיים באיו"ש ביותר פלסטינים מאשר במהלך החודשים שבהם התקיים התיאום.
מת בזמן הנקה
לצד ההצלחות, יש גם אירועים קשים שמסתיימים במוות מול העיניים והתסכול כבד. "בשבוע השני שלי בתפקיד", נזכר סרן פרי, "קיבלנו קריאה על תאונה קשה. הולך רגל שנדרס על הציר סמוך לצומת גוש עציון. אני מגיע ורואה את הבחור שרוע על הכביש 15 מטר מהרכב שפגע בו. מתחילים טיפול ראשוני בפצוע ולא מבינים מה לעשות. טיפלנו בו במשך שעה וחצי יחד עם צוותים של מד"א. הוא קיבל הרבה תרופות. תוך כדי הטיפול מבינים שהבחור פלסטיני ומי שדרס אותו זה דוד שלו, שהסתנוור בזמן שנהג. בשלב מסוים החלטנו שמפסיקים טיפול וקובעים מוות. ודווקא כשהיינו בטוחים שהשטח הולך להתלהט (בגלל החשש מתגובות בקרב הפלסטינים), גילינו צד אחר. יום אחרי האירוע התקשר אליי הקצין אג"ם של החטיבה ואמר לי שהמשפחה של הנפטר רוצה לחלוק לנו כבוד שטיפלנו בו והזמינה אותנו לכפר".
אחד האירועים שנחרתו בזיכרונה של סרן להב היה מותו הטרגי בטביעה של הנער בן ה־15 בועז אזולאי ז"ל מהיישוב קדומים. אזולאי וחבריו ירדו לשחות בבור מים, והסולם שבו השתמשו ניתק. בועז טבע למוות. "הגענו לזירה. זה היה אירוע מורכב של שלוש שעות. ידענו היכן בועז נמצא ע"י איכון הטלפון שלו שהיה במים. ואז לראות ילד בן 15 מת, זה כואב. המחשבות על המשפחה ישר רצות בראש".
להב מספרת גם על אירוע נוסף שהשפיע רבות על חובשי החטמ"ר: "זה קרה לפני כמה חודשים. לפתע פלסטיני הגיע בשערי החטמ"ר עם תינוק בן חודש בידיים וביקש שנבצע בו החייאה. היו עליו מעט סימני חיים. התחלנו טיפול ממש בשטח ופינינו אותו לבית החולים. אחרי זה התברר שהוא נחנק בגלל שאמא שלו נרדמה עליו בזמן שהיניקה אותו. מאוחר יותר דיברנו עם בית החולים והבנו שהוא מת. זה מקרה מזעזע, שקשה לשכוח".
