שלושה ימים נמשך המסע המקולל לאיתור גופתו של נעם אפרים (24) ז"ל שנרצחי במסיבה ברעים. אביו, שרון, מהיישוב חד נס שבגולן, מתאר את הדרמה מתחילתה בפושים הראשונים של שבת בבוקר 7 באוקטובר ועד לסוף הטרגי. "אני בטוח שכמוני, אבות נוספים הבינו שאין על מי לסמוך בכאוס המטורף ששרר, נאלצו לסמוך רק על עצמם ונסעו כמו מטורפים, לחפש את הילדים שלהם - חיים או מתים, באתר מסיבת הנובה ליד קיבוץ רעים. אבל האמת, שגם לו הייתי רואה אותם, בכלל לא בטוח שהייתי מבחין בהם. כי הייתי ממוקד מטרה. למצוא את נעם, הבן הבכור שלי". צפו בחלק מאותו מסע בכביש 23 שאותו תיעד האב:
המסע של אביו של נעם אפרים ז"ל בחיפוש אחר בנו
חוזרים אחורה בזמן לבוקר שבת בשמחת תורה, עם ציוצי ציפורים בנוף הצופה לגדותיו המזרחיים של הירדן. השלווה הפסטורלית הזו הופרה באחת כשהאב שרון אפרים (49), מנהל תפעול שמושבת בעקבות ניתוחי עמוד שדרה שעבר, ואשתו רויטל (48) מנהלת חשבונות, התעוררו מזרם הדיווחים. "התעוררתי ב-06:30 מהתראות הפושים בנייד. אחד מהם התקבל בווטסאפ המשפחתי המורחב שלנו מאחותי, שהייתה מאושפזת בבית החולים מאיר: 'מה אזעקות עכשיו בכפר סבא?'".
האמא רויטל מספרת: "אני מתקשרת לנעם, ועדיין לא יודעת איפה הוא נמצא. ידענו שהוא ובת זוגו נסעו למסיבה אבל לא ידענו איפה החליטו המארגנים לקיים אותה. הוא ענה לי שגם ברעים נשמעות אזעקות ושעצרו את המסיבה".
בשיא האדישות, לדבריה, היא שוטפת פנים ומדליקה טלוויזיה. "אני רואה מסך כתום מול העיניים שלי, כשבכל שנייה נוספות אזעקות. התקשרתי שוב לבן שלי, שעדכן שהם בדרך לרכב שלו וברקע, שמעתי אותו אומר לחבר שלו, 'תראה, יש קליע ברכב'. ואז הוסיף שהם נכנסים לתוכו ושיעדכן מהדרך". השיחה נסכה בה רוגע לזמן קצר, שהופר ב-08:00 בבוקר כשהתברר שמתחילים לארגן אוטובוסים להוריד חיילים מהצפון לעוטף עזה. שרון, שהיה בקשר עם משרד הביטחון, סייע לארגן אוטובוסים פרטיים מהצפון להרצליה ומשם לדרום.
בשלב זה, החליט האב לצאת למסע שייצרב בו לכל חייו. את הדרך מהצפון למרכז עשה בנסיעה מהירה במיוחד, קשוב למבזקים שכבר טפטפו את תחילת האסון הלאומי. הוא אסף חבר פרמדיק - והשניים החליטו לצאת דרומה, ויהי מה.
בבית בחד נס נשארה רויטל: "יש לנו שני ילדים. נעם בן 24 וליטל בת 21. הבן היה כאמור עם בת הזוג שלו במסיבה ואחותו חיכתה לו בכפר סבא. הייתי לבד והאמת שלא הייתי מבוהלת, הייתי בהלם מוחלט". בשלב זה החלו להגיע השכנים. ברשתות החברתיות צפו תמונות של חוגגים ובהן גם הכיתוב: "מי ראה את נעם, את חברתו ואת החבר שהיה איתם" וגם הבקשה: "אם ראיתם, תנו סימן חיים". באותן דקות שעט האב שרון דרומה. "נסעתי כמו מטורף, דרך שדות. עקפתי מחסומים, מה לא עשיתי? כבר הבנתי את גודל הברדק. העצירה הראשונה הייתה ב-13:50 במשטרת אופקים, לשם פינו פצועה וגופות. חיפשתי את נעם ביניהן והרגשתי הקלה שלא מצאתי אותו".
"ראיתי ולא האמנתי למראה עיניי"
משם המשיך האב במסע לאוגדת רעים, "נוסעים על ציר 232 כשאנחנו מבחינים במחבלים משני צידי הכביש. אני נוהג והחבר שאיתי, עם נשק ארוך בשלוף, מחוץ לחלון. המראות שראינו היו כמו מסרט בלהות. שורה ארוכה של כלי רכב שרופים ובתוכם, גופות שרופות. ראיתי ולא האמנתי למראה עיניי".
שעה אחר כך יבין האב שהנורא מכל עדיין לפניו, "הגענו למתחם המסיבה, לגיא ההריגה, למקום שבו ריכזו 42 גופות. לא ראיתי ממטר, כולי במאמץ למצוא את נעם, עברתי גופה גופה, הסתכלתי שוב ושוב בכל אחת מהן. מי שלא היה שם לעולם לא יבין על איזו זוועה מדובר. איברים פזורים בשטח, כאוס מטורף. עברתי בין קציני צבא לשאול מה קורה, שמישהו יספר לי משהו. התקשרתי למשטרה וגם הם לא ידעו. תכל'ס, אף גורם לא ידע משמאלו ומימינו".
שרון אפרים: "הגענו למתחם המסיבה, לגיא ההריגה, למקום שבו ריכזו 42 גופות. לא ראיתי ממטר, כולי במאמץ למצוא את נעם, עברתי גופה גופה, הסתכלתי שוב ושוב בכל אחת מהן. מי שלא היה שם לעולם לא יבין על איזו זוועה מדובר. איברים פזורים בשטח, כאוס מטורף"
מפרטי מידע שליקט הבין שבנו נסע לכיוון היציאה מהמתחם, ולשם החל לנסוע כשלפניו נוסעת ניידת משטרה וחוטפת RPG. הם נמלטים מרכבם ומסתתרים בבר במתחם המסיבה, יחד עם שוטרת שאומרת להם: "המחבלים כבר סוגרים עלינו, אם קורה לי משהו, קחו ממני את הנשק ותברחו, כל אחד לכיוון אחר". במקביל, בחד נס מנסה האם רויטל לחדש את הקשר עם בנה. "מ-09:00 בבוקר כבר לא היה מענה. גם ליטל ניסתה שוב ושוב לשמוע את אחיה ולא נענתה. אבל משהו בי נאטם לדאגה והאמנתי שנעם בחיים".
מהבוקר ועד שיורדת החשכה, ממשיך האב לנסות לאתר את בנו. "לא הייתי רעב. לא צמא. לא הרגשתי טוב או רע. לא הרגשתי כלום מלבד את הצורך האבהי הבסיסי למצוא את הבן שלי. ורק ב-20:00, כשכבר החשיך, נסעתי לישון אצל אחותי במושב מסלול (ליד אופקים)".
למחרת עם עלות השחר, חוזר שרון למתחם המסיבה. "הבנתי שני דברים", הוא אומר, "שכל מי שהיה בבר לא שרד ושנעם, איך שאני מכיר אותו, הוא לא אחד שיוותר ולכן הכי מתאים לו להסתתר". שרון משתף את רויטל בסרטוני הזוועה שהוא מצלם והיא עדיין נחושה באמונתה שבנה בין החיים. הוא חוזר לאתר המסיבה ומחפש שוב, ואז מגלה חלקי גופות ואפר. למקום מגיעים מתנדבי זק"א ואנשי פיקוד העורף. שרון מסתייע בהם ומבין שהמשך הניסיון לאתר שם את בנו מיותר.
האם רויטל: "אם השטן היה שואל אותי, מה היית מעדיפה רויטל, את נעם מת או חטוף? בהכירי את הבן שלי, אני יודעת בוודאות שהוא לא היה חוזר שפוי מהשבי. וילד חי-מת אני לא רוצה. לא בשבילי ולא בשבילו. לנעם שלנו, שהיה מלא חִיּוּת לא הגיע לחיות חיים מתים"
"מכוח האינרציה אני מצטרף לזק"א. אנחנו נוסעים בסללום, בין חלקי גופות ומגיעים לבארי. אני מתקשר לאשתי ואומר לה שתכין את עצמה לבשורת האיוב. היא עונה לי שהיא לא מוכנה כי היא עדיין אופטימית ואז אני מקבל את הבשורה השחורה הראשונה, שבן דודי, ירין משה אפרים בן 24 מפתח תקווה, נרצח במסיבה".
עוד הוא מנסה לבלוע את הגלולה המרה הזו וכבר הוא מתבשר שנמצאה גופת בת הזוג של בנם. למחרת נוסעים ההורים להלוויית החברה ומשם, בחוסר ידיעה מוחלט מה עלה בגורל בנם, הם חוזרים מרוקני כוחות לביתם. כשאף אחד עוד לא הספיק לנדב בדל מידע להורים שנטרפו מחוסר ידיעה, שרון ניסה לקושש פרטים בכוחות עצמו. ארבעה ימים אחרי תחילת המסע לאיתור הבן, הגיעו נציגי המשטרה והמועצה לבית משפחת אפרים ובשורת איוב בפיהם: "התברר לי שמצאו אותם יחד, את בני ובת זוגו. כשנעם שוכב מעליה, מגונן עליה. אחרי שנרצח, הפכו המחבלים את גופתו, תלשו ממנו את השרשרת שענד וגנבו את הנייד".
דלת בית המשפחה לא נסגרה מאז לרגע. חבריו של נעם לא עזבו את ההורים לרגע. "כל כך ריחמתי על מה שגם הם עוברים, וכשחזרנו מהלוויה של בת הזוג, פינקתי אותם במרק חם ולחוח", מספרת רויטל. "אי אפשר לתאר במילים את הכאב על אובדן בן, אבל אם השטן היה שואל אותי, מה היית מעדיפה רויטל, את נעם מת או חטוף? בהכירי את הבן שלי, אני יודעת בוודאות שהוא לא היה חוזר שפוי מהשבי. וילד חי-מת אני לא רוצה. לא בשבילי ולא בשבילו. לנעם שלנו, שהיה מלא חִיּוּת לא הגיע לחיות חיים מתים. כבר מגיל 15 הוא התחיל לנגן במסיבות ופתח לעצמו תיק במס הכנסה. אחרי השירות הצבאי הוא פיתח את עצמו לקריירת די-ג'יי. ניגן בחתונות ובמסיבות בארץ ובעולם, והיה במרחק נגיעה מפריצה ומהכרה בינלאומית בכישוריו".
ביום ה-100 להירצחו של נעם, כתבה האם רויטל בפוסט בפייסבוק: "100 ימים עברו מאז שאתה לא איתנו, 100 ימים של חנק בגרון, מועקה שלא עוברת וגעגועים שלא ייגמרו. 100 ימים של שאלות - איך? למה? ומה אם? 100 ימים שמקבלים חיזוקים וחיבוקים, אבל חסר את החיבוק שלך, את החיוך שלך. נעם שלי - מתגעגעת אליך עד כאב. שלח לי כוח שם מלמעלה".
במסיבת "נובה" ברעים, שעליה פשטו מחבלי חמאס, נרצחו 364 בני אדם, מהם 17 שוטרים. עוד מאות נפצעו ו-44 נחטפו לרצועת עזה.
