גלית צבי ברסוק בריאיון לאולפן ynet
(צילום: משה מזרחי)
כשבועיים אחרי שילדה בן שני כפונדקאית לאותה משפחה, גלית צבי ברסוק מספרת בריאיון לאולפן ynet על הבחירה שקיבלה אחרי שילדה שני ילדים לשאת ברחמה ילד לא שלה, על הקשיים והחוסן, וגם על המשמעות הגדולה שהיא מוצאת בכך: "חלום, תחושה עילאית". את פסיקת בג"ץ משבוע שעבר, שלפיה זוגות בני אותו המין יוכלו תוך חצי שנה להביא ילד בפונדקאות בארץ, היא מברכת.
קראו עוד:
3 צפייה בגלריה
"סיפרתי כבר בדייט השני שאני רוצה להיות פונדקאית". גלית צבי ברסוק ומשפחתה
(צילום: אלבום משפחתי)
"לפני כשלוש שנים ילדתי את הבן הבכור של המשפחה, ומחר ימלאו שבועיים לתהליך הפונדקאות השני", היא מספרת, "הכרנו לפני ארבע שנים באמצעות משרד תיווך שהצליח להתאים בינינו, לזהות את הצרכים של הזוג לצד שלי, ויצאנו לדרך מדהימה ומשותפת".
- מה הוביל אותך להיכנס לתהליך? הרי יש לך שני ילדים משלך.
"אני זוכרת שכבר בגיל 17, בכיתה י"א, ישבתי עם חברות בבית קפה וקראתי בעיתון על חוק הפונדקאות. בדיוק אז התפרסה כתבה על התאומים הראשונים שנולדו בישראל בתהליך, זה נחרט בי ומאז מלווה אותי. בן הזוג המדהים שלי שמע על כך בדייט השני שלנו, הוא ידע שהרעיון קיים. בתי הבכורה נעמי בת שמונה, ואלון בן חמש - חודש אחרי הלידה שלו כבר התחלנו לחקור, להבין מה נדרש לטובת הפונדקאות".
- איך עוברים את הדרך בלי "סחר-מכר", בלי שהפן הכלכלי ישפיע מדי?
"ראשית, הכי חשוב שאנחנו נמצאים בישראל - שהיא מדינת חוק. יש חוק מאוד מוסדר וברור, ולשמחתי כאן בארץ הגדילו לעשות וכללו בו סעיפים שנועדו להגן על הפונדקאיות בהיבטים רפואיים, נפשיים ופיננסיים. יש גם ועדה של משרד הבריאות, היא זאת שמאשרת את ההסכמים לנשיאת עוברים אחרי שהיא בוחנת אותם היטב. כמובן שיש עוד מה לתקן בו, וההליך מורכב - יש בו המון קונפליקטים ועוד נקודות שעלולות לפגוע בפונדקאיות. תיקונים רצויים הם למשל הגבלת סכומי הכסף שמוענקים לפונדקאית בגבול העליון כדי לוודא באמת שלא יהיה סחר-מכר, וגם איך לוודא שהנשים שרוצות בתהליך הן בעלות יכולת נפשית מתאימה".
גלית משתפת עוד כי את התשלום שהן מקבלות מכנות הנשים בקהילת הפונדקאיות "פיצוי", כלשונה: "זה לא סכום משנה חיים, אי אפשר באמת להפוך איתו עולמות. אז כך אנחנו קוראות לו - פיצוי מבחינה פיזית ומשפחתית", היא מציינת.
- את חוששת שנשים באוכלוסיות חלשות יתפתו לעשות זאת רק בשביל כסף?
"אני ממש לא חוששת מזה. כמובן שתמיד יהיה מי שיבחר בתהליך בעקבות ההיבט הפיננסי, אך צריך להדגיש שאי אפשר לעשות זאת רק מהסיבה הזאת - יש נושאים רגשיים, נפשיים ומשפחתיים שאי אפשר להתעלם מהם. זה דבר שמשפיע מאוד על כל מי שמעורב. מי שבאה למקום הזה בגלל כסף, לא תוכל לשרוד אותו".
- איך הילדים מקבלים את זה? מבינים שאמא בהיריון, אבל התינוק לא נשאר איתם.
"ראשית, המונח 'אם פונדקאית' הוא שגוי משום שאין לנו קשר דם. שנית, ככה ההליך מנוהל - הילדים מודעים לחלוטין לעובדה שזה לא ילד שלנו, שהוא לא יישאר בבית. הם מבינים את ההשלכות. בתהליך הראשון, כשהם גם היו קטנים יותר, זה היה יותר מורכב. בפעם השנייה הם הכירו את הדבר קצת יותר. בהליך הראשון הסברנו להם את המצב עם הרבה מטאפורות - כמו תנור שהתקלקל לשכנה ואנחנו עוזרים לה לאפות את העוגה שלה. דיברנו הרבה על האושר שהם הביאו לחיים שלנו, וכמה שאנחנו רוצים לעזור למשפחה אחרת להיות מאושרת גם כן. זה משהו שמשרישים לאורך כל התהליך, הם מבינים ומפנימים. יש לזה השלכות, אי אפשר להגיד שזה עובר בקלות. אגב, שבועיים אחרי הלידה והבן שלי כבר מציק לי שהוא רוצה אח".
ויש לה מסר לנשים שחושבות לשמש כפונדקאיות: "מי שבוחרת בכך, או חושבת על זה, כדאי שתעצור רגע - תברר, תשאל ותשוחח עם פונדקאיות אחרות. כדאי שהיא תבין את הקשיים, את ההתלבטויות, שתבין איפה היא אישית יכולה להיתקל בקושי ואם זה באמת מתאים לה. אם כן, אני ממליצה בחום. זו תחושה עילאית וזה באמת חלום".
