לחצו לצפייה בפודקאסט המצולם:
הטבח הנורא והמלחמה המתמשכת גורמים לכולנו להרגיש מגוון של רגשות, קשים ומורכבים. כולנו נפגשנו פנים מול פנים עם הרוע והמוות וכולנו רוצים לתמוך במי שנפגעו. השאלה מהי הדרך, מה להגיד, איך נעזור, איך אפשר למצוא משמעות מחדש אחרי שבר כזה נורא? ד"ר אורן טנא מנהל המכון הפסיכיאטרי באיכילוב ומנהל מכון מנטליקס, מתארח בפודקאסט ומסביר.
"אנחנו מצאים באירוע הרסני ללא ספק שמזעזע את אמות נפשינו. הצטרפו פה כמה דברים שקורים ביחד. אחד, ההתקפה הייתה בהפתעה, הדבר השני זה שהתקפה הייתה על הבתים של האנשים ובמובן רחב על הבתים שלנו, זאת אומרת הותקפו אנשים בבתיהם במקום שאמור להיות המרחב הבטוח, המרחב הכי מוגן, המרחב הכי אישי ואנשים הותקפו בביתם נעשו להם דברים איומים ורבים מתו בביתם, וזה דבר מערער ברמה גם אישית גם חברתית גם לאומית".
ד"ר טנא מוסיף: "אלמנט השלישי שנוצר הוא בעצם הייתה פה התקפה על הטוב, לנו יש חוזה לא כתוב שאנחנו רוצים להאמין שאנחנו באים בטוב, שאנחנו לא רוצים לגרום נזק או רע למישהו אחר וההתקפה הזו הייתה היתקלות מאוד משמעותית ברוע גולמי טהור שמפר משהו בחוזה האנושי הבסיסי. בנוסף לכך, מבלי להיכנס לפוליטיקה היה פה גם עניין לקח לצה"ל זמן להגיע, ואנשים הרגישו מופקרים".
אנחנו רוצים לתמוך באנשים, אבל גם אנחנו עלולים להיפגע בנפש?
ברור אנחנו נורא רוצים לתת להם איזה מענה ונורא רוצה להגיש להם להיות אקטיביים, אבל צריכים גם לשים לב לעצמנו ולתפקוד שלנו בכל הרמות בחיים, בחברה, בעבודה, בזוגיות, בהורות. אבל חשוב גם לדעת שאנחנו צריכים להיות צנועים במה שאנחנו יכולים לתת. אנחנו לא נוכל לקחת להם את הכאב לא נוכל להחזיר להם את היקירים ולא נוכל לתת להם ודאות לגבי היקירים שעדיין נעדרים".
אפשר להשתקם מדברים כאלה?
"אפשר. אנשים מוצאים משמעות בחיים. זה משהו שקיים למרות שלפעמים בתוך השכול והשחור קשה להאמין בזה. חשוב גם להבין, שאנחנו חברה במלחמה ואנחנו זקוקים לחוסן של כל הפרטים בחברה הזו כפרטים וכקהילה וכחברה ולכן אנחנו גם צריכים להשקיע בחוסן שלנו וביכולת וזה אגב גם יכולת שאנחנו נצטרך ללמד את האנשים שעברו את הדברים האיומים לגעת בטראומה לגעת בכאב, אבל גם לסגת ממנו, כדי להצליח להשתקם".