רבש"ץ קיבוץ מגן, רס"ן (במיל') ברוך כהן, נפצע אנושות בקרבות העזים עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, ומשפחתו אף נקראה לבית החולים לזהות את גופתו - כשבמקביל הוא נאבק על חייו באשפוז. כשלושה חודשים לאחר מכן, כהן שוהה במחלקה לשיקום אורתופדי במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין וממתין להתאמת התותבת החשמלית שהוזמנה בשבילו במיוחד מחו"ל. לקריאת סיפור שיקומו הייחודי עם איש מד"א שהציל את חייו - לחצו כאן.
5 צפייה בגלריה
"אני לא מתייחס לכך שאין לי רגל, בעוד כמה ימים תהיה לי אחת חלופית טובה"
(צילום: עודד קירמה)
"נפצעתי בתחילת הלחימה מטיל RPG שפגע ברכב שלי וכרת לי את הקרסול", סיפר כהן בן ה-72, שנמצא בתפקיד הרבש"ץ כבר קרוב ל-20 שנים. לאחר שנפגע והמתין לפינוי, המחבלים ירו לעברו - ושלושה כדורים פגעו ברגלו. כהן פונה במסוק לבית החולים הדסה עין כרם, תוך ביצוע החייאות, וסיפר שהבין מהרגע הראשון שרגלו נכרתה. "התעוררתי בידיעה ברורה שאין לי רגל, השאלה הייתה מה המידה, מעל הברך או מתחת", אמר.
השיקום המשותף עם איש מד"א שהציל את הרבש"ץ
(צילום: ירון שרון)
כהן הוסיף כי היה לו ברור שכדי להתמודד עם הקטיעה באופן מיטבי עליו לקצר את כל תהליכי המחשבה. לדבריו, "ברגע שהבנתי שאין לי קרסול - הבנתי שאין לי רגל. מאותו רגע לא התייחסתי יותר לנושא שאין לי רגל. אני פועל באופן טבעי מתוך הבנה שבעוד כמה ימים תהיה לי רגל חלופית טובה שתשמש אותי.
"אני יכול לשבת ולבכות או להיכנס לדיכאון, אבל אני לא עושה את זה", הבהיר כהן. "יש לי כללים ברורים - אין פרידה ואין כלום. מה שהיה, היה ונגמר. קיבלתי החלטה ואני הולך איתה, וזה מה שאני מנסה להעביר גם לקטועים נוספים שנמצאים איתי במחלקה - 'גם אם תבכו שבועות לא תצמח רגל', צריך להשלים עם זה והדברים ייראו אחרת".
לרבש"ץ מקיבוץ מגן אין התלבטות בנוגע לשאלה אם יחזור לקיבוץ בתום הלחימה. "זה הבית שלי, אני 49 שנים בקיבוץ ועובד בקהילה", הדגיש כהן. "אין סיכוי שלא אחזור לשם בקרוב, ברגע שתהיה לי אפשרות, אני אהיה שם".
5 צפייה בגלריה
"אני יכול להיכנס לדיכאון - אבל אני לא עושה את זה". ברוך כהן מתנסה בתותבת שהוזמנה עבורו
(צילום: דוברות לוינשטיין)
מאז הפציעה, כהן עבר טיפולי פיזיותרפיה ואימונים בבית החולים השיקומי, ובאחרונה התנסה לראשונה בתותבת הייחודית שהוזמנה עבורה. "לקחו לי מידות של שריר הירך, וכיוון שיש לי ירך ארוכה ואין אפשרות להשתמש בפרוטזה רגילה, הוזמן לי משהו חדשני שעובד על חיבור מגנטי מיוחד שמתחבר לתותבת שמפעילה את הברך", הסביר כהן.
"עכשיו מתחיל השלב הראשון: להכיר את התותבת ולצאת לדרך חדשה", אמר. "אני והתותבת נפגשנו לראשונה, ועכשיו רק נשאר לי לבחור לה שם. כשאתה אומר פרוטזה אתה אומר 'אני נכה', ההשלמה שלי עם זה שאני נכה מגיעה ברגע שאני נותן לה שם והיא הופכת להיות הצמודה שלי".
"מדובר בתותבת עם רכיב מיקרופרוססור שיוצר תגובות חשמליות במקום מכניות", הסביר ד"ר חגי אמיר, מנהל המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין ומנהל המחלקה לשיקום אורתופדי. "בניגוד לתותבת הרגילה, זו שהוזמנה לברוך כוללת רכיבים אלקטרוניים מתקדמים, והיא יודעת להתאים את ההתנגדות שבה למהירויות שונות, לשיפועים, עליית או ירידה במדרגות וסוגי הליכה שונים. למעשה, המיקרופרוססור שנמצא בברך יודע להתאים את מידת ההתנגדות בתנועת הרכיבים, בהתאם לפעילות שהאדם עושה".
ד"ר אמיר הוסיף כי החידוש המרכזי בנושא, שמקדם המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין וקופת החולים כללית, הוא תותבת עם חיבור לגוף מסוג אוסו-אינטגרציה. לדבריו, "אנחנו הכנסנו למדינה את נושא האוסו-אינטגרציה, שבו מחברים את התותבת ישירות לעצם של האדם במקום השימוש בבית גדם שמתלבש מבחוץ. אנחנו מבצעים ניתוח לקטוע, ומחדירים לעצם שבגדם שלו משתל עם פין שבולט מעט החוצה מהעור, שאליו מתחברת התותבת. כך אנחנו נמנעים מתליית התותבת על הגדם תוך שימוש בבית גדם על העור, שמובילה לשפשופים, פצעים וחוסר נוחות.
"האוסו-אינטגרציה מאפשר לחבר את כל הרכיבים הנדרשים ישירות לעצם באמצעות המשתל, וכך החיבור נהיה פשוט, קל ובטוח, והופך את התותבת לחלק כמעט בלתי נפרד מהגוף", הוסיף ד"ר אמיר. "בזכות החיבור לעצם, אפילו המוח מבין ומכיר מה קורה בקצה התותבת. יש מושג שנקרא 'תפיסה-גרמית', כפי שהאדם תופס דברים מראייה ומישוש. פה יש לנו בעצם 'תפיסה', פרספציה, מהעצם עצמה, כי מה שמחובר אליה מעביר את המידע ישירות אל המוח".
ד"ר אמיר ציין כי מדובר בחידוש יעיל שמסייע גם במניעת כאבי פנטום, שאותם מרגישים לכאורה מהיד או הרגל שנקטעו מהגוף (עוד על כאבי פנטום - בקישור הבא). "האוסו-אינטגרציה מטפל באופן מוחלט בכאבי הפנטום. מי שעושה את הניתוח הזה נמנע מהכאבים האלה לחלוטין, כיוון שהוא גורם להבנה או הכרה של מה שקורה מתחת לתותבת, מה שלא קיים בתותבת רגילה שמתלבשת עם בית גדם על העור", הסביר ד"ר אמיר. "בתותבת הרגילה האדם מאבד תחושה של מה שקורה בקצה התותבת, ולא יודע מה קורה שם כיוון שיש נתק בין התותבת לעצבי החישה בגדם. ברגע שאתה מחבר את התותבת ישירות לעצם זה הופך להיות חלק מהגוף, והוא מכיר ומרגיש מה קורה בקצה".
ד"ר חגי אמיר: "אחרי החלמת הגדם מתחיל השיקום, שבו אנו מפעילים את החלק החסר שעדיין נשארת במוח תחושה שהוא קיים. כך אנו מפחיתים כאבי פנטום ומשפרים את ההליך אחרי ההשתלה"
ד"ר אמיר עמד בראשות קבוצת מומחים מהשיקום האורתופדי שנשלחו מטעם כללית ללמוד את הנושא באוסטרליה, וסיפר כי "התוצאות של התותבות האלה פשוט מדהימות. זה פשוט הדבר האולטימטיבי לקטיעות, וזה העתיד של הפרוסטטיקה". לדבריו, "זה פתרון אדיר לאנשים צעירים שיש להם קטיעה טראומטית, כמו נפגעי צה"ל, נפגעי תאונות דרכים ונפגעי תאונות עבודה. אנשים שיכולים לעבור כזה ניתוח, זה פשוט מחזיר להם את האיבר כמעט כאילו הוא שלהם". עם זאת, הוא ציין כי "בשלב זה הפתרון אינו מתאים למי שיש בעיה במערכת החיסונית כגון סוכרת או אי-ספיקה כלייתית".
עוד הוסיף ד"ר אמיר כי תהליך השיקום הסטנדרטי אורך שבועות ספורים. "אנו דואגים לרפא את הגדם שנותר מהקטיעה בצורה הכי טובה שאפשר, ושתהיה בו תחושה, אחרת עלולים להיווצר פצעים שיכולים להוביל לזיהום חמור ואפילו לסכנת מוות", אמר. "אחרי שהוא מחלים, תוך שבוע-שבועיים, אנחנו מתחילים את הליך השיקום עם המטופל. מדובר בשיקום כללי שעוסק בהפעלת הגדם, והפעלת החלק החסר, הפנטום למעשה, כשעדיין נשארת במוח תחושה שהוא קיים. באמצעות הפעלה זו, אפילו במחשבה בלבד גם אם הוא לא קיים, ניתן להפחית את כאבי הפנטום. ניתן להיעזר בשלב זה בתרגילים מול מראה המדמה שהגף עדיין קיים. טכניקה זו עוזרת במיגור כאבי הפנטום, כיוון שהמוח מקבל תחושה שעדיין הגף קיים ומתפקד. זה מקל גם על שימור הפעלת הגדם אחרי ההשתלה".
על רקע איום החות'ים, חסימת נתיבי התעבורה הימיים ועיכובי שילוח בינלאומיים רבים, גם התותבות שמוזמנות מחו"ל מתעכבות. "כל הרכיבים מיוצרים בחו"ל ולכן אנחנו נתונים לנושא העברה והניוד שלהם", אמר ד"ר אמיר. "בתקופה סטנדרטית אנחנו מקבלים את הכול ומבצעים את ההשתלה תוך שבוע-שבועיים לכל היותר. מדובר בהליך מהיר מאוד, וגם במקרה זה, התותבת הגיעה, וברוך מתחיל את שיקומו".
הפרוטזה הביונית
"בארץ קוראים לתותבות החשמליות 'ביונית' אך הן לא תמיד כאלה", הסביר ד"ר אמיר. "התותבת הביונית למעשה פועלת ומגיבה למחשבה של האדם. כלומר, האדם חושב לעשות משהו והיא מגיבה בצורה פעילה, הוא נותן פקודה עצבית והיא זזה. היא הופכת להיות ממש חלק מהגוף. יש תותבות כאלה שנקראות מיו-אלקטריות, שמופעלות על-ידי אלקטרודות שממוקמות בעור מעל שרירים קיימים בגדם, ואז ברגע שהאדם מפעיל שרירים, האות החשמלי נקלט על-ידי האלקטרודות, המוטורים בתותבת מופעלים ועושים את התנועה המתאימה.
"את זה אפשר לעשות כשמדובר בקטיעת אמה, כיוון שהשרירים של כף היד עוברים דרכה. במצב הזה, אם האדם מפעיל את אותם שרירים, התותבת יודעת לקלוט את האות החשמלי – ולהפעיל את האצבעות בכף היד", הוסיף ד"ר אמיר. "הבעיה העיקרית היא בקטיעות גבוהות, מעל המרפק, שם אין שרירים שמפעילים את כף היד, אלא כאלה שמפעילים את המרפק. במצב הזה, על מנת להפעיל את כף היד בצורה אינטואיטיבית על-ידי מחשבה צריך לעשות 'חיווט מחדש' של העצבים החתוכים לשרירים אחרים שקיימים באזור הקטוע. ובעת שהאדם חושב שהוא רוצה להפעיל את שרירי האמה יופעלו שרירים אחרים, ואיתם מופעלת התותבת.
5 צפייה בגלריה
"התותבת מכילה רכיבים מתקדמים שיוצרים תגובות חשמליות במקום מכניות"
(צילום: דוברות לוינשטיין)
"הניתוח הזה של השתלת העצבים החתוכים בשרירים 'חדשים' נקרא Targeted Muscle Reinnervation (TMR). מנתחים את האדם הקטוע, ומשתילים את העצבים הקטועים שנמצאים באזור הקטיעה בשרירים פעילים באזור שאין להם תפקיד כרגע כי האיבר נקטע, ואז משתמשים באות החשמלי המופיע בעת הפעלת השרירים הללו, על מנת להפעיל את מנגנון כף היד והמרפק של התותבת", הסביר ד"ר אמיר.
לדבריו, "כאן מדובר באמת בתותבת ביונית ויוצאת דופן, ואז ממש אפשר להפעיל את התותבת ישירות בצורה אינטואיטיבית באמצעות מחשבה. המנגנונים האלה התקדמו מאוד, וכיום משתמשים באלקטרודה שקולטת את התכווצויות כל השרירים בעת הפעלת תנועה מסוימת, והמחשב של התותבת לומד את תבנית ההפעלה השרירית המתאימה לאותה תנועה". הוא הוסיף: "תוך זמן קצר התותבת לומדת איזה מחשבה מפעילה כל שריר".
ד"ר אמיר סיכם, כי "חרתנו על דגלנו להוביל את נושא השיקום במדינת ישראל, ואנחנו עושים זאת בכל ענפי השיקום, במיוחד בשיקום האורתופדי ובשיקום הקטועים. אנחנו מקיימים את התחייבויותינו, ומבטיחים להמשיך לעשות זאת, כמה שצריך ולמי שצריך, גם בשנים הבאות".
