מחסור במכשירי אקמו ובאנשי צוות רפואי
(צילום: משי בן עמי)
הוא נקרא "התחנה האחרונה": מכשיר האקמו, המכונה המחליפה את פעולת הלב והריאה, זה שאמור להציל את החולים במצב אנוש. אבל במחלקות הטיפול הנמרץ בישראל, שם מוצבים מכשירי האקמו, יודעים שהתחנה האחרונה הזו נמצאת בקריסה מתמדת בישראל: נתונים שהגיעו לידי ynet מצביעים על מחסור חמור לא רק במכשירים, אלא גם באנשי צוות רפואיים. מומחה לטיפול נמרץ מספר: "החיים האישיים שלנו נהרסים, ובסופו של דבר זה פוגע גם בחולים".
קראו עוד:
מכשיר האקמו הוכנס לשימוש ראשון בישראל בילדים, בבית החולים העמק בעפולה בשנת 1990, ולאחריו נרכש מכשיר גם לבית החולים לילדים בשיבא. השימוש באקמו במבוגרים החל בשנת 2000, כשהמהפכה התרחשה במגפת השפעת בשנת 2009, אז התפרסמו יותר ויותר מחקרים שהראו כי חולים במצב קשה שחוברו למכשיר - ניצלו. את פריצת הדרך המשמעותית ביותר עשה המכשיר בשנת 2020, עם פרוץ מגפת הקורונה, כשהתברר כי החולים הקשים נכנסים למצב של אי-ספיקה נשימתית, והנשמה רגילה אינה משפרת את מצבם.
אלא שישראל לא הייתה ערוכה מספיק לטיפול בקורונה: רק כ-40 מכשירי אקמו שהיו בכל בתי החולים בישראל, אמורים היו להספיק לחולים לאחר ניתוחים קשים, למאושפזים ביחידות לטיפול נמרץ, ולעוד ועוד חולי קורונה קשים שנוספו לסטטיסטיקה העגומה של המגפה.
בינתיים הצטברו מחקרים רבים, כולל מישראל, שהצביעו על כך שמכשיר האקמו הוא התקווה האחרונה של אותם חולים במצב אנוש, וחלקם חוברו למכשיר הלב-ריאה למשך שבועות ארוכים, לעיתים גם יותר מחודשיים. כיום כ-90% מחולי הקורונה שמגיעים לאקמו אינם מחוסנים.
מהנתונים שהגיעו ל-ynet עולה כי גם כיום עדיין קיים מחסור רב במכשירי האקמו: על אף המצוקה הרבה, ישנם בישראל 83 מכשירים בלבד. לאחרונה, משרד הבריאות רכש עוד חמישה מכשירים חדשים, שניים נוספים נרכשו על ידי שירותי בריאות כללית. בחישוב גס, עולה כי בישראל מוקצה מכשיר אקמו אחד לכל 100 אלף תושבים.
אבל הבעיה העיקרית היא לאו דווקא מספר המכשירים, אלא אנשי הצוות הרפואי הרבים הנדרשים לתפעל אותם: סביב כל מכשיר יש צורך בטכנאי אקמו ייחודי שמשך הכשרתו אורכת שלוש שנים; אחות טיפול נמרץ צמודה, שהכשרתה כארבע שנים לפחות; רופא מומחה לטיפול נמרץ וכירורג המבצע את החיבור הראשוני לכלי הדם של החולה.
בישראל הוכשרו עד היום 40 טכנאי אקמו בכל הארץ. בחלק מבתי החולים בפריפריה מועסקים כשני טכנאים בלבד. אנשי הצוות ששוחחו איתנו סיפרו כי הטכנאים עובדים מסביב לשעון, ונאלצים לבקש סיוע מטכנאים בבתי חולים אחרים, שעוזבים את מקום עבודתם ומגיעים למשמרות בבתי החולים שבמצוקה.
מחסור חמור קיים גם בקרב האחיות: סביב כל מכשיר, כאמור, נדרשת אחות טיפול נמרץ צמודה, שעברה הכשרה על מכשיר האקמו, זאת בנוסף לאחיות המשמרת ביחידה לטיפול נמרץ. בישראל הוכשרו לטובת האקמו 300 אחיות בלבד בחודשים האחרונים, ואלה נאלצות לעבוד לעתים גם במשמרות של 12 שעות רצופות, שבעה ימים בשבוע.
ד"ר אריק עדן: "אנחנו כבר שנתיים בקריסה מוחלטת, בייאוש, מנסים להיאבק על חיי החולים כמו מפקד בקרב, אבל תשושים. החיים האישיים נהרסים, אנחנו הופכים לאנשים לא נחמדים, וכבר לא מתביישים להודות בכך"
"אנחנו כבר שנתיים בקריסה מוחלטת", מספר ד"ר אריק עדן, מנהל היחידה לטיפול נמרץ ומנהל מחלקת הקורונה בבית החולים כרמל בחיפה, "הרופאים עובדים במשמרות של 24 שעות, יום כן יום לא, רבים כבר מזמן רוצים לעזוב את המקצוע. אנחנו בייאוש, מנסים להיאבק על חיי החולים כמו מפקד בקרב, אבל תשושים. החיים האישיים נהרסים, אנחנו הופכים לאנשים לא נחמדים, וכבר לא מתביישים להודות בכך".
"התקנים לא השתנו פה במשך עשרות שנים", מוסיף ד"ר עדן, "מערכת הבריאות הוזנחה שוב ושוב, ואת הביטוי לזה כולנו רואים בקורונה. היחידות לטיפול נמרץ גדושות עד אפס מקום, לפעמים אנחנו נאלצים להחליט את מי לחבר לאקמו ואת מי לא, לנייד מכשירים בין בתי חולים, לנייד אנשי צוות, כי המחסור הוא תמידי. זה סחרור מזוויע שכולם סובלים ממנו. משרד הבריאות ומשרד האוצר חייבים להתעורר".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "בימים אלה נרכשים חמישה מכשירים נוספים על ידי מדינת ישראל ועוד שני מכשירים נקנו ישירות על ידי שירותי בריאות כללית. המכשירים יחולקו בהתאם לקביעת הוועדה המקצועית שתעסוק בהכרה ביחידות אקמו חדשות. משרד הבריאות הקצה 2,000 תקני אחיות למערכת ו-700 תקני רופאים כתגבור לקורונה. בשנה וחצי האחרונות הוכשרו 1,400 אחיות בקורסי טיפול נמרץ ואחיות באקמו והמשרד ממשיך בהכשרה בתיאום עם בתי החולים והצרכים שלהם".
אקמו: מחליף את פעולת הלב והריאות
כאמור, ההנשמה בחולי קורונה לעתים אינה משפרת את מצבם, אם בשל הפגיעה הנרחבת בריאות או בשל הפגיעה בשריר הלב לה גורם הנגיף. במצב כזה כזה מתכנסים צוותי רופאים מומחים לטיפול נמרץ, ריאות וקרדיולוגיה ומחליטים על חיבור החולה למכשיר ה-ECMO, ראשי תיבות של "חמצון חוץ גופני באמצעות ממברנה".
ה- ECMO פועל כך שהוא מחובר לכלי דם בגוף, לרוב על ידי כירורג לב, כירורג כלי דם או מומחה לטיפול נמרץ. המכשיר שואב את הדם שאיננו מחומצן אל תוך מכונה, שם מסולק הפחמן הדו חמצני מהדם, מתעשר שוב בחמצן, ומוחזר לגוף ומשם לאיבריו השונים. המכשיר שימש עד לתקופת הקורונה בחולי לב, חולים שעוברים החייאה, ואפילו בחולים שסובלים מהיפותרמיה כשטמפרטורת גופם יורדת מתחת ל-28 מעלות.
עם פרוץ מגפת הקורונה, החל השימוש במכונת האקמו בשל אי הספיקה הנשימתית או הפגיעה הלבבית של החולים. המטרה היא להמשיך ו"להחזיק" את הגוף עובד, לאפשר ללב ולריאות להתאושש מהרס הרקמות הנרחב, תוך שהמוח ושאר איברי הגוף ממשיכים לקבל דם מחומצן. המחקרים הראו שמכונת האקמו אכן משפרת את מצבם של כ-40 אחוז מחולי הקורונה הקשים.
תפעול המכשיר מתבצע על ידי טכנאי ציוד רפואי שעבר הכשרה של שלוש שנים, ולאחריה הכשרה נוספת במכשיר האקמו. אחת ליום לפחות על הטכנאי לבדוק את תקינות המכשיר, ולפתור בעיות לאורך היום בתפעולו המורכב. אל החולה צמודה כל העת, 24 שעות ביממה, אחות אקמו: אחות שעברה התמחות בטיפול נמרץ והכשרה נוספת במכשיר האקמו. בנוסף משגיח על החולה גם מומחה או מתמחה בטיפול נמרץ, שם מאושפזים כל החולים המחוברים למכשירי האקמו.
