איטה אסיף מחיפה בת 94. היא נולדה בעיר טרנוב שבגליציה, ועד גיל 11 למדה בבית ספר כמו כל ילדה רגילה. "ואז הגרמנים פלשו, ונגמרו החיים הטובים", היא אומרת. "שרדתי בזכות ניסים. אף אחד משכבת הגיל שלי בעיר לא נשאר בחיים. אני לא יודעת למה דווקא אני שרדתי".
קראו עוד:
השאלה הזאת, "למה דווקא אני שרדתי", מעסיקה אותה כבר שנים, ולא בכדי. כושר ההישרדות שלה אכן מעורר השתאות. היא עברה אקציות ושרדה; הייתה במחנה הריכוז פלאשוב ושרדה; הייתה בבירקנאו, באושוויץ, השתתפה בצעדת המוות. בברגן בלזן חלתה בטיפוס אחרי שלא אכלה ארבעה חודשים. אחותה נפטרה יומיים לפני השחרור, והיא נותרה לבד. אחרי המלחמה עלתה לארץ והצטרפה לקיבוץ דגניה ב'. "הצלחתי ללמוד עברית בתוך כמה חודשים", היא מספרת. "הייתי מלווה אנשים מהקיבוץ לבתי חולים בחיפה ומתרגמת להם כל מה שצריך".
אלא שהמלחמות שלה לא נגמרו, למרבה הצער. "כשהייתי צריכה אולטרסאונד לצוואר, שבועיים נלחמתי על תור", היא אומרת. "אמרו לי שיש תור רק בדליית אל כרמל. אני בת 94, ולהיסחב לשם זה קשה, ואני לא יכולה לחכות, כי יש לי ביקורת אצל הרופא. אני גם סובלת מטחורים, וכבר הייתי במיון, והייתי צריכה לעבור ניתוחים בגלל פצעים שהיו לי על הפנים, ולכל דבר כזה אני צריכה לחכות חודשים".
איטה אסיף, בת 94: "75 שנה לא ביקשתי כלום בתור ניצולת שואה, אבל במקרה הזה לא הייתה לי ברירה. אם לא הייתי פונה לעמותה הזאת, לא הייתי עוברת את הניתוח. הייתי מחכה עד עכשיו"
לאחרונה פנתה לעמותת "למענם", עמותת רופאים שמסייעת לשורדי שואה ללא עלות. "במקרה ראיתי בטלוויזיה את המספר של העמותה. התקשרתי למוקד שלהם, דיברתי עם בחורה בשם לילך בן פורת, והיא מיד שלחה אליי הביתה סטז'ר מבית החולים רמב"ם. למחרת כבר היה לי תור לרופא. 75 שנה לא ביקשתי כלום בתור ניצולת שואה, אבל במקרה הזה לא הייתה לי ברירה. אם לא הייתי פונה לעמותה הזאת, לא הייתי עוברת את הניתוח. הייתי מחכה עד עכשיו".
6 צפייה בגלריה
איטה אסיף עם לילך בן פורת מעמותת "למענם". "כשהייתי צריכה אולטרסאונד לצוואר, שבועיים נלחמתי על תור"
השורדים פוחדים מרופאים
את עמותת "למענם" הקימה לפני כשלוש שנים ד"ר תמרה קוליץ. "התחלתי לערוך ביקורי בית אצל שורדי שואה", היא מספרת, "אנשים מבוגרים, שרבים מהם סובלים ממחלות כרוניות כמו מחלות לב, סוכרת, יתר לחץ דם וגם ענייני נפש ופוסט טראומה. חלקם לא רצו לקבל טיפול. התברר לנו שחלק מהשורדים פוחדים מרופאים, ממרפאות ומבתי חולים, פחד שהושרש בהם על ידי הרופאים הנאצים, שהשתתפו באופן פעיל בתוכנית החיסול. שורדים אחרים מתקשים להתמודד עם האתגרים הבירוקרטיים והטכנולוגיים.
"העליתי פוסט בקבוצת רופאים בפייסבוק והצעתי להקים מערך של רפואת מומחים עבור שורדי שואה. ההיענות הייתה גדולה. היום מתנדבים בעמותה כ-1,000 רופאים, ויש עוד מאות אנשי סיעוד ופיזיותרפיה. עד היום טיפלנו בכ-5,000 שורדים. בימים אלו אנחנו משיקים מרפאה ניידת ייחודית, 'למענם על גלגלים', שתאפשר לנו להנגיש רפואת מומחים לשורדי שואה שחיים בפריפריה הגאוגרפית, ולמרותקי בית".
6 צפייה בגלריה
ד"ר תמרה קוליץ. "היום מתנדבים בעמותה כ-1,000 רופאים, ויש עוד מאות אנשי סיעוד ופיזיותרפיה"
(צילום: ענבל מרמרי)
אחת המתנדבות בעמותה היא ד"ר בלה אונגר, גסטרואנטרולוגית במרכז הרפואי שיבא, יועצת במכון ויצמן – ונכדה של ניצולת שואה. "גדלתי איתה", היא מספרת, "וכל השנים נחשפתי לכוח שלה ולאומץ בהתמודדות עם קשיי החיים. אני גם רואה את הבדידות ואת העצב שלה כעת, כשהיא אלמנה, במיוחד בתקופת הקורונה. ההתנדבות בעמותת 'למענם' היא זכות גדולה.
ד"ר תמרה קוליץ, מייסדת "למענם": "התברר לנו שחלק מהשורדים פוחדים מרופאים, ממרפאות ומבתי חולים, פחד שהושרש בהם על ידי הרופאים הנאצים, שהשתתפו באופן פעיל בתוכנית החיסול"
"שורדי השואה הם אנשים מבוגרים, שסובלים מבעיות רפואיות רבות ובעיקר מבדידות. לעיתים קרובות צריך לתת להם רק אוזן קשבת ולעזור להם לתאם בין הגורמים המטפלים. כשמטופל שלי מחייך, הסיפוק הוא עצום. אני יודעת שהקלנו על סבלו, אפילו במעט".
בחום וברגישות
סימונה חיים גרה בפתח תקווה, מעל סבתה סופיה אשכול, שורדת שואה בת 86, ועוזרת לה להתמודד עם בעיות רפואיות רבות, שרק מחריפות עם השנים. "היא סובלת מדמנציה", מספרת חיים, "ובשנה האחרונה התחילו גם בעיות ברגל. כשהמצב ממש הידרדר, לקחתי אותה לאורתופד במרכז העיר, וזה היה סבל נוראי בשבילה. לא הייתה חניה, וגם לא הייתה גישה לבניין. לאישה בגילה ובמצבה, קשה מאוד לצאת מהבית בתנאים כאלה.
"האורתופד בדק את סבתי ואמר שיש זריקה שיכולה לעזור לה, אבל הוא לא יכול לתת לה אותה, כך שאני צריכה לקבוע תור לאורתופד אחר. נתנו לי תור לעוד שמונה חודשים. למזלי, נזכרתי שרופאה סיפרה לי על עמותת 'למענם'; פניתי אליהם, והם היו פשוט מלאכים. בתוך פחות משבוע הגיע לסבתי הביתה אורתופד מומחה, ד"ר חגי קליין, שטיפל בה בחום וברגישות. אין לי מילים לתאר את הקסם הזה.
ד"ר בלה אונגר: "לעיתים קרובות צריך לתת לשורדים רק אוזן קשבת ולעזור להם לתאם בין הגורמים המטפלים. כשמטופל שלי מחייך, הסיפוק הוא עצום. אני יודעת שהקלנו על סבלו, אפילו במעט"
"אני רק לא מבינה למה קופות החולים לא נותנות שירות דומה לשורדי השואה. אסור שהאנשים האלה יחכו בתור. צריך לתת להם קדימות ועדיפות, ובוודאי לא לטרטר אותם".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לכך: "מרבית השירותים במערכת הבריאות ניתנים למבוטחים הסובלים ממחלות ומקשיים שונים הפוגעים באיכות חייהם. לפיכך, תיעדוף תורים במערכת מתבצע על בסיס קדימות רפואית. ככל שישנה דחיפות רפואית, על הקופה לסייע בהקדמת התור לשורדי שואה ולמבוטח הנדרש לכך. בשירותים מנהליים שונים ישנה עדיפות לאזרחים ותיקים כמתחייב בחוק, ומתוקף כך גם לניצולי שואה".
לוחמי מג"ב מסיעים את הניצולים לטיפולים והולכים איתם יד ביד לבדיקה
עמותה נוספת שעוזרת לשורדי שואה היא "משקפיים ורודות", שסייעה לאחרונה לנינה בורוכוב בת ה-82, שעלתה לארץ ב-1991 מאוקראינה וכיום גרה בבית אבות בקיבוץ רמת דוד.
"אמא שלי היום משותקת וסיעודית", אומר בנה, אדוארד קוטלרבסקי. "כשהרגישה שמתפתחת אצלה בעיה רפואית מסוימת, רצתה להיבדק אצל רופא מומחה. התברר שבבתי אבות יש רק שירות של רופא משפחה", ממשיך הבן, "ואם אני צריך משהו אחר, הדרך היא להזמין תור רגיל, ואז להזמין אמבולנס וצוות רפואי לליווי, מה שיוצר הוצאה כספית גבוהה. מי שעזרו לי היו האנשים של 'משקפיים ורודות'. אני מוריד בפניהם את הכובע. בזכותם יכולתי מיד להזמין תור לאורתופד. את שאר הדברים – אמבולנס וצוות ליווי – הם ארגנו ומימנו. יש להם את כל הכלים, שלי היו חסרים".
המיזם "משקפיים ורודות" נולד בתחילתו של משבר הקורונה במטרה לתווך בין שורדי שואה למערכת הבריאות ולעזור להם להתמודד עם הביורוקרטיה הרפואית ועם המעבר לשירותים דיגיטליים. הקימה אותו גאל קימרשלק, אחות בהכשרתה, בעלת תואר במינהל מערכות בריאות וניסיון בתחום הפארמה. לצידה מנהל את המיזם עמית דוד, מומחה לתכנון אסטרטגי ולניהול. השניים יצרו קשרי עבודה הדוקים עם גורמים במערכת הבריאות, כולל מרפאות, בתי חולים ושירותי רווחה. המיזם פועל בעיקר בזכות מתנדבים ותרומות, ואחד השירותים הייחודיים שהוא מעניק, לצד קביעת תורים וקיצור זמני המתנה, הוא הסעות אישיות לטיפולים, הלוך וחזור, באמצעות אמבולנסים וצוותים של משמר הגבול.
6 צפייה בגלריה
גאל קימרשלק. "מרגש לראות את לוחמי מג"ב מגיעים עם הניידת, מסיעים את הניצולים לטיפולים והולכים איתם יד ביד לבדיקה"
(צילום: שלי אבידור)
"נחשפתי למצוקתם של ניצולי השואה דרך הוריו של בעלי", מספרת קימרשלק. "כשאמא שלו הייתה בסוף ימיה, השתמשתי בניסיוני כאחות כדי למצוא עבורה את הרופאים הנכונים ולהתמודד עם כל הסוגיות שכרוכות בטיפול בה, אבל ידעתי שיש הרבה שורדים שמתקשים בנושא הזה – לא מצליחים לקבוע תורים בזמן, לא יודעים להתמודד עם האדמיניסטרציה. בסגר הראשון של הקורונה יצאתי לחל"ת ונחשפתי לפרויקטים למען ניצולי השואה. החלטתי ליזום אחד משלי".
גאל קימרשלק, מייסדת "משקפיים ורודות": "מרגש לראות את לוחמי מג"ב מגיעים עם הניידת, מסיעים את הניצולים לטיפולים והולכים איתם יד ביד לבדיקה. יש התגייסות יפה גם מצד גורמים רבים במערכת הבריאות. אנחנו לא מנגנון שקורא תיגר על מערכת הבריאות הציבורית. להפך, אנחנו מאמינים בה ויודעים שהטיפול הטוב ביותר יינתן מהמערכת עצמה"
בינואר 2021 נפתח המוקד הטלפוני של העמותה, ומאז הגיעו אליו כ-1,000 פניות של שורדי שואה שנזקקו לעזרה. "הבעיה הכי שכיחה היא ההסעות", אומרת קימרשלק. "לא משנה אם האנשים יצליחו להתמודד עם קביעת תורים – אם אין להם איך להגיע, הם לא יגיעו. מרגש לראות את לוחמי מג"ב מגיעים עם הניידת, מסיעים את הניצולים לטיפולים והולכים איתם יד ביד לבדיקה. יש התגייסות יפה גם מצד גורמים רבים במערכת הבריאות. אנחנו לא מנגנון שקורא תיגר על מערכת הבריאות הציבורית. להפך, אנחנו מאמינים בה ויודעים שהטיפול הטוב ביותר יינתן מהמערכת עצמה".
ליל סדר וחיסון רביעי
ליאור גרנולאד מכיר את הנושא מקרוב בזכות אמו, אדית גלוסקינוס, שבחודש הבא תחגוג 100. "היא נולדה בגרמניה והייתה היחידה ממשפחתה ששרדה את השואה", הוא אומר. אחרי המלחמה עלתה לארץ במסגרת עליית הנוער והייתה ממקימי קיבוץ בית הערבה. לימים עברה לתל אביב ועבדה כאחות בבית החולים רעות. עד לפני שנה הייתה פעילה מאוד, ואז נפלה, שברה את האגן, "וחייה נגמרו", אומר בנה. "או שהיא שוכבת במיטה, או שהיא יושבת על כיסא. היא מאוד צלולה, אבל כבר לא מעוניינת להמשיך לחיות, וכל הזמן אומרת בגרמנית, 'אלוהים, קח אותי'".
לקראת פסח רצה לחגוג איתה את ליל הסדר וביקש שתקבל בביתה חיסון רביעי נגד קורונה כדי למנוע הידבקות שלה מאחד מבני המשפחה. "אי אפשר היה להביא אותה לקופת חולים, אז ביקשתי שיגיעו אליה", הוא מסביר. "בקופת החולים לא ידעו איך לעזור לי. התקשרתי למשרד לשוויון חברתי, ושם הפנו אותי לעמותת 'משקפיים ורודות'. התקשרתי, וכבר למחרת הגיעה לאמי אחות שנתנה לה את החיסון. בזכות זה היא הרגישה נוח לחגוג עם המשפחה את ליל הסדר. הגיעו כל הנכדים והנינים. אנשי העמותה באמת נתנו את הלב למעננו. אני לא יודע איך להודות להם".
גאל קימרשליק: "אנחנו פה לא רק ביום השואה, אלא בכל ימות השנה. אנחנו מגייסים את כל הכוחות שיכולים לעזור כאן ועכשיו, כי לצערנו, בתוך מספר שנים כבר לא יהיה למי לעזור"
לאחרונה השיגה העמותה את תמיכתה של ועידת התביעות – הגוף שאמון על גיוס כספים לעם היהודי מממשלת גרמניה. "בפעילות מאומצת של משא ומתן מול גרמניה השגנו השנה תקציב של 740 מיליון דולר לתמיכה בארגוני רווחה המסייעים לניצולי שואה בפן הבריאותי והנפשי", אומר שלמה גור, סגן נשיא ועידת התביעות. "התמיכה ב'משקפיים ורודות' עולה בקנה אחד עם מטרת העל שלנו – לפעול לרווחתם של ניצולי השואה בכל התחומים ולסייע במתן מענה רפואי מיטבי, שלו זקוק וזכאי כל ניצול".
עזרה נוספת הגיעה מחברת אופטימקס, שהסכימה לקיים לניצולים בדיקות ראייה ולספק להם משקפי ראייה ללא עלות. כל שורד שזקוק למשקפיים קובע דרך העמותה תור לבדיקה אצל אופטיקאי מתנדב, ואופטימקס דואגת לייצור של המשקפיים ואפילו לשלוח את המשקפיים עד הבית, בהתאם לצורך.
"אנחנו פה לא רק ביום השואה, אלא בכל ימות השנה", מוסיפה קימרשלק. "אנחנו מגייסים את כל הכוחות שיכולים לעזור כאן ועכשיו, כי לצערנו, בתוך מספר שנים כבר לא יהיה למי לעזור. כדי להביא לשינוי משמעותי במדיניות הטיפול הרפואי בשורדי השואה, נדרש שינוי מערכתי אמיתי, ואנחנו עובדים על זה. החלום הכי גדול של אנשי העמותה הוא שלא יהיה בנו צורך, כי המערכת תטפל בשורדים בדיוק כמו שצריך ותיתן להם את כל מה שמגיע להם".
