טיסת אל על 002 מניו יורק לישראל המריאה בשבוע שעבר ללא כל אירועים חריגים, אך כשעתיים לאחר מכן התלונן אחד הנוסעים שהוא אינו חש בטוב וסובל מקושי בנשימה. בין יושבי המטוס לא נמצא רופא והצוות חשב לבצע נחיתת חירום, אך משה מאייר, אח במקצועו, ומוטי גלושטיין, מתנדב מד"א ומנכ"ל חברת MSG לשירות וליווי רפואי, שנכחו בטיסה העניקו לנוסע טיפול רפואי מציל חיים והטיסה המשיכה בדרכה לישראל.
"הנוסע היה עם מחולל חמצן שעבד על סוללות, אך בשלב מסוים הן נגמרו והוא פנה אלינו ואמר שהוא לא חש בטוב", שחזרה לילך ארדן, מנהלת השירות בטיסת אל על. "הוא חולה ריאות כרוני ולא היה לו חמצן ברשותו. הבאנו לו בקבוקי חמצן שיש לנו במטוס למצבי חירום, אך מצבו לא השתפר והנשימות שלו היו כבדות מאוד".
ארדן סיפרה כי בשלב זה כרזו "האם יש רופא במטוס?", אך לאחר שלא התקבלה תשובה קראו למאייר וגלושטיין שנכחו בטיסה וליוו אדם סיעודי. השניים זיהו כי הנוסע חווה קוצר נשימה חריף העלול לסכן את חייו באופן מיידי, וצוות המטוס העלה על הקו רופא של אל על שהורה להם לגשת לתיק התרופות בטיסה - ולהתחיל בטיפול בהקדם. באמצעות תיק החירום בטיסה, הם העניקו לו סיוע נשימתי בעזרת בלוני חמצן והזריקו לו סטרואידים ותרופות מצילות חיים שמסייעות לטיפול בקוצר נשימה.
את שבע השעות שנותרו לטיסה עד הגעתה לישראל העבירו מאייר וגלושטיין לצד הנוסע על מנת לפקח על מצבו ולהעניק לו טיפול נוסף במידת הצורך. עם נחיתת המטוס בנמל התעופה בן גוריון, הנוסע פונה להמשך טיפול בבית החולים.
"הוא חווה קוצר נשימה חריף עם 50-40 נשימות בדקה והוא אפילו לא הצליח להשלים משפטים", שחזר מאייר. "ראינו שהוא במצוקה נשימתית קשה והסברנו לצוות המטוס את המצב. בהתחלה לא אפשרו לנו לפתוח את תיק הרופא למצבי חירום כי לא היה רופא במטוס, ואני למעשה הייתי הגורם הרפואי הכי בכיר בטיסה, אך הצוות התקשר לרופא קרקע - שאמר לנו לפעול מיד".
מאייר סיפר על אותם רגעים דרמטיים בטיסה, והוסיף כי "פתחנו לו וריד, עשינו לו עירוי והוא קיבל שישה בלוני חמצן". לדבריו, "התלבטנו כמה פעמים בדרך אם נצטרך לבצע נחיתת חירום או לא, היינו בקשר עם רופא הקרקע והעברנו לו תיעוד מהמצב על המטוס. לבסוף הצלחנו לייצב את מצבו ונשארנו לידו עד הנחיתה, משם הוא פונה ישירות לבית החולים.
"באותם רגעים בטיסה לא חשבנו על כלום ופעלנו מתוך הבנה - שחייבים להציל את החיים שלו", סיפר מאייר. "רק אחרי הנחיתה הבנתי מה קרה והייתה לי תחושת סיפוק אדירה. הגענו לטיסה במקרה אבל היינו האנשים הנכונים במקום הנכון והצלנו את החיים שלו".
ארדן שחזרה את אותם רגעים בטיסה שבהם נאלצה לקבל החלטה אם לבצע נחיתת חירום או להמשיך, ואמרה כי "השאלה הזו ריחפה מעל ראשינו במשך כל הטיסה". היא ציינה כי "ברגע שראינו שנתנו לו עירוי וסטרואידים ומצבו הוקל מעט אז הבנו שאפשר להמשיך, אם זה לא היה קורה אז הייתה אפשרות לנחיתת חירום".
על אף שחוותה מקרים דומים בעבר, ארדן סיפרה שמעולם לא נאלצה לקבל החלטה בנוגע לנחיתת חירום מיידית, והוסיפה כי "הוא היה בסכנת חיים - וברור שחיי אדם מעל הכול. בסוף חשוב לזכור שצוות המטוס אחראי על בטיחות הנוסעים, מעבר למתן השירות בטיסה, ואנחנו אלה שצריכים לקבל החלטות שישפיעו על כל 300 הנוסעים. זו זכות גדולה בשבילנו". לדבריה, "היה פה שיתוף פעולה יוצא דופן של צוות הטיסה שזיהה את המצוקה של הנוסע, שלא הייתה לגביו שום אינדיקציה קודמת, של הטייסים ושל משה מאייר ומוטי גלושטיין שהיו מסורים ומוכוונים מאוד לעזור ולסייע בהצלת חיים. זה מחמם את הלב ואף פעם לא מתרגלים לראות מסירות כזה".
בטיסה נכחה גם רחל אדרי, שהוחזקה עם בעלה במשך שעות בביתם באופקים על-ידי מחבלי חמאס שחדרו לישראל בתחילת המלחמה. אדרי, ששבה מביקור באו"ם, הודתה למאייר וגלושטיין על טיפולם המסור בנוסע שחווה קשיי נשימה ובירכה אותם עם הנחיתה בישראל. "מאחלת לך שתמיד תהיה שמח בחלקך כמו ששימחת אותנו היום", אמרה אדרי.