בשיתוף medpage
בגוף האישה נמצאות זוג שחלות, אשר בתוכן מאוכסנות הביציות. השחלות נוצרות כבר בזמן תקופת חיי העוברית, עוד טרם הלידה, והעוברית מגיעה אל העולם עם כל הביציות שישמשו אותה במהלך חייה. לקראת גיל ההתבגרות השחלות מתעוררות ומתחיל יצור הורמונים להפעלת תהליך הביוץ. התהליך הינו מחזורי ולרוב הופך לסדיר, כך שמתקבל מחזור הביוץ והווסת אחת לחודש. מצב זה נמשך משנות ההתבגרות, בצורה מחזורית ומסודרת, עד לגיל שבו אין יותר ביציות בשחלה ולכן גם אין ביוץ ולא מתקבלת וסת.
לתקופה בה חולפת שנה מהווסת האחרונה ניתן השם – מנופאוזה. מקור השם הוא לטיני ומשמעותו "הפסקת החודשיות", שבא לסמל את הפסקת המחזור החודשי אצל האישה.
לקראת גיל המנופאוזה אנו רואים מספר שינויים הדרגתיים ממצב שבו יש וסת סדירה, למצב שבו הוסת משנה את עוצמתה, תדירות הופעתה ואורכה. בהמשך יהיה מצב שבו הווסתות מתרחקות אחת מהשנייה, עד להיעלמותן.
כל הקסם הזה קורה בזכות הורמון שנקרא אסטרוגן, המופק מהשחלות, בתגובה לגירוי המגיע מהמוח באמצעות הורמון מגרה הזקיק – FSH. למעשה, המוח מבקש מהשחלה לייצר ביוץ, השחלה מבייצת ומפרישה אסטרוגן, ובתגובה לכך הרחם מתכונן להריון. במידה ולא הרית – תראי וסת, והמחזוריות מתחילה מחדש.
לקראת גיל המנופאוזה, כיוון שיש פחות ופחות ביציות בשחלה, המוח מתאמץ יותר ומפריש FSH בכמות יותר ויותר גבוהה. ולכן גם תדירות הוסתות משתנה, ולבסוף נעלמת, כאשר אין יותר ביציות בשחלה. גיל הפסקת הוסת ההממוצע בישראל הוא סביב 50, אך שנים לפני כן ניתן לחוש בתופעות הנגרמות מהשינויים ההורמונליים הללו.
ללמוד לחיות ללא אסטרוגן
בעולם העתיק, תוחלת החיים היתה קצרה יותר וקישרו את גיל הפסקת הווסת למחלה הגורמת לתמותה. עם התקדמות המדע והרפואה, תוחלת החיים כיום הרבה יותר גבוהה, ולכן גיל הפסקת הווסת הוא רק שלב בחיים, מעבר לו קיימת תקופה חדשה בחיי האישה – שבה הגוף צריך ללמוד לחיות ללא אסטרוגן. למעשה, בכל הרקמות בגוף ניתן למצוא קולטנים לאסטרוגן, לרבות העור, הלב, כלי הדם, עצמות, מוח ועוד, כך שבהיעדרו, כל הגוף מרגיש בחסר.
התלונות העיקריות המוכרות למרבית הנשים הינן כתוצאה מהיעדר אסטרוגן ברקמות או מאמץ יתר והפרשה מוגברת של FSH מהמוח. בין התלונות השכיחות נמצאות גלי חום והזעות לילה, אך יחד עם זאת קיימות מעל 70 תלונות נוספות מתוארות ולמרבית הנשים יהיו מספר תלונות לא בהכרח קשורות, אבל כולן הופיעו סביב אותו הגיל. לדוגמה, שינויי מצב רוח, חרדה ומתח, דיכאון, רגישות יתר, שינויים באיכות ותדירות השינה, בעיות זכרון, קושי בשיום ושליפה, דפיקות לב מהירות (פלפיטציות), ירידה בצפיפות העצם, כאבי ראש, עלייה במשקל, כאבי מפרקים, שינוי במרקם העור, נשירה ודילול שיער, ירידה בחשק המיני, כאבים ביחסי מין ועוד.
נשים רבות חוששות מהשלב הזה בחיים, לא יודעות שחלק מהתלונות קשורות למצב ההורמונלי ולכן פונות למספר גורמים שונים במקביל לטיפול, כאשר לרוב, הבעיות כולן קשורות באותו המקור. בנוסף לתלונות המתוארות, ולאובדן הפוריות, מתחיל במקביל תהליך הזדקנות טבעי של הגוף והאצה של מחלות כרוניות כגון סוכרת יתר לחץ דם, טרשת עורקים וכדומה. כל הנ"ל פוגע באיכות החיים ועלול גם לפגוע בתוחלת החיים.
ד"ר שירין שיראזיאן - ברכהאיך ניתן לטפל?
מבחינת אופציות טיפוליות, קיימות מספר אפשרויות. מרמת שינוי אורח החיים, תזונה נכונה, פעילות גופנית סדירה, הקניית הרגלי שינה טובים, ושמירה כללית על אורח חיים בריא. לטיפול הורמונלי יש יתרונות וחסרונות והשיקולים לטיפול מבוססים על בדיקה מעמיקה, מעבר על גורמי הסיכון והתועלת הקיימים והסבר מאוד מפורט לגבי היתרונות והחסרונות של הטיפול. כמו כן במקביל, קיימות אפשרויות לטיפולים נוספים, לפי קטגוריות התלונות הקיימות, בנוסף לכך קיימים טיפולים צמחיים, רפואה אלטרנטיבית (לדוגמא דיקור סיני), טיפולי CBT ועוד.
כך שהכי חשוב מבחינתך, במידה ואת מרגישה שינויים ומעוניינת לשמוע מה האפשרויות העומדות בפנייך, תתחילי בפגישת יעוץ במרפאה ייעודית לגיל המעבר. בטוחה שתמצאי פתרון.
ד״ר שירין שיראזיאן-ברכה, רופאה מומחית במיילדות וגינקולוגיה
בשיתוף medpage
