מצבם הרפואי של בני משפחות 134 החטופים הולך ומחריף כשקרוביהם נמצאים כבר 150 ימים בשבי. ניסן קלדרון, אחיו של עופר קלדרון שחטוף ומוחזק בידי חמאס ברצועת עזה, התפרץ בדיון שהתקיים בצהריים (יום ב') בוועדת הבריאות של הכנסת. בתגובה לדברי נציגת המדינה שאמרה שהם יוצרים קשר עם המשפחות, אמר ניסן קלדרון: "150 ימים שאף נציג של ממשלת ישראל לא התקשר אליי ולא דיבר איתי. לפני שבועיים איימתי להתאבד כי נגמר האוויר. אני לא אוכל, אני משתגע ולא ישן. אני לוקח כדורי שינה". בני משפחה נוסיפים סיפרו בדיון על מצבם - והייאוש בקע מגרונם.
יעל גורן-חזקיה, ראש אגף ממשל במינהלת, הדגישה כי לכל משפחה יש קצין מלווה מצה"ל הדואג לעדכון על מידע מודיעיני, וכן מלווה אזרחי המרכז את הטיפול במשפחה. בשלב זה התפרץ קלדרון וסיפר על המצוקה שלו: "טלפון לא קיבלתי. 'אתם חיים?', 'אתם צריכים עזרה?'. זהו, טלפון. כשיש בחירות מציפים אותנו בסמסים". אשתו של קלדרון התפרצה אף היא בדמעות במהלך הדיון: "מי היה שם איתי כשהייתי צריכה לעצור את בעלי בקומה 12? מי היה שם? אני עצרתי אותו מלקפוץ". בני משפחה של חטופים אחרים סיפרו שהם נאלצים לחכות חודשים ארוכים לתור לפסיכיאטר בקופת החולים.
בני המשפחה מהמעגלים הרחוקים יותר סיפרו בדיון על הקושי בקבלת טיפול נפשי וביקשו הקלות מהביטוח הלאומי בהכרה בהם. בדיון נחשף שבני משפחות החטופים המוגדרות "מעגל שני" - דודים, סבים ואחיינים - לא זכאים לטיפול נפשי מעבר לזה שמוצע בסל הבריאות. יו"ר הוועדה ח"כ יוני משריקי (ש"ס) הדגיש את "מלחמתם היומיומית", ודרש ממינהלת החטופים וממשרד הבריאות לייצר "מסלול ירוק" עבור המשפחות והשבים בכל המעגלים, בקבלת טיפול רפואי וטיפול נפשי. כמו כן דרש להנגיש עבורם את הטיפולים, לקצר זמני המתנה ולצמצם בירוקרטיה.
שיר, בת זוגו של בנו של איתן לוי שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה, סיפרה בדמעות איך אחרי החטיפה התור היחיד לפסיכיאטר בקופת החולים כללית היה לסוף דצמבר. היא סיפרה ששקלה להתאבד ושבתה מכה את עצמה.
לאה ינאי, אחותה של מורן סטלה ינאי ששוחררה, סיפרה על המצוקה שממשיכה גם לאחר השיבה הביתה של בן המשפחה: "אני לא מטופלת. אני בת 43 ואחותי בת 40. כל המשפחה שלי קרסה. הילדים שלי בני 7 ו-9. הבת שלי מחלימה מסרטן. למה הילדים שלי לא מקבלים טיפול? אם יש לי אובדן הכנסה ואחרי שאני צריכה לטפל בעצמי ולשמוע את מה שאחותי מספרת אז אין לי זמן לטפל בעצמי ובנפש שלי. עד שאתם תתעוררו, הוא (קלדרון) אמר התאבדות, אני כבר חשבתי להתאבד".
אסנת סלע וינברג, דודתו של איתי סבירסקי, דיברה בהתרגשות על כך שאנשים לא מקבלים עזרה ולא טלפון מאף גורם: "איתי נרצח על ידי השובה שלו. עד שנועה ארגמני לא תחזור, אף אחד מאיתנו לא יידע מה קרה שם, כשתחזור. אנחנו שכולים, חטופים, מפונים, כל מה שאתם רוצים. הבית של אמא שלי היה חמ"ל של חמאס. המטפלת שלה נרצחה. אחותי נרצחה, גיסי נרצח, איתי נרצח. אני לא יכולה לחלק את זה למעגל ראשון, שני ושלישי. אני לא עובדת חמישה חודשים. אף אחד לא פנה אליי. כיוון שאני באה מתחום בריאות הנפש אני פניתי. אני מממנת את זה מכספי. 500 שקלים לפגישה אצל איש מקצוע שאני יכולה לסמוך עליו".
מיכל לביא, גיסתו של עמרי מירן שנחטף מנחל עוז, סיפרה בדיון: "בן משפחה שלנו קיבל טיפול בזום, את כל השאר אנחנו מימנו באופן פרטי".
רעות אבן טוב, בתו של חיים פרי שנחטף מניר עוז, סיפרה על הבירוקרטיה שבה נתקלים בני המשפחה: "אין לנו ריכוז ואין לנו יכולת לזכור דברים. כל סידור שדורש ממני יותר מטלפון אחד. התקשרתי לקופת חולים, התור שלי במאי, אני צריכה לעשות עוד טלפון - לא אגיע לרופא הזה. יש עוד 12 דברים שקשורים לצרכים הרפואיים, החברתיים של הבנות שלי. אנחנו צריכים שהדברים יהיו ברמת הנגשה הרבה יותר קרובה. יש תשישות נפשית ופיזית שמטרפדת כל יכולת לעשות משהו בשביל עצמנו ובשביל הילדים שלנו".
שלי שם טוב, אמו של עומר שם טוב, שנחטף לעזה ממסיבת נובה, הטיחה בחברי הכנסת: "להם אין זמן. אני מחשיבה את עצמי לבן אדם חזק ואני רואה הורים שלא יכולים לצאת מהמיטה. יש משפחות שלא יצאו מהבית. אמהות שהילדים שלהן חטופים ולא מוציאות את הראש מהבית. איפה אתם? גם הנציגים לא יכולים לעזור למה שקורה לנו בתוך הלב".
"קרובי המשפחה שלהם כאן מתים"
גיל דיקמן, בן דוד של כרמל גת שנחטפה לעזה, אמר בהתרגשות שנגמר הזמן להצלת החטופים: "אנשים מתים. אנשים בעזה מתים וקרובי המשפחה שלהם כאן מתים. האנשים האלה הופקרו ב-7 באוקטובר ומאז הם ואלפי קרובי משפחה שלהם מופקרים. אתם עושים כל מה שאתם יכולים, והתלונה היא אליכם, הנבחרים שלנו. בדיון המעקב שלנו בחודש מרץ הדברים במצב רע יותר. בנס אנשים לא לקחו את החיים שלהם בידיים. אם נצטרך לחזור לכאן שוב בעוד כמה חודשים אנחנו נהיה פחות: פחות חטופים ופחות בני משפחות בחיים".
רס"ן ג'וש לוסון, ראש תחום הבריאות במינהלת החטופים, סיפר שעד כה הועברו למינהלת יותר מ-260 בקשות לסיוע נפשי. המספר כנראה גבוה בהרבה כשלוקחים בחשבון את פניות המשפחות לגופים המטפלים במסגרת קופות החולים: "ל-7 אחוזים ממשפחות החטופים לא הוצמד מטפל. כשאנחנו אומרים שיש נכונות אבל לא הוצמד מטפל זה אומר שלא הוצמד מטפל לטווח ארוך". לדברי לוסון, מדובר על משפחות שלא התחברו למטפל או לשיטת טיפול מסוימת. המשמעות המעשית היא ש-19 משפחות חטופים היו ללא ליווי נפשי, נכון לחודש ינואר.
חן אביגדורי, ממובילי מאבק משפחות החטופים שאשתו שרון ובתו נעם הוחזרו באחד הסבבים הקודמים, סיפר על המצוקה: "אני מדבר עליי. הפרעות בשינה - צ'ק. ויתור על אורח חיים בריא - אני מעשן יותר, אני מעשן סמים יותר. ירדתי שמונה קילו ואני לא עושה בדיקות. יש אובדן כושר עבודה. כל מה שראיתם, זה קורה לי, ואני אבא של ילדה ובעל של אישה ששוחררו כבר. זה גדול עליכם וזה גדול על המינהלת. זה לא אתם, זו הבירוקרטיה. צריך להקים משהו חדש".
פרופ' חגי לוין, יו"ר תחום הרפואה במטה משפחות החטופים, סיפר על אמא שפגש בצעדה והתמוטטה, "היא אמרה 'אני לא חשובה, רק הבן שלי חשוב'. תפקידנו לדאוג שגם היא חשובה". הוא הוסיף: "אנחנו רק יכולים לתאר מה זה אומר להיות אבא, אמא, אחות, בן או בת של חטוף וכן גם בן דוד וסבא וסבתא של חטוף. 150 יום. מה זה אומר? המשמעות היא לא רק הסבל הנפשי אלא גם הפגיעה הישירה בבריאות הגופנית והנפשית באופן המיידי וגם לטווח הרחוק".
הדיון נערך, בין היתר, ברקע נתוני קופת החולים מכבי בדבר מצבם של בני המשפחות. על פי הנתונים, כ-80 אחוזים ממשפחות החטופים דיווחו על הרעה במצבם הבריאותי, ו-21 אחוזים דיווחו שירדו במשקל בצורה משמעותית, פי עשרה ביחס לאוכלוסייה הכללית. 14 אחוזים דיווחו על נטילת כדורי שינה.
62 אחוזים מהמשפחות הגדירו את מצבם הבריאותי "בינוני" או "גרוע", לעומת 15 אחוזים בלבד לפני המלחמה. 88 אחוזים דיווחו על שינוי לרעה בהרגלי התזונה. גם מתנדבות מטה המשפחות השתתפו בסקר ו-81 אחוזים דיווחו על שינוי לרעה במצבן הנפשי וכעת 70 אחוזים מהן תופסות אותו כ-"בינוני" עד "גרוע".
לפני כחודשיים פרסם מטה המשפחות דוח רפואי עם נתונים מטרידים במיוחד, ומהם עלה כי לפחות שליש מ-136 החטופים שנותרו בשבי חמאס סובלים ממחלות כרוניות, וכל אחת ואחד מהם נתון לסכנת מוות מיידית.
"עדויותיהם של שורדי השבי המשוחררים חושפות מקרים קיצוניים של אלימות נפשית ופיזית, לרבות תקיפה מינית אכזרית (כולל נגד גברים), הטלת מום, עינויים, הרעבה והתייבשות כפויה", צוין בדוח. "לכך מצטרפים היעדר טיפול רפואי ומניעת גישה לנציגי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום. כל יום שחולף מעמיד את בריאותם וחייהם של כלל החטופים והחטופות בסכנה חמורה".