האם אנחנו באמת יכולים לראות ולהבין הבעות פנים שאינן נמצאות במרכז שדה הראייה שלנו? במסגרת מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה, מצאו חוקרות מאוניברסיטת בר-אילן כי אנו מזהים טוב יותר הבעות פנים חיוביות, כמו חיוכים למשל, גם כשאלה נמצאות בשדה הראייה ההיקפי שלנו. זאת בשונה מהבעות פנים שליליות, דוגמת פחד או כעס.
המחקר נערך במעבדתה של ד"ר שרון גילאי-דותן, מרצה בכירה וחוקרת בבית הספר לאופטומטריה ומדעי הראייה בפקולטה למדעי החיים ובמרכז הרב-תחומי לחקר המוח על שם גונדה באוניברסיטת בר-אילן. ד"ר גילאי-דותן חוקרת סוגיות שקשורות לאופן שבו אנו תופסים מידע ראייתי. בשונה מרוב הידע הקיים היום על הראייה המתבסס על מרכז שדה הראייה, היא מקדישה לא מעט עבודה על חקר היקף שדה הראייה, ולא רק על מרכזו.
"רוב מה שאנחנו יודעים היום לגבי מערכת הראייה הוא על מה שקורה במרכז שדה הראייה. הראייה ההיקפית משמשת אותנו להרבה תפקודים בחיי היומיום כולל למשל לתנועה במרחב, אולם עליה אנו יודעים הרבה פחות", היא מסבירה, "למשל, תפיסה – איך התפיסה שלנו משתנה – מידרדרת או משתפרת, בהיקף של שדה הראייה. המחקר הנוכחי שערכנו מתייחס להיבט הזה, שהוא מאוד קריטי לתפקוד שלנו".
לפי ד"ר גילאי-דותן, הבנת המצב הרגשי של אנשים סביבנו מהווה חלק בלתי נפרד מהתקשורת האנושית. "חלק עיקרי מהתקשורת שלנו עם אנשים אחרים הוא להבין את המצב הרגשי שלהם: איך הם, האם הם פתוחים לדו-שיח, האם הם במצב רוח לא כל כך טוב, בין אם כואב להם או שהם כועסים. זה בהחלט משפיע על איך שאנחנו נתנהג, והרבה פעמים אנחנו קולטים את המידע הזה גם כשמישהו לא מופיע במרכז שדה הראייה שלנו: לפעמים אנשים מופיעים בהיקף שדה הראייה ואנחנו קולטים רמזים שיכולים להיות חשובים להתנהגות שלנו".
ד"ר שרון גילאי-דותן: "מצאנו שבהיקף הראייה, היכולת שלנו להבין את מצב הרוח או את ההבעה יורדת באופן כללי, אך היא הכי טובה ברגשות חיוביים והכי גרועה ברגשות שליליים. זיהוי רגשות חיוביים מתבסס על מנגנון מסוים שכנראה אינו אותו מנגנון שמאפשר לנו להבין רגשות שליליים"
"במחקר, שאותו הובילה הדוקטורנטית וסיליסה אקסלביץ, רצינו להבין איך משתנה היכולת שלנו לתפוס את מצב הרוח או ה'נעימות' של הבעות הפנים של אנשים כאשר הם נמצאים סביבנו בהיקף שדה הראייה – האם יש הידרדרות כללית ביכולת שלנו להבין אם ההבעה היא שלילית או חיובית כאשר המידע לא מופיע במרכז שדה הראייה, או שהבעות עם נעימות מסוימת "נקלטות" יותר טוב בהיקף שדה הראייה (למשל, האם נעימות שלילית תיתפס יותר טוב בהיקף כיוון שאולי הבנה של סכנה חשובה יותר להישרדות מאשר הבנה של הבעות חיוביות כמו חיוך או שמחה)".
במסגרת המחקר, שכלל 37 גברים ונשים, צפו המשתתפים בפנים עם הבעות שונות שהוקרנו אל מול מרכז שדה הראייה שלהם, וכן בזוויות ובמרחקים שונים ממנו, והתבקשו לקבוע מהי הנעימות של הרגש המובע. "הם היו צריכים להחליט האם הגירויים משדרים רגש חיובי, שלילי או נייטרלי", מספרת ד"ר גילאי-דותן, "ובעזרת מעקב אחר תנועות העיניים של הנבדקים יכולנו לוודא שהנבדקים שופטים את הנעימות המובעת מפנים המופיעות במיקומים הספציפיים בהיקף שדה הראייה כפי שתכננו".
ד"ר שרון גילאי-דותןבמחקר, שהתפרסם בכתב העת Scientific Reports, מצאו החוקרות שקל הרבה יותר לזהות נעימות של הבעות פנים חיוביות כמו חיוך או שמחה מאשר של הבעות שליליות כמו פחד, כשהן מופיעות בהיקף שדה הראייה. במילים אחרות: היכולת לזהות שהרגש שמוקרן מפרצוף של אנשים סביבנו הוא חיובי פחות רגישה להתרחקות ממרכז שדה הראייה בהשוואה ליכולת לזהות רגשות שליליים.
"מצאנו שבהיקף הראייה, היכולת שלנו להבין את מצב הרוח או את ההבעה – אם היא חיובית, שלילית או ניטרלית, יורדת באופן כללי, אך היא הכי טובה ברגשות חיוביים והכי גרועה ברגשות שליליים", מרחיבה ד"ר גילאי-דותן, "מעבר לזה, מצאנו שאם יש לך יכולת טובה לזהות פרצופים חיוביים במקום מסוים בשדה הראייה, אז יש סיכוי טוב שתצליח בזה גם במקומות אחרים בשדה הראייה, אבל זו לא בהכרח אינדיקציה שתצליח לזהות פרצופים עם הבעה שלילית בהיקף שדה הראייה.
"כלומר - זיהוי רגשות חיוביים במיקומים שונים בשדה הראייה מתבסס על מנגנון מסוים שכנראה אינו אותו מנגנון שמאפשר לנו להבין רגשות שליליים. כפי הנראה אלה מנגנונים נפרדים. זהו מחקר שני שבו אנחנו משחזרות את הממצאים האלה בקבוצה חדשה של אנשים עם תמונות של אנשים שונים".
המטרה: פיתוח אמצעים חדשניים לשחזור ושיקום ראייה
הקלות בזיהוי הבעות חיוביות בהשוואה לזיהוי הבעות שליליות אינה מובנת מאליה, מאחר שניתן לטעון שדווקא זיהוי רגשות שליליים, העשויים להיות מאיימים, חיוני יותר להישרדות. אכן, נכון להיום, אין הסבר חד-משמעי ליתרון בזיהוי הבעות חיוביות.
"יש לא מעט תיאוריות שמנבאות את התוצאה הזאת או אף תוצאות הפוכות", מציינת ד"ר גילאי-דותן, "יש גישות שאומרות שמבחינה אבולוציונית אנחנו צריכים לדעת להיזהר מסכנות ולכן יותר הגיוני שנזהה דברים שליליים בהיקף הראייה מאשר דברים חיוביים שלא מסכנים אותנו. מצד שני, יש תיאוריות שטוענות שאנחנו יותר טובים בזיהוי של דברים חיוביים ממגוון סיבות שלא אמנה את כולן, אבל אחת מהן יכולה להיות התפתחותית".
ד"ר שרון גילאי-דותן: "בשלבים הראשונים של ההתפתחות שלנו אנחנו נחשפים להרבה מאוד פרצופים חייכנים, נחמדים וחיוביים. בדרך כלל הפרצוף שנפגוש יהיה מאוד נחמד, יחייך אלינו, יעשה לנו קולות נעימים ויופיע במרכז שדה הראייה. ייתכן שחוויות אלו מחזקות את המנגנונים שתומכים בהבנת הבעות חיוביות"
ד"ר גילאי-דותן מפרטת: "בשלבים הראשונים של ההתפתחות שלנו אנחנו נחשפים להרבה מאוד פרצופים חייכנים, נחמדים וחיוביים. בדרך כלל הפרצוף שנפגוש יהיה מאוד נחמד, יחייך אלינו, יעשה לנו קולות נעימים ויופיע במרכז שדה הראייה. ייתכן שחוויות אלו מחזקות את המנגנונים שתומכים בהבנת הבעות חיוביות. מעבר לזה, ייתכן שמבחינה התפתחותית או אבולוציונית יש לזה יתרון, כי חברות שהיו ידידותיות ותמכו אחד בשני הצליחו לשרוד טוב יותר כחברה.
"מקרה כזה תועד לאחרונה במחקר שהתפרסם בכתב העת Science, שבו נמצא שבעקבות אסון אקולוגי נאלצו קופי מקאק שידועים כמין אגרסיבי לשנות את התנהגותם. לא רק שהקופים הפכו ליותר חברותיים וסובלניים זה כלפי זה, התברר שהקופים הכי חברותיים וסובלניים היו עם סיכויי ההישרדות הכי גבוהים. ייתכן וגם שיקולי אנרגיה יכולים להסביר ממצאים אלו היות ולהיות סובלני גוזל כפי הנראה פחות אנרגיה מאשר להיות אגרסיבי".
לפי ד"ר גילאי-דותן, ישנם גם ממצאים שלפיהם במהלך חיינו גם מעבר לתקופת הילדות אנו נחשפים להבעות חיוביות יותר מאשר להבעות אחרות. מסיבה זו ייתכן שאנו למעשה מאומנים יותר בזיהוי הבעות פנים חיוביות. "קיימות גם טענות שרגשות עם נעימות חיובית אחידים יותר מאשר רגשות שליליים (כפחד, גועל, כעס וכו') שהשונות ביניהם גבוהה יחסית, ולכן קל יותר לזהות את הרגשות החיוביים. יש גם הטוענים שהשיניים החשופות בחיוך עוזרות לקליטת הנעימות בהיקף שדה הראייה.
"בנוסף, ייתכן שרגשות חיוביים מתגמלים יותר מאשר רגשות שליליים ולכן אולי מנגנונים מוחיים הקשורים בתגמול חיובי משחררים חומרים שמחזקים את היכולת לזהות הבעות עם נעימות חיובית - גם כאשר אלו מופיעים בהיקף שדה הראייה. אציין שהמנגנון שמוביל להבדלים שמצאנו עדיין לא ידוע".
במה הממצאים יוכלו לתרום בעתיד?
"מעבר לחשיבות של הכרת מערכת הראייה באופן יותר כוללני, יש חשיבות ללמוד ולהכיר כיצד תפקודי ראייה שונים משתנים במיקומים שונים בשדה הראייה. זאת על מנת להצליח לפתח פתרונות שיפור שיקום ושחזור ראייה שנותנים מענה לחלקים גדולים יותר בשדה הראייה".
היא מוסיפה: "יש מגוון כיוונים ופיתוחים המנסים לתת מענה ללקויות וקשיים הקשורים בראייה כאשר הצרכים האישיים של כל אחת ואחד מאוד מגוונים. בעוד יש אנשים שייתכן ויש להם קושי או לקות בתפיסת צבע, יש כאלו שאולי מתקשים בלזכור פרצופים, כאלו שמתקשים לקרוא טקסט, וקיימים גם קשיים עם ראייה היקפית או במרכז שדה הראייה (מצבים שיכולים להתפתח במהלך החיים).
"בין אם מדובר בחידושים בתחום שיקום ושחזור שדה הראייה, ובין אם מדובר על משקפיים חכמות שמאפשרות לאנשים להצליח להבין דברים שנמצאים בהיקף הראייה שהם מתקשים להבין, ברגע שנדע לעזור לאנשים בתפקודי ראייה ספציפיים שהם חלשים בהם והיכולות האלה יורחבו גם להיקף שדה הראייה, נוכל לתת פתרונות הרבה יותר כוללניים ורחבים מאשר רק כאלו המתייחסים למרכז שדה הראייה - ולשם אנו שואפים להגיע", היא מסכמת.
