התמדה בתרגולי פיזיותרפיה היא אחד הכלים החשובים בשיקום ממחלות ופציעות שונות. הדבר נכון לכל תרגולי הפיזיותרפיה באשר הם, אך בולט במיוחד בהקשר של תרגילים לטיפול בסחרחורות ובעיות שיווי משקל הנערכים במסגרת שיקום וסטיבולרי.
מחקר מגלה כי כשמטופלים עוזבים את האשפוז והאחריות לביצוע המשך התרגול בבית נמצאת בידיהם, ברוב המקרים אחוז לא קטן מהמטופלים נוטשים את שגרת הטיפולים ובכך פוגעים באופן משמעותי ביעילות הטיפול המשקם ומצמצמים את סיכויי החלמתם. המחקר שנערך באוניברסיטת בן גוריון פורסם בכתב העת המוביל לפיזיותרפיה JNPT.
3 צפייה בגלריה
פגיעה במערכת הווסטיבולרית. התמדה בטיפול נמצאה כיעילה במיוחד לתהליך השיקום
(צילום: shutterstock)
"שיקום וסטיבולרי הוא תחום מיוחד בפיזיותרפיה שבו נותנים תרגילים למטופלים שסובלים מליקויים במערכת הווסטיבולרית הנמצאת באוזן הפנימית", מסביר הדוקטורנט והפיזיותרפיסט לירן קלדרון, עורך המחקר. "ברגע שיש איזושהי פגיעה באיבר הזה, כמו למשל על ידי וירוסים, מחלות שונות ופגיעות ראש, התלונות הנפוצות הן סחרחורות, חוסר יציבות בהליכה או טשטוש ראייה בתנועות הראש במרחב. בתהליך השיקום אנו נותנים למטופלים תרגילים שעוזרים לפצות על החוסר או הפגיעה על ידי חידוד החושים הנותרים. טיפול זה נמצא כיעיל במיוחד כאשר מתמידים בתרגול הביתי".
אך כאמור, רוב המטופלים נתקלים בקושי לחזור על התרגול הביתי ובכך זונחים אלמנט קריטי המשמעותי לשיקומם. "אלה תרגילים שקשה מאוד לעשות אותם כי הם גורמים לסחרחורות", מסביר קלדרון. "צריך להזיז את הראש במהירות גבוהה ובתנועה חוזרנית שגורמת לתחושות לא נעימות, מה שמקשה על התמדה בתרגול. יש בעיה קשה של היענות בפיזיותרפיה, ובמיוחד בסוג הספציפי הזה".
לירן קלדרון, עורך המחקר: "היו חסמים שקשורים במוטיבציה, כמו למשל חוסר אמונה ביכולת של התרגילים לפתור את הבעיה. חסם נוסף הוא התעוררות של סימפטומים לא נעימים במהלך התרגול, שמפריעים לתפקוד במהלך היום. גם חוסר בזמן היה חסם מאוד מרכזי"
על מנת למצוא פתרון לבעיה, קבוצת מחקר מהמחלקה לפיזיותרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב פנתה ל-39 מטופלים הסובלים מליקויים שונים במערכת הווסטיבולרית ולפיזיותרפיסטים מנוסים בתחום, במטרה לאתר ולנתח חסמים שנטו לחזור על עצמם.
"יצרנו קבוצות מיקוד, ועשינו מפגשי און ליין שבהם הכנו סט של שאלות לדיון שעוסק בחסמים השונים", מספר קלדרון על תהליך המחקר. "שאלנו את המטופלים מהניסיון שלהם מה מנע מהם לתרגל ואילו דברים עזרו להם, והם שיתפו מהחוויה האישית שלהם, מה שלא נעשה עד כה. דבר זהה עשינו עם קלינאים ופיזיותרפיסטים שרואים מגוון עוד יותר רחב של מטופלים. בסוף עשינו אינטגרציה של כל המידע וראינו מהם הדפוסים העיקריים שחוזרים על עצמם, ומהם גיבשנו המלצת פרקטיות".
מהם החסמים העיקריים שמצאתם?
"היו חסמים שקשורים במוטיבציה, כמו למשל חוסר אמונה ביכולת של התרגילים לפתור את הבעיה, שהתרגילים מאוד משעממים, או חוסר במשמעת עצמית. קטגוריה נוספת משמעותית היא הנושא של התעוררות הסימפטומים בתרגול, סימפטומים מאוד לא נעימים, המפריעים לתפקוד במהלך היום. למשל, מישהי שהיא סטודנטית אמרה שאם היא מבצעת את התרגול היא לא יכולה ללמוד אחר כך לבחינה. מטופלת אחרת היא אמא שצריכה לתפקד בבית ולא יכולה כי זה משבית אותה".
קלדרון מוסיף: "גם הנושא של ניהול זמנים היה חסם מאוד מרכזי. חוסר יכולת לשלב את התרגול ביום-יום. חסם נוסף קשור בחוסר בהדרכה ובמשוב. למשל, מטופלים שדיווחו שחסר להם משוב מהקלינאי, הוראות איך לבצע את התרגול, או מידע לגבי התופעות שצפויות להם. קטגוריה נוספת הייתה של בעיות רפואיות נלוות כמו כאבי צוואר המתעוררים כתוצאה מהתרגול. חסם נוסף היה פחד מביצוע התרגיל. היבט נוסף היה היבט פסיכו-סוציאלי, של 'מה אנשים מסביב יחשבו כשהם יראו אותי מתרגל'. מישהי אמרה שהיא פוחדת שיחשבו שהיא חולה ויפטרו אותה כי יש מצלמות בעבודה שלה".
מעקב אישי שיגביר את המוטיבציה לתרגל
בהתאם לחסמים שנמצאו, גיבש צוות המחקר המלצות לקלינאים, אשר יכולות לשפר משמעותית את תוצאות הטיפול ואת איכות חייהם של מטופלים. כך למשל בהיבטי מוטיבציה, אינטראקציה אישית ומעקב על ידי קלינאי יאפשרו הקפדה גבוהה יותר בביצוע התרגילים. זמינות ושיחות משוב על ביצוע התרגילים, כמו שיחות טלפון יזומות, הודעות טקסט בין לבין הביקורים במרפאה, יטפחו אף הן את המוטיבציה לתרגול.
בהיבט של ניהול זמן, התאמה אישית של תרגילים ספציפיים לשגרת היומיום של האדם תאפשר הקפדה על התרגול באופן נוח יותר. בין ההצעות שעלו לעידוד ההתמדה, הייתה ביצוע כמויות קטנות של תרגול באופן מפוזר לאורך היום או רישום ביומן יומי. גם הושם דגש על חשיבות הדרכת המטופל, עם המלצה שהוראות התרגול יכללו הסבר על חשיבות התרגילים, התסמינים הצפויים וזמן ההחלמה הצפוי. כמו כן ציינו החוקרים כי הזמן והכסף שהושקעו בטיפול מהווים מקור מדרבן להמשך תרגול, כמו גם הצגת מגמת השיפור למטופל על ידי מתן משוב כמותי-ויזואלי דוגמת תרשימים וגרפים.
"המחקר שלנו סיפק פרספקטיבה רחבה לניתוח הנתונים הן על ידי מטופלים והן על ידי רופאים מטפלים", מסכמת פרופ' שלי לוי-צדק, מנחת המחקר. "זיהוי המחסומים הנפוצים לתרגול אפשר לנו לבנות אסטרטגיות שעשויות לשפר את ההקפדה על התרגולים הביתיים וכתוצאה מכך את יעילות הטיפול. זהו מחקר שניתן ליישם אותו בכל קליניקה ולכל מטופל ועל כן החשיבות שלו בקרב המטפלים היא גדולה".
המחקר בוצע במסגרת עבודת הדוקטורט של לירן קלדרון בחוג לפיזיותרפיה של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון, בהנחייתם המשותפת של פרופ' שלי לוי-צדק וד"ר יואב גימון, יחד עם עזריאל קפלן וד"ר עמית וולפוביץ, בשיתוף פעולה עם המרכז הרפואי שיבא בתל השומר ואוניברסיטת חיפה.
