מאז שהגיע לישראל במרס האחרון, כפליט מאוקראינה, רצה ולדימיר קוצופל (73) מחיפה להיות אזרח ישראלי. למרות היותו נשוי ליהודייה ואב לילדים שקיבלו אזרחות ישראלית, משאלתו לא התגשמה, והוא נותר במעמד פליט.
קראו עוד:
לפני כשלושה שבועות הוא מת מדימום מוחי פתאומי: כל מאמצי הרופאים שטיפלו בו במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, לא הועילו. לאחר מותו הסכימה משפחתו לתרום את איבריו, שהצילו את חייהם של ארבעה ישראלים. "הוא הפך לישראלי לנצח וקיבל בית קבע בארץ ישראל כעת", אמרה נחמה, בתו. "זה כל מה שליבו חפץ בו".
קוצופל, יליד אוקראינה, היה נשוי ללריסה יותר מ-54 שנים. כשהיא עלתה לארץ, הוא נאלץ להישאר באוקראינה ולסעוד את אמו החולה, והשניים התגרשו פיקטיבית על מנת לשמור על נכסיהם מפני הלאמה לטובת המדינה. לאחר מספר חודשים שבה רעייתו לאוקראינה, והשניים חזרו לחיות יחד ואף נישאו בשנית לפני שמונה שנים. עם פרוץ המלחמה באוקראינה החליטו לממש את זכותה של לריסה לעלות לארץ והגיעו לכאן, אולם מתוקף היותו של הבעל נוצרי, ובשל גירושיהם, בקשתו לאזרחות נדחתה, והוא נותר בארץ כפליט. השניים המשיכו להיאבק על מימוש חלומו של קוצופל להפוך לחלק מהחברה הישראלית עד למותו הפתאומי.
"אני אדם מאמין", אומרת בתו. "כשפנו אלינו מרמב"ם וביקשו שנשקול לתרום את איבריו, הבנתי שיש לנו הזדמנות לתת משהו טוב מאבא לאחרים. זה מה שהוא היה רוצה. כך סגרנו מעגל בארץ ישראל".
מהטרגדיה של משפחת קוצופל נוצרה תקווה עבור ארבעה ישראלים. שרית חונן, מתאמת השתלות ברמב"ם, מפרטת: "בזכות גילו הצעיר יחסית של קוצופל והיענות מהירה של המשפחה קיבל גבר בן 72 ריאות שהושתלו בבילינסון, אישה בשנות ה-50 לחייה זכתה בכבד שהושתל בהדסה, בת 66 קיבלה כליה בבילנסון, וכליה נוספת הועברה לאיכילוב עבור גבר בן 63. ההחלטה האצילית של בני המשפחה ברגעים הקשים ביותר שלהם הפכה לרגע של אור עבור אחרים, ועל כך אנו מודים להם".
בפרק הזמן שחלף מאז מותו של קוצופל הגיעו בנות המשפחה לרמב"ם כדי לסגור מעגל נוסף. אבי המשפחה המנוח אהב מאוד לצייר, ויום לפני מותו, באופן סימבולי, סיים לצייר שקיעה פסטורלית. את אחד הציורים שאהב ביקשו בני המשפחה לתרום לבית החולים רמב"ם.
"רצינו שמשהו ממנו יהיה גם פה", אומרת הבת, "במקום האחרון שבו הוא היה, במקום שבו הרופאים עשו הכול כדי להציל אותו, אבל בסוף נאלצו לעשות הכול כדי להציל אחרים".