אנשים ללא חוש ריח (תתרנים) חיים בממוצע פחות מאנשים עם חוש ריח תקין. כך עולה ממחקר חדש שבוצע במכון ויצמן למדע וראה אור הערב (יום ג') בכתב העת המדעי Nature Communications.
החוקרים בהובלת הדוקטורנט ליאור גורודיסקי חשפו במחקר שבוצע במעבדתו של פרופ' נעם סובל את אחת הסיבות לכך: לאנשים בלי חוש ריח מלידה (סובלים מאנוסמיה) יש דפוסי נשימה שונים בהשוואה לאנשים עם חוש ריח. החוקרים משערים שדפוסי נשימה שונים אלה מעידים גם על פעילות מוחית שונה, ולכן עשויים להסביר מדוע אנשים ללא חוש ריח מועדים לדיכאון, לחרדה, לבידוד חברתי ולבעיות בריאותיות נוספות. הממצאים החדשים מדגישים גם את הקשר האבולוציוני ההדוק שבין הנשימה לחוש הריח.
תתרנות עשויה להוביל לשינויים בדפוסי הנשימה
החוקרים עקבו אחר דפוסי הנשימה של 21 אנשים עם אנוסמיה מולדת ו-31 אנשים עם חוש ריח תקין במשך 24 שעות רצופות, באמצעות מכשיר לביש חדשני שפותח במעבדה במיוחד למטרה זו. המכשיר מדד את זרימת האוויר בכל נחיר בנפרד.
הממצאים המפתיעים הראו כי:
- אנשים עם חוש ריח תקין מבצעים כ-240 "שיאי שאיפה" יותר בשעה בזמן ערות בהשוואה לתתרנים.
- ההבדלים בדפוסי הנשימה ניכרים גם בזמן שינה.
- החוקרים הצליחו לזהות תתרנות בדיוק של 83% רק על סמך דפוסי הנשימה, ללא שימוש בריחות.
החוקרים סבורים שדפוס נשימה שונה עשוי להשפיע על תוחלת החיים, על הבריאות הפיזית והנפשית ועל תהליכים קוגניטיביים.
שכיחות תתרנות באוכלוסייה מוערכת בין 1.4% ל-15%, כאשר חלקה נובעת ממחלות נוירודגנרטיביות (מחלות שפוגעות בעיקר בנוירונים שבמוחנו כמו פרקינסון, אלצהיימר והנטינגטון), זיהומים נגיפיים (כמו קורונה), פגיעות ראש ועוד. כ-4% מהמקרים הם תתרנים מלידה. תתרנות, במיוחד כשהיא נרכשת, קשורה לקיצור תוחלת החיים. קשישים שסובלים מתתרנות נרכשת נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה למוות בהשוואה לאנשים עם חוש ריח תקין.
המחברים מניחים שתתרנות עשויה להוביל לשינויים בדפוסי הנשימה, שיכולים להשפיע לרעה על הבריאות. המחקר להשוואת זרימת האוויר באף בין תתרנים לבין אלה עם חוש ריח נורמלי הצביע כאמור על הבדלים משמעותיים בדפוסי הנשימה, כולל הפחתה בנשיפות במהלך שעות הערות ושינויים בקצב הנשימה גם בזמן השינה. שינויים אלה מצביעים על כך שאנשים ללא חוש ריח לא רק מאבדים את היכולת לחקור את הסביבה שלהם באמצעות ריח, אלא גם חווים שינויים יסודיים באופן הנשימה שלהם. ממצאים אלו עשויים להסביר את העלייה בשיעורי התמותה בקרב תתרנים, מה שמדגיש את החשיבות של תפקוד חוש הריח מעבר להכרת ריחות.
"המוח הנושם" עושה את כל ההבדל
פרופ' נעם סובל ממכון ויצמן למדע אומר, כי "הדבר היחיד שלא כתוב במאמר, ובעצם מדובר בשכבה נוספת בכל המחקר הזה, הוא שאנו מביאים דרך חדשה להסתכל על נשימה. זה קצת מפתיע כי נשימה זה משהו שחוקרים כבר מאות שנים, לכן אפשר לחשוב שחקרו ומדדו נשימה בכל דרך אפשרית. העניין כאן הוא שאנחנו מודדים נשימה למשך זמן ארוך, 24 שעות, ומסתכלים עליה כעל אירוע מתמשך. זה מלמד אותנו מה המוח שלנו אומר למערכת הנשימה לעשות.
פרופ' נעם סובלצילום: מכון ויצמן למדע"מדובר במדידה של המוח ולא של מערכת הנשימה. למוח יש מרכזי נשימה והם קובעים את התזמון של הנשימה, מתי נעשה שאיפה ונשיפה. את הנפח קובעות הריאות, בעיקר, אבל אנחנו לא בודקים את הריאות, אלא לומדים על המוח. מה ששונה בתתרנים זה המוח הנושם ולא מערכת הנשימה עצמה".
3 צפייה בגלריה
תתרנות היא הרבה יותר מאובדן חוש ריח. ההשפעה על המצב הפיזי והנפשי מהותית
(צילום: shutterstock)
הממצאים החדשים מפתיעים משום שהם מראים שאובדן חוש הריח משפיע על הרבה יותר מאשר היכולת להריח. נדרש מחקר נוסף כדי להבין לעומק את המנגנונים העומדים בבסיס הקשר בין חוש הריח לדפוסי הנשימה, ואת ההשלכות הבריאותיות של שינויים אלו. המחקר הנוכחי פותח אפשרויות חדשות להבנת הקשר בין חוש הריח לבריאות הכללית ולפיתוח עתידי של פרטיקות טיפוליות חדשות עבור מי שאיבדו את חוש הריח. עם זאת נדרש כאמור מחקר נוסף כדי לבחון שינויים בדפוסי נשימה גם באנשים שאיבדו את חוש הריח במהלך החיים, למשל עקב מחלת הקורונה, ולא רק בקרב מי שנולדו תתרנים.
