מטופלים נחלצים למען ד"ר רונן ברנר: בעקבות הסאגה בבית החולים וולפסון בשל אי-תפקודה של המחלקה האונקולוגית שם, אומרים מטופלים במחלקה: "אם מישהו מכם היה חולה בסרטן, הייתם רוצים שרק ד"ר ברנר יטפל בכם, בבקשה תעצרו את הטירוף הזה".
"כרגע מבחינתנו אמרו לנו – לכו אל מותכם", אומרת ניצן סיטבון, שאמה מטופלת של ד"ר רונן ברנר, מנהל המכון לאונקולוגיה במרכז הרפואי וולפסון. סיטבון זועקת לעזרה: "אני מבקשת בכל לשון של בקשה שמישהו יבוא ויעשה סדר בבלגן שקורה שם. בבקשה מכם בואו ותראו מה קורה במכון האונקולוגי בבית החולים וולפסון".
סיטבון היא לא היחידה. מטופלים רבים במחלקה מצאו עצמם, כאמור, בשבועות האחרונים באמצע מאבק שמתנהל בין מנהל המחלקה וצוות האחיות, מאבק שלדבריהם פוגע בסיכוי שלהם לחיות. הם אף פתחו עמוד בפייסבוק בשם: "המכון האונקולוגי בוולפסון בסכנה".
השתלשלות האירועים:
"המטופלים מוחזקים כבני ערובה"
בשבוע שעבר המלחמה במחלקה הגיעה לשיאה, כשחולים אונקולוגיים שהגיעו לקבל טיפול בבית החולים, לא קיבלו אותו בזמן, בגלל שכל שבע האחיות שעובדות במקום, לא הגיע לעבודה. גם היום, האחיות מסרבות להמשיך בעבודתן כל עוד מנהל המכון, ד"ר ברנר, נשאר בתפקידו. לטענת האחיות, ד"ר ברנר מעביר אותן "מסכת התעללות מילולית והתנהלותו המקצועית לקויה".
מבחינת החולים במחלקה הכול מתנהל על גבם, וללא התחשבות והתייחסות למצבם ולכן הם החליטו לצאת למאבק, כשברקע הם חוששים מפני סגירת המחלקה וגרוע מכך, אי קבלת טיפול מהרופא, שהם מאמינים בו.
"אימא שלי בת 76 והייתה מאוד בריאה וחזקה", מספרת סיטבון, "היא התלוננה על כאבים ולצערנו גילינו שיש לה סרטן לבלב שלב 4. אחרי שלא נתנו לנו תקווה בבתי חולים אחרים, באנו אל ד"ר ברנר. במקומות אחרים אמרו לנו לוותר כי נותרו לה חודשים ספורים לחיות. הוא אמר לנו שיש לא מעט דברים שניתן לעשות ונתן לנו תקווה אמיתית".
היום, מספרת סיטבון, הסרטן של אמה, שמטופלת אצל ד"ר ברנר כבר שנתיים, בנסיגה. "הוא טיפל בה לא רק גופנית אלא נפשית, הוא אמר לה שהוא רוצה לראות אותה שמחה, והיום אימא שלי מאושרת". היא מוסיפה ואומרת: "הוא נמצא בקשר יומיומי עם החולים ומתייחס אל כל אחד כחלק מהמשפחה שלו. לכולם הוא נותן תגובה וכל אחד יכול להתקשר אליו בכל רגע נתון לטלפון האישי שלו. הוא רוצה לדעת הכול על המטופל. זה מישהו שמוכן לעשות הכול למען החולים שלו".
מבחינתה הם לא מתכוונים לוותר על ד"ר ברנר ויוצאים למאבק. "אני אול אין במאבק הזה. אנחנו נלך אחריו. החשש שלנו שכאשר אדם עובר למקום אחר זה לא יעבוד באותו אופן ואין לנו את הזמן הזה".
צפו בסרטון שניצן סיטבון העלתה לרשת:
בתה של מטופלת בוולפסון בקריאה נואשת להמשיך את הטיפולים האונוקולוגיים בוולפסון
"אנחנו מרגישים שקופים. עושים את המלחמה על גבנו"
עבור רננה, מטופלת אונקולוגית במחלקה כבר יותר משנתיים, אין מקום אחר ללכת אליו כדי לקבל טיפול וכרגע היא מרגישה יותר מתמיד בסכנת חיים. "טופלתי בבית חולים גדול במרכז הארץ והציעו לי מגוון של טיפולים במשך שנה וחצי. בסופו של דברים הטיפול שם לא התאים לי, וחיפשתי מקום אחר. עשינו בירורים ושמענו הרבה המלצות על ד"ר ברנר והגענו לוולפסון. הוא הצליח למצוא את הטיפול המתאים לי ביותר".
על האירועים במכון היא שמעה רק מכלי התקשורת. "זה הפתיע אותנו. לא היה לנו צל של מושג שדבר כזה קורה. כמטופלים שנמצאים הרבה שעות שם, יש לנו אינטרקציה עם הצוות ועם הרופא, ולא הרגשנו אף פעם באווירה לא טובה ולא שמענו דברים לא טובים".
היא מספרת שמאז שהאחיות סירבו להגיע לעבודה והמקום הושבת, הן הוחלפו באחיות ממחלקות אחרות. "היום המכון עובד עם אחיות מחליפות, ומנסים לחזור לפעילות אבל יש אווירה של אי-ודאות מאוד גדולה כתוצאה מהפרסומים בתקשורת. אף אחד לא מדבר איתנו ישירות", היא אומרת בכעס, "אנחנו מרגישים שקופים. מרגישים שעושים את המלחמה הזאת על גבנו ולא מדברים. החולים נלחמים על החיים שלהם וצריכים להילחם עכשיו בחזית נוספת. אי אפשר להעביר חולה מבית חולים אחד לשני בצורה שכזו. מי שבאמצע טיפול לא יכול להפסיק טיפול, זה עניין של חיים או מוות".
רננה מוסיפה ואומרת: "יש חולים שהגיעו מכל קצות הארץ במיוחד בשבילו. אנחנו באנו לכאן בגלל ד"ר ברנר והעבודה שלו ואנחנו רוצים להישאר בטיפול שלו ובטיפול במחלקת וולפסון. אנחנו מצפים שאם יש בעיה - שבית החולים ימצא פתרון. אנחנו ניאבק עבור זה כי הוא היחיד שנתן לנו את האופציה לטיפולים אחרים ונתן לנו תקווה. אנחנו כועסים על כל ההתנהלות, אנחנו מרגישים שלא סופרים אותנו, לא שואלים אותנו מה אנחנו צריכים".
"ד"ר ברנר נתן לאחותי תקווה אחרי שקצבו את חייה"
תמר רצאבי, אחותה של ענת רצאבי-קלו, שאחותה אובחנה לפני שנתיים עם סרטן לבלב, מספרת על התקווה שנתן למשפחה ד"ר ברנר בעוד שכולם קצבו את חייה של אחותה: "אחותי בת 42 ואמא לשלושה ילדים קטנים. הגענו לבית חולים במרכז ונתנו לה שם טיפול שלא צלח והמצב שלה הידרדר. אחרי ארבעה חודשי טיפול אמרו לה שאין מה לעשות, גם בבית חולים אחר נתנו לה בין שלושה לשישה חודשים ושלחו אותנו הביתה. הפכנו עולמות והגענו לד"ר ברנר. כבר בפגישה הראשונה הוא אמר לה שאנחנו נילחם על זה ביחד. הוא לקח אותה יד ביד. כבר שנה וחצי היא מטופלת אצלו, הוא נתן לה תקווה.
"אחותי בחורה עם המון תקווה ואופטימיות, אבל מאז שהמאבק התחיל היא אמרה לי שהיא איבדה את התקווה שלה", אומרת רצאבי, "חולים לא יודעים אם מחר יהיה להם מענה או לא. החולים עוברים טלטלה נפשית מטורפת. אנחנו רוצים את ד"ר ברנר, וגם אם זה יהיה בהוואי אנחנו נגיע אליו".
היא מוסיפה ואומרת שגם האחיות קשורות מאוד למטופלים. "אחותי קשורה מאוד לאחות שמטפלת בה ובאופן אישי מאוד נפגעה ממה שהיה שם. אין לנו טענות לאחיות אלא הטענות שלנו להנהלה שאמורה לדעת לפתור את הבעיות האלו", היא מסבירה. לדבריה הכול נובע מעומס והזנחה. "המצב באונקולוגית הוא כמו בשנות ה-70. איך יכול להיות שבבית חולים בשנת 2022 יש עדיין תיקים ידניים? אצל חולים אונקולוגיים המצב משתנה כל הזמן, זה צריך להיות מתועד בזמן אמת".
היא אומרת כי ההנהלה צריכה לפתור את המשבר ויפה שעת אחת קודם. "מנהל טוב שיודע שיש לו רופא מצוין ביד ואחיות טובות, יודע לשמור עליהם ולפתור משברים. איך יכול להיות שרופא טוב שמצליח להחזיק חולים בחיים, נתקל בכאלה בעיות"?
"הוא נלחם על מטופלים כמו שאף אחד לא נלחם"
גורמים שונים בתוך בית החולים מספרים עד כמה ד"ר ברנר חשוב לחולים. "המטופלים מאוד אוהבים אותו. צריך לבדוק את העובדות בשטח. מדובר ברופא טוב שעושה הכול בשביל המטופלים שלו. זמין אליהם תמיד. זה לא מובן מאליו".
לדבריהם, נעשה לרופא עוול. "הוא נלחם על מטופלים כמו שאף אחד לא נלחם עליהם וזה קצת לא נראה מקובל לכל מי שבחוץ. מטופלים של ד"ר ברנר מקבלים טיפולים שלא בהכרח קיימים בפרוטוקולים, והרבה פעמים זה מצליח. אולי מתחת לפני השטח יש לא מעט פוליטיקה, אבל לא כל האחיות מרגישות אותו הדבר. יכול להיות שהופעל עליהן לחץ חברתי".
גורמים נוספים טוענים כי מהיכרות אישית שלהם עם ד"ר ברנר, מדובר בבעיות שניתן לפתור. "אני לא רואה את מה שהם מספרים. היו בעיקר תלונות של אי סדר העבודה אבל לא משהו אחר. זה עניין שהוא חד משמעית פתיר". לדבריהם, העומס על המחלקה יכול אולי להיות טריגר למה שקורה עכשיו. "יש מחסור באחיות במחלקה. כל הזמן יש עלייה במספר המטופלים, ולעיתים ד"ר ברנר מבקש שלמטופל יינתן טיפול אולי מעבר לשעות העבודה הרגילות, ואולי יש בגלל זה חוסר שביעות רצון".
הגורמים הביעו תמיהה על הדרך שבה האחיות בחרו לטפל במצב. "צריך להבין שבית חולים זה לא כמו כל משרד רגיל וגם המחלקה האונקולוגית זה סיר לחץ, יכול להיות שלפעמים יש עומס ואי שביעות רצון אבל לא בפרופורציות האלו. זה מאוד חריג שהאחיות לא מגיעות. יש משהו מוזר בזה שכל השנים זה עבד טוב ופתאום זה התפוצץ. הצעד של אחיות מאוד קיצוני ולא היה אף פעם דבר כזה, זה לא נתפס ולא מקובל במחלקות האונקולוגיות".
לדבריהם, בכל מקרה, אסור שהמריבה תהיה על חשבון החולים. "אי אפשר לתפעל את המקום בלי אחיות, אבל ד"ר ברנר חיוני עבור המטופלים. אפשר להביא אחיות אחרות שמכירות את העבודה, עובדה שזה מה שעשו עכשיו והמכון מתפקד. במקום להקדיש את הזמן למטופלים, להקדיש את הזמן למריבות כאלה זה חבל מאוד".
מבית החולים וולפסון נמסר: "המטופלים עומדים תמיד בראש מעיינינו ואנו עושים הכול על מנת לשמור עליהם, לייצר פתרונות ולמנוע כל פגיעה בהם. במקביל אנו פועלים להגן על הצוות המקצועי במחלקה לאור שורת תלונות קשות מצד אחיות המכון שמדווחות על בעיה ניהולית, אלימות והתעמרויות חוזרות ונשנות של מנהל המכון, ד"ר רונן ברנר. משרד הבריאות הקים ועדה לבדיקת התלונות החמורות בעניינו של ד"ר ברנר. נציין כי משרד הבריאות הוא זה שהורה על הערכות להעברת המטופלים לאור התלונות הקשות של האחיות, ונכון להיום כלל המטופלים והמטופלות מקבלים מענה רפואי בוולפסון".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "משרד הבריאות עושה ככל שניתן על מנת לאפשר לחולים לקבל את מלוא תשומת הלב והטיפול הרפואי הנדרשים. מצב הדברים בין צוות הסיעוד והעומד בראש המכון נבדקת בימים אלה על ידי בכירי משרד הבריאות. ראש חטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים במשרד הבריאות וגורמים נוספים ממשרד הבריאות נמצאים בקשר עם מטופלים ובני משפחה. משרד הבריאות ימשיך לטפל בסוגייה עד לפתרונה המלא".
