לפני 12 שנה עלתה ד"ר מריאנה אורדונז ממקסיקו לישראל בעקבות בן זוגה המקסיקני ועברה התמחות בגינקולוגיה בבית החולים הלל יפה בחדרה. היא התכוונה לחזור לארצה ולמשפחתה בסיום ההתמחות, אבל קרו לה כאן כמה דברים ששינו את דעתה, ובסופו של דבר החליטה להישאר בארץ ולקשור את חייה עם ישראל. היא התחתנה עם ישראלי, הביאה איתו לעולם שלושה ילדים והפכה לרופאה בכירה ביחידת האורוגינקולוגיה של הלל יפה.
קראו עוד:
כיום, בגיל 38, היא ישראלית לכל דבר, אבל ממשיכה להסתכל אלינו מהצד מדי פעם. "הישראלים הם אנשים יותר קשים ממה שחשבתי", היא אומרת. "לפני שהם באמת מכירים אותך, קשה להיכנס ללב שלהם, אבל אם נכנסת להם ללב - הם ייתנו לך הכול". והיא קיבלה מאיתנו לא מעט.
2 צפייה בגלריה
ד"ר מריאנה אורדונז-יודפת. "כל הזמן הרגשתי שאני צריכה להוכיח את עצמי יותר ממתמחה ישראלי שלמד בארץ"
(צילום: דוברות המרכז הרפואי הלל יפה)
המכתב המרגש שגרם לה להישאר בישראל
ד"ר מריאנה אורדונז, כיום אורדונז-יודפת, הייתה בת 26 כשהגיעה לראשונה לישראל. בחורה צעירה ממקסיקו, שלא ידעה מילה בעברית. ימים אחדים אחרי שנחתה בארץ והחלה את ההשתלמות, חלתה אמה, והיא נאלצה לחזור למקסיקו כדי לטפל בה. היא חזרה לישראל כחצי שנה לאחר מכן כדי להמשיך את ההשתלמות, אבל שבועיים אחרי נחיתתה נפרדה מבן זוגה. כך נשארה לבד בארץ זרה, ללא ידיעת השפה וללא קרובי משפחה וחברים.
החלטתה המיידית הייתה לקנות כרטיס טיסה חזרה למקסיקו, אבל כשנכנסה למשרדו של מנהל אגף נשים ויולדות בבית החולים, פרופ' מוטי חלק, כדי לעדכן אותו בהחלטתה, הוא העביר לה מכתב תודה מאישה שבה טיפלה כמה ימים קודם לכן. המכתב היה כל כך נוגע ומרגש, שהצליח לגעת בליבה של אורדונז. אחרי מחשבות רבות החליטה להישאר בישראל ולסיים את ארבע שנות ההתמחות.
באמצע ההתמחות שוב שונו תוכניותיה, אחרי שחברה הכירה לה חבר של בעלה, שהיה אז פרמדיק. השניים התאהבו, וכעבור שנה נישאו בחתונה אזרחית במקסיקו. כשחזרו לארץ, השתקעו בכפר סבא.
"הישראלים הם אנשים יותר קשים ממה שחשבתי. לפני שהם באמת מכירים אותך, קשה להיכנס ללב שלהם, אבל אם נכנסת להם ללב - הם ייתנו לך הכול"
"הישראלים הם אנשים חמים, תומכים, שיודעים לתת כתף כשצריך גם אם לא מבקשים מהם במפורש", היא אומרת. "אני הרגשתי כל הזמן שאני צריכה להוכיח את עצמי יותר ממתמחה ישראלי שלמד בארץ, אבל למזלי, הצוות בבית החולים קיבל אותי מאוד יפה ועזר לי להסתגל לחיים בארץ.
"כיום אני כבר מרגישה חלק מהמקום הזה, אם כי אני מאוד מתגעגעת למשפחה שלי. הוריי ושני אחיי גרים במקסיקו, ואחות נוספת חיה בניו יורק. אני בקשר יומיומי עם אמי. אני והילדים מדברים איתה דרך הווטסאפ. אחת לשבוע אני משתדלת לשוחח גם עם אבי. פעם בשנה אני נוסעת עם בעלי וילדיי למקסיקו, וההורים מגיעים אחת לשנה לביקור בארץ. בגלל הקורונה לא ביקרתי במקסיקו כבר יותר משנתיים, וזה קשה. קשה לי גם באירועים משפחתיים, כמו ימי הולדת או מוות של קרוב משפחה: קשה להעביר רגשות מרחוק - אבל אלו ההחלטות שקיבלתי, ואני שלמה איתן".
2 צפייה בגלריה
ד"ר אורדונז-יודפת (משמאל) עם יולדת בבית החולים. "בסגרים ניסיתי לתת מעצמי יותר מ-100% גם בבית וגם בעבודה"
(צילום: דוברות המרכז הרפואי הלל יפה)
היתרונות של הקורונה
מגפת הקורונה מזמנת לה אתגרים שהיא לא דמיינה. "זו בהחלט תקופה מאתגרת. כאמא לשלושה ילדים שעובדת במשרה מלאה, אני צריכה לבנות עם בעלי כל יום תוכנית מסודרת לילדים. אנחנו נעזרים הרבה בבייביסיטר ומנסים לחלוק במטלות. בסגרים היה לי מאוד קשה, כי הרגשתי שאני צריכה להתנצל בפני הילדים והבעל שאני לא נמצאת איתם מספיק זמן, ולהתנצל בפני החברים בעבודה במקרים שבהם הייתי חייבת להישאר בבית, בזמן שיש מחסור רציני ברופאים. ניסיתי לתת מעצמי יותר מ-100% גם בבית וגם בעבודה.
"במשך הזמן הבנתי שבקורונה יש גם משהו טוב. אלמלא הקורונה, לא הייתי עוצרת את שגרת החיים האינטנסיבית ונמצאת עם ילדיי ימים רצופים. למשפחה זה בהחלט עשה טוב. בתקופה הזו גם נכנסתי להיריון. אין ספק שהקורונה לימדה אותנו שיעור חשוב לחיים. למרות האתגרים והקשיים, כולנו עצרנו לרגע את מרוץ החיים והשקענו יותר זמן במשפחה ובעצמנו".
