במעבדה שבה פגשנו את תת-ניצב עליזה רזיאל, ראש חטיבת הזיהוי הפלילי באגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל, מרצדות על המסכים טביעות אצבע. החוקרות והחוקרים, שנבחרים למקצוע הזה בקפידה, מפענחים ומפיקים דוחות שבשגרה מונחים על שולחן בית המשפט. עוד 15 מעבדות שונות פעלו בחטיבת הזיהוי הפלילי מסביב לשעון במשך ימים ארוכים אחרי מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר. בענווה ובשקט האופייניים לה מקפידה תנ"צ רזיאל לומר "אנחנו" ולא "אני". עיניה בורקות כשהיא מדברת על מאות עובדי החטיבה וחוקרי מז"פ בזירות השונות שעמדו במשימת זיהוי הקורבנות - בדיוק מופתי ומתוך כבוד למשפחות השכולות - בשיתוף פעולה הדוק עם צה"ל ועם המכון לרפואה משפטית. צפו בריאיון המלא עם תנ"צ עליזה רזיאל:
המראות שלא ישכחו לעולם. ראש חטיבת זיהוי פלילי בריאיון
(צילום: ירון שרון, עריכה: עמרי אלקלעי ניר)
"החוקרים יזכרו לעד את הריח שהיה במחנה שורה, את הצפיפות, את כאב הלב שהיה שם", מעידה תנ"צ רזיאל בריאיון ל-ynet. "גם האנשים במעבדות זוכרים את השמות, הם מכירים את הסיפור, הם יודעים מי בני המשפחה, מה הוא לבש, איזה קעקוע יש לו. יש אנשים שאפילו זוכרים בעל-פה טביעת אצבע או DNA או שרשרת מסוימת".
שיעור הזיהוי הישראלי, שמתקרב ל-100% ובזמן קצר יחסית, הוא ללא אח ורע באסונות ובמתקפות טרור בהיקף דומה. "מדינות העולם מסתכלות עלינו בפליאה, איך עשינו את זה כל כך מהיר ויעיל. איך התמודדנו עם זיהוי מאסות של נטבחי 7 באוקטובר ועמדנו באתגר של זיהוי מדויק באפס תקלות", היא אומרת. "המשטרה היא ארגון לומד, ולכן השתפרנו במאמץ זיהוי הנרצחים תוך כדי ריצה. כעת, כל מדינות העולם לומדות מאיתנו".
4 צפייה בגלריה
"להביא למשפחות הנרצחים מעט מזור". תת-ניצב עליזה רזיאל, ראש חטיבת זיהוי פלילי במשטרת ישראל
(צילום: ירון שרון)
כמו רוב אזרחי ישראל, גם עבור תת-ניצב רזיאל היו האזעקות בבוקר 7 באוקטובר קריאת השכמה. שוטרי מחוז הדרום היו הראשונים, לפעמים גם היחידים, שנלחמו בגבורה בשעה שלצמרת המדינית והביטחונית לא הייתה תמונה מלאה. "לאט-לאט, בסביבות 12 בצהריים כבר הבנו שמדובר באירוע בסדר גודל שלא ידעה המדינה קודם. בהתחלה סברנו שיש 20 פצועים ומספר הרוגים זהה. ממספרים של עשרות התחלנו להבין שמדובר במאות ואפילו יותר קורבנות רצח. הבנו שמדובר באירוע שמדינת ישראל לא ידעה כמותו". בשלב הזה כבר היה ברור שתצטרך להיפתח תחנה לריכוז חללים (תר"ח).
תת-ניצב עליזה רזיאל: "החוקרים יזכרו לעד את הריח שהיה במחנה שורה, את הצפיפות, את כאב הלב שהיה שם. גם האנשים במעבדות זוכרים את השמות, הם מכירים את הסיפור, הם יודעים מי בני המשפחה, מה הוא לבש, איזה קעקוע יש לו"
כבר בהתחלה היה ברור שהמכון לרפואה משפטית באבו כביר עלול לקרוס תוך זמן קצר, ולכן יש לרכז את המאמץ במקום אחר: "היו לנו כמה תרחישים לאן להביא את הקורבנות. בסופו של דבר הוחלט שריכוז החללים ייעשה במחנה הצבאי שורה, החלטה שבדיעבד סייעה לנו מאוד כי נזקקנו לעזרה בשימוש בתשתיות צה"ל". בשעות הצהריים הגיעו תנ"צ רזיאל ואנשי הצוות שלה, ראש אגף חקירות וצוותו, גורמי משטרה נוספים ונציגי צה"ל ומשרדי הבריאות, הפנים והדתות, ויחד תכננו את הלוגיסטיקה המורכבת.
"תכננו לאן יפונו וירוכזו הגופות, ובמקביל האגף לטכנולוגיה של המשטרה דאג לחבר אותנו לרשת המחשבים הצה"לית. הוספנו אוהלי בדיקה. ככל שחלפו השעות למדנו תוך כדי ריצה כיצד להשתפר בהתמודדות מול כמות אדירה של קורבנות הטבח, שהובאו אלינו במשאיות בתדירות של כל שעה. נערכנו תוך כדי תנועה, פתחנו עוד חדרים ומקומות בדיקה". האתגר המורכב היה "לזהות את הקורבנות מהר, במדויק, באופן מקצועי וללא טעויות ולהביא למשפחות הנרצחים מעט מזור". הקורבנות עברו תהליך זיהוי שכלל רישום, תיעוד טביעת אצבע, DNA, צילום ומנשכי שיניים. במקביל נאספו נתונים מבני המשפחה. בחלק מהמקרים סייעו קעקועים או תכשיטים ייחודיים. בתוך שבועיים זוהו יותר מ-80% אחוזים מהקורבנות, וכיום הזיהוי הוא כמעט מלא.
על מצב הגופות כתבנו לא מעט בפרויקט המיוחד ב-ynet. "הגופות הגיעו במצב קשה, חלקן רק בחלקי גופות, ובמחנה שורה לא היה לנו אפילו מכשיר CT אחד, אבל בתוך זמן קצר קיבלנו שני מכשירים וגם מכשירי רנטגן שעזרו לנו במלאכת הפענוח והזיהוי", אומרת תנ"צ רזיאל.
האילוץ גרם לעבודה בשיטת המניפה, כשבמקביל מרחיבים את מאגרי המידע האזרחיים והבינלאומיים המאושרים ושואבים מהם מידע שיסייע בזיהוי. "משטרת ישראל ערוכה לאירועי אסון המוני, אבל לא דמיינו אף פעם אירוע בסדר גודל כזה. מאגרי משרדי הפנים הבריאות ונוספים, וכן האינטרפול ומשטרות בעולם, סייעו לנו בזיהוי ישראלים ועובדים זרים. הגיעו גם לכפרים הכי רחוקים והשיגו מהם את הנתונים. ברגע שיודעים שאנחנו מביאים נחת וקצת שקט לאותה משפחה כואבת, הסיפוק גדול מאוד. זו הייתה השליחות שלנו".
"למדתי לשמור על הנפש שלי"
אבל שובר השוויון, כך לדברי תנ"צ רזיאל, הגיע ממקור אחר: "אנחנו הישראלים מכווני מטרה וממוקדים, ובנוסף ציונים. אנחנו לא מוותרים. לא ניתן להפיק זיהוי מטביעת אצבע? מדעני המעבדות ינסו להפיק מכף היד. אנחנו יצירתיים".
במלחמה תוגבר מערך המעבדה ב-50 אנשי מקצוע, שעבדו סביב השעון ובחנו חפצים נלווים כגון חלקי ביגוד, חפצים שגם אותם דגמו: "כל המעבדות שלנו עומדות גבוה בסטנדרטים הבינלאומיים. בשגרה, החטיבה לזיהוי פלילי מספקת שירותי מעבדה וכוללת גם את המאגר הפלילי של משטרת ישראל. במטה הארצי ממוקמות מעבדות לזיהוי DNA, ראיות דיגיטליות, נשק, סמים, מסמכים וכן מדורים שונים לפוליגרף, פסיכולוגיה חקירתית ומעבדת חומרים, שגורמים למוצג לדבר".
בימי המלחמה הראשונים, מספרת תנ"צ רזיאל, "עבדנו על אוטומט וסביב שעות היממה. בהתחלה הייתי כעוסה ואבלה. יחד עם המכון לרפואה משפטית, קבענו שיא עולם בזיהוי חללים בשיעור של 98.5%. אני יודעת שלאסון הבא, אם חלילה יקרה, כבר נגיע מוכנים".
לעבודה הקשה ולמראות הזוועה שנחשפו לנגד עיניהם התלווה המחיר הנפשי: "חווינו כאב גדול מאוד, וחלק מתפקידי כראש חטיבה הוא לדאוג לרווחתם של פקודיי, ולכן דאגנו לספק להם סדנאות חוסן, ימי הפוגה, מפגשים עם אנשי מקצוע - וכשלעצמי, למדתי לשמור על הנפש שלי, כשתחושת השליחות וכובד המשימה נותנים לי ולנו את החוסן הנפשי".
קראו עוד בסדרת הכתבות "האתגר הפתולוגי":
