פורים בפתח, והשנה הופכים הנפצים לגורם פוטנציאלי לסבל משמעותי עבור חיילים הלומי קרב, מי שלקו בפוסט-טראומה וגם עבור ילדים ומבוגרים שקולות המלחמה עדיין טריים בראשם. לעומר אמסלם, בן 30, הלום קרב בעקבות צוק איתן, יש בקשה אחת - אל תשתמשו בנפצים בחג הזה: "ילד שזורק נפצים מחזיר אותנו לקרב בלי שהוא יודע. יש הלומי קרב שלוקחים את זה קיצוני כשהם שומעים נפץ, הם מתנהגים בדרך אלימה. יש הלומי קרב שפשוט יכנסו לחרדה ולא יצאו מהבית. אני מאלו שלא יוצאים מהבית בפורים".
אמסלם, נשוי ואב לשניים מקריית אתא, אמר ל-ynet: "יש דבר כזה שנקרא גורם ההפתעה. אפילו טריקה של דלת יכולה להחזיר אותך לקרב. ברגע שזה בא בהפתעה, בבום, זה כאילו מחזיר אותנו ישר לאותם בתים שבהם היינו בעזה. אין הבדל".
עומר אמסלם, הלום קרב, ושרון פלגי, פסיכולוגית ארצית ממכבי בקריאה: די לנפצים
(צלם: אורי דוידוביץ')
אתה שומע פיצוץ ומבחינתך יכול לחזור לסיטואציה שהתרחשה כמה שנים אחורה?
"זה אוטומט. הגוף כאילו מפריש את כל האדרנלין שהיה לנו בקרב, ואנחנו באמת חוזרים לקרב. יש הלומי קרב שיכולים לקבל אפילו דום לב". הוא הבהיר כי "הבעיה מתחילה בהורים". הוא קרא להם להסביר לילדים את חשיבות הנושא.
3 צפייה בגלריה
"אני מאלו שלא יוצאים מהבית בפורים". עומר אמסלם, הלום קרב מצוק איתן, עם בנו אלרום וכלב השירות רוקט
(צילום: אלבום משפחתי)
ד"ר שרון פלגי, פסיכולוגית ארצית במכבי שירותי בריאות, אומרת כי "השנה חשוב להימנע משימוש בנפצים – להתחשב באלו שקולות הנפץ מזכירים להם את קולות הלחימה, ומעוררים בהם תחושות של אימה ולחץ, וממש לא של משחק".
מדוע נפץ גורם לנו לתחושה של פחד ולחץ דווקא כעת?
"רוב המדינה חוותה את רעשי הלחימה בצורה כזו או אחרת – בחזית אך גם בעורף. תחושת הפחד מפיצוצים לא תבוא לידי ביטוי רק אצל לוחמים, או אנשים שחוו את הלחימה מקרוב. במקרים אלה הטריגר יכול להיות מאיים אף יותר. מכיוון שכולנו, גם בעורף, נחשפנו לאזעקות ולטילים, תחושת הפחד אינה שייכת רק ללוחמים וחיילים. גם ילדים התמודדו עם חוויות כאלו. כמעט בכל בית ספר יש כיום ילדים שעדיין מפחדים מקולות הפיצוצים. חג הפורים הוא חג של חופש ושמחה, והילדים צריכים להרגיש משוחררים ליהנות מהחגיגות, ולא לחוות חוויה מלחיצה שמעוררת אצלם זיכרונות טראומטיים של סכנה. חוויות המלחמה עדיין טריות מדי".
כיצד מגיב המוח לרעש של נפץ?
"אחרי שחווינו פיצוצים ונפץ במצבי סיכון ומלחמה, המוח שלנו מקשר את הרעש של הפיצוץ לתחושת הסכנה שבה היינו. הרעש הזה מתורגם לנו לתחושה של אימה, וגם אם אנחנו יודעים ש'זה רק נפץ' – אזור החרדה במוח שלנו לא תמיד יודע להבחין בכך, ובכך גורם הפיצוץ לטריגר משמעותי לחוות את העולם בחוץ כעת כמסוכן ומלחיץ, גורם לתחושות גופניות ורגשיות של פחד, ועלול לעורר זיכרונות קשים, שמוח שלנו עוד לא עיבד עד תום.
ד"ר שרון פלגי"אנחנו מנסים לעזור לאנשים הסובלים מפוסט טראומה להתמודד עם הפחד בתמיכה ובטיפול. לכן ממליצים להיחשף לרעשים שעלולים להתפרש כמפחידים (כמו רעש אופנוע שעלול להישמע כמו תחילתה של אזעקה), להתרגל אליהם בהדרגה ולהבין שמה שנחווה כמפחיד או מרעיש לא בהכרח מסוכן. אבל החשיפה צריכה לקרות בצורה מבוקרת והדרגתית. במקרה של נפצים, החשיפה קיצונית מאוד, רועשת ולא מבוקרת. לכן, חוויה מתקופת המלחמה עלולה לעלות בצורה חזקה בעת שמיעת הפיצוץ.
"אנחנו עדיין נמצאים בתקופה רגישה, הסכנה עדיין לא שככה, המלחמה עדיין מתקיימת ועדיין יכולים להתרחש אירועי אמת. חשוב שהסביבה הבית ספרית תישאר בטוחה, ושאנשים שנמצאים ברחוב ידעו שאם יש רעש פיצוץ, מדובר בסכנה ממשית מפיצוצי אמת. לכן חשוב להימנע מהפעלת נפצים גם בהיבט הביטחוני, ולא רק הנפשי".
כיצד משפיעה החשיפה לנפצים על מי שסובל מהפרעה פוסט-טראומטית?
ההפרעה מאופיינת בארבעה סוגי סימפטומים:
- חשיבה חודרנית – אנו נזכרים באירועים הקשים ללא שליטה, זיכרונות חודרים אלינו בערות ובחלומות בשינה, ומעוררים בנו תחושות של קושי ואימה שחווינו.
- הימנעות – כדי לנסות לצמצם את הזכרונות, אנחנו מנסים להימנע ממקומות, גירויים, ריחות או מראות, שמזכירים לנו את שאירע, או כאלו שנתפסים כמפחידים, גם אם הם אינם מסוכנים. להימנעות יש נטייה להתגבר עם הזמן.
- עוררות יתר – אנו דרוכים יותר, חשדניים, וחשים לא רגועים, קופצים מכל גירוי כמו רעש קל.
- תחושה שהעולם השתנה ואני השתניתי – שינוי בתפיסה של העולם שבחוץ והתפיסה את עצמי.
במצב של חשיפה לנפצים, יבואו לידי ביטוי בעיקר שלושת הסימפטומים הראשונים.
איך חוויות לא נעימות בעקבות חשיפה לרעש הנפץ עלולות להשפיע על האדם בהמשך?
"תחושות ההימנעות עלולות לגבור. אם אדם העז ויצא לחגיגות, חווה לחץ וחרדה בתוך החגיגה או ההליכה לבית הספר, הדבר עלול להוביל אותו לחוש עוד יותר מצוקה בהמשך, ולהימנע מלהשתתף באירועים אחרים. בנוסף עלולות לצוף תחושות של בושה, חוסר שייכות ותחושה שהאדם איננו מובן על-ידי אחרים.
ובכל זאת, אם אני חושש מהנפצים ויודע שאני עלול לפגוש אותם, איך ארגיע את עצמי?
"עלינו להפריד בין מה שמפחיד אותנו למה שמסוכן. מחקרים מראים שאם אנחנו מכינים את עצמנו לכך שאירוע מפחיד עלול להתרחש, ואם נדע לספר לעצמנו כי מה שמפחיד איננו בהכרח מסוכן, ייתכן שנצליח להוריד את רמת הפחד. אם נזכיר להזכיר לעצמנו שאם אנו שומעים פיצוץ, זהו רק נפץ. הכוננות והמודעות יכולות לעזור להתמודד עם המצב".
3 צפייה בגלריה
קולות הנפץ מהמלחמה עדיין טריים בראשם של אנשים. בתמונה: יירוט רקטות מעל אשקלון
(צילום: REUTERS/Amir Cohen)
אם אנו נתקלים באדם שמגיב בפחד או חווה מתח רב בעקבות הנפצים, כיצד נוכל לסייע לו?
"חשוב לבדוק איתו ברגישות מה שלומו, להבין מה הבהיל אותו (ייתכן שזהו רעש הפיצוץ, אבל יתכן שגם טריגר אחר הוביל לכך כמו התנהלות גדולה, או תחפושת כלשהי שהיוותה עבורו טריגר). חשוב לתת לו להרגיש שאנחנו איתו, להביע הזדהות, ולנסות לרתום אותו לפעילות תפקודית ופרקטית. לא לנסות לדובב אותו לדבר על החוויות שעולות בו. חשוב גם לתת לו לחוש שאיננו לבד, להראות הזדהות עם המצב, שכולנו נבהלים מהפיצוץ, אבל לנתב את זה לעשייה משותפת, העברת נושא.
"לסיכום, במיוחד בפורים הזה, חשוב שנדע להתאים את עצמנו ואת ההרגלים שלנו, למלחמה המורכבת ונהיה רגישים לאלו שסביבנו. חשוב להצליח, למרות הלחימה והאירועים הקשים, לייצר רגעי שמחה אותנטיים, רגעים של ביחד. יחד עם זאת, עלינו לציין את השמחה הזו בצורה רגועה יותר, לאפשר לכל האוכלוסייה להרגיש בנוח לחגוג את החג, ליהנות מהיציאה מהשגרה אבל לשמור על הנעימות לעצמנו ולאחרים".
