בשיתוף KSM מכון המחקר והחדשנות של מכבי
משחר הימים שאפו בני האדם להגביר את תחושת האושר ולהמעיט מתחושת הסבל, אך עם השנים הלכה הגדרת המושג והיטשטשה. לדעת ד"ר טל פטלון, מנהלת מכון המחקר והחדשנות של מכבי, רבים נוטים לבלבל בין תחושה של אושר ושמחה לבין תחושה של סיפוק. "שמחה היא תחושה ארעית", מסבירה פטלון. "רגע אחד היא ממלאת אותך, וברגע הבא היא כבר איננה. סיפוק, לעומת זאת, הוא תחושה קבועה ובלתי נגמרת של מימוש תכלית ופוטנציאל". וזה הוא ללא ספק אחד האתגרים שמביא איתו העידן המודרני, שמספק אין ספור אמצעים זמינים ליצירת תחושת 'פייק אושר' ריקה מתוכן.
ד"ר טל בן-שחר כבר נחשב לגורו בינלאומי בתחום חקר האושר, ולא בכדי נחשב הקורס שהוא העביר בהרווארד לפופולארי ביותר בתולדות המוסד. אלפי סטודנטים מכל רחבי העולם רשומים באקדמיה המקוונת שייסד בשנים האחרונות ללימודי אושר, ולמרות שתוכנית הלימודים הייחודית שלו מתאפשרת בעיקר הודות לתשתית הטכנולוגית שמנגישה את התכנים לסטודנטים, בן-שחר מתייחס לטכנולוגיה בזהירות יתרה.
"התמכרויות נחשבות למעכבות משמעותיות בתחושת האושר", הוא מסביר. "בעבר היה מדובר בעיקר בהתמכרויות לסמים, לאלכוהול ולהימורים, ואילו בשנים האחרונות אנחנו כבר רואים יותר התמכרות למדיה חברתית, לפורנוגרפיה מקוונת ולמשחקי וידאו". אם בעבר היו אנשים נדרשים לצאת מהבית כדי לצרוך חומרים ממכרים, הרי שכיום כמעט בכל בית בעולם המערבי ניתן לעשות זאת מהספה בסלון – וכאן מצוי האתגר האמיתי. "אנו חיים בעידן שבו הממשק שלנו עם המציאות עובר דרך מסכים", אומר בן-שחר. "ילדים נמצאים מול מסכים חמש שעות בממוצע בכל יום, כמו גם מבוגרים ששוקעים במסכים הרבה מעבר למה שהם נדרשים במסגרת עבודתם. דפוסי השימוש הללו מובילים לשינויים חברתיים, כאשר במקום לחבר בין בני אדם הם ממוססים מערכות יחסים ומעצימים את תחושת הבדידות".
אם בעבר היו עשויים דבריו של בן-שחר להיתפס כשמרניים, הרי שבשנים האחרונות הם כבר נחשבים כמעט לקונצנזוס. מחקרים שנעשים בשנים האחרונות על השפעת השימוש ברשתות החברתיות, מוכיחים שוב ושוב את ההשלכות המסוכנות שלהן על בני אדם. "אנחנו כבר לא נהנים מסוג מערכות היחסים שקיימנו בעבר", טוען בן-שחר. "פעם היו לנו כמה חברים טובים, והיום יש לנו אלף חברים שכלל לא עונים להגדרה. עלינו להיזכר שרשתות חברתיות לא יכולות לשמש תחליף לדבר האמיתי, למרות שמאוד קל להשתכנע אחרת".
האזינו לקטע קצר מתוך הפודקאסט:
להציב גבולות, לשמש דוגמה
מי שחשופים יותר להשפעת הרשתות החברתיות הם מטבע הדברים ילדים ובני נוער, שחווית המשתמש שלהם היא שמעצבת את הפלטפורמות השונות. "אי אפשר להאשים אותם ברצון שלהם להיות מול המסך בכל רגע נתון", אומר בן-שחר בהבנה. "ההתמכרות הזו שלהם מתוחזקת מדי יום על ידי אנשים חכמים מאוד שיושבים בעמק הסיליקון וחושבים איך לגרום להם להישאר מול המסך יותר ויותר זמן. לילד בן עשר אין סיכוי מול הניסיון והמומחיות של מהנדס מיומן שיודע לעשות בדיוק את זה".
למרות שלכאורה נראה שמדובר בקרב אבוד, בן-שחר מגלה אופטימיות ומסביר שגם כאן הגורם המשמעותי הוא חינוך. "כמו בהרבה תחומים אחרים בחיים, גם בחשיפת ילדים למסכים התפקיד שלנו כמבוגרים הוא להציב גבולות מאוד ברורים", הוא אומר. "את זה מאוד קשה לעשות מבלי לשמש דוגמא אישית, ולכן זו יכולה להיות הזדמנות טובה גם עבורנו לתרגל גמילה ממסכים".
בן-שחר לא רק מטיף להתנתקות ממסכים, אלא גם מקפיד על מדיניות מאוד אדוקה בנושא בביתו שלו. "אצלנו לא נכנסים לחדרים עם הטלפון הסלולרי", הוא מגלה. "בכניסה לחדרי השינה יש לכל אחד מאיתנו קופסא שבה משאירים את הסלולרי כשנכנסים לישון. מי שהולך לישון עם הטלפון ליד הראש, גם מתעורר עם הטלפון ליד הראש. ואז במקום לפנות לבן או בת הזוג ששוכבים לידו, הדבר הראשון שהוא יעשה זה לפנות אל מסך הטלפון ולבדוק כמה לייקים הוא קיבל במהלך הלילה. וזה ללא ספק אחד הגורמים לאומללות".
"במערכת החינוך נדרשים להקדיש לכך תשומת לב מיוחדת", מוסיפה פטלון. "אנחנו רואים את ההתמכרות הזו כל הזמן בכל מקום, משום שעל מוסדות החינוך להדריך תלמידים כיצד לווסת את הממשק שלהם עם טכנולוגיה, כדי שיידעו להתמודד מולה".
ד"ר טל פטלון: "שמחה היא תחושה ארעית, רגע אחד היא ממלאת אותך, וברגע הבא היא כבר איננה. סיפוק, לעומת זאת, הוא תחושה קבועה ובלתי נגמרת של מימוש תכלית ופוטנציאל"
ללמוד להשתעמם בכבוד
התשובה לשאלה 'מה הופך אותנו למאושרים' אף פעם לא הייתה פשוטה, אבל בעידן שבו אומללות ובדידות תופסות יותר ויותר מקום היא הופכת ברורה יותר מאי פעם. "המנבא מספר אחת לאושר הוא זמן איכות שאנו מבלים עם אנשים שאיכפת לנו מהם", מגלה בן-שחר. "וזמן פירושו להיות מחובר לאנשים האלה ולהיות נוכח ברגעים שאתם חולקים יחד. בעידן הנוכחי זו משימה שהופכת קשה יותר ויותר לביצוע, אבל כמו בהרבה תחומים אחרים היא ניתנת להשגה באמצעות תרגול".
בהתמכרות למסכים, כמו בכל סוג אחר של התמכרות, לחלק התודעתי יש תפקיד משמעותי. לדעת ד"ר בן-שחר, ככל שנאמן את התודעה טוב יותר ובתדירות קבועה, כך נצליח להתנתק מהמסכים ביעילות. "כמו בכל תהליך, גם כאן המוטיבציה צריכה להיות אותנטית. אנחנו צריכים באמת לרצות לשנות את הדפוסים שלנו", הוא מסביר. "בהתחלה אנחנו עדיין נרגיש צורך לבדוק את ההתראות בסלולרי כל 5 דקות, אבל לאט לאט נגלה שאנחנו מסוגלים להתנגד לדחף הזה ולמתוח אותו ליותר ויותר זמן. אסור לאפשר לשעמום להוביל אותנו חזרה לדפוסים הישנים, וכאן בדיוק נכנסת הדוגמה האישית. קולגה שלי מספרת שכשהילד שלה היה ניגש אליה ואומר לה שמשעמם לו, היא נהגה לומר לו 'זה בסדר, חמוד. פשוט תשתעמם בכבוד'. זה המפתח להצלחה בעניין הזה".
האבולוציה לא הכינה אותנו לגירויים מודרניים
העובדה שבני אדם שונים זה מזה לא נעלמת מעיניו של ד"ר בן-שחר. רבים המתגוררים בערים תוססות, בעיקר צעירים וצעירות בגילאי ה-20, יאמרו שזו בדיוק סביבת המחיה שהם מחפשים, אך לדבריו של בן-שחר לא מדובר בתהליך טבעי ובריא.
"בעולם שבו אנו חיים אנו מופגזים כל הזמן בגירויים חיצוניים", הוא מזכיר. "החשיפה האגרסיבית הזו מערערת משהו בילדים שלנו. חשוב לשמור על איזון וללמד אותם שאפשר ליהנות מגירוי מסקרן ומסעיר, ואחר כך לצאת לטיול שקט ומרגיע בטבע. האבולוציה לא הכינה אותנו להתמודדות עם ערים גדולות מלאות בגירויים שמנתקים אותנו אחד מהשני ומתחושת האושר – שהיא בשורה התחתונה מטרת חיינו: תחושה עמוקה של משמעות".
לתפיסתי, אושר הוא תפיסת סיפוק פנימית שניתן להגיע אליה בכל מקום ובכל זמן", מסכמת ד"ר פטלון. "כולנו נוכל להגיע לתפיסה הזו על ידי מודעות, לעצמנו ולסביבה שבה אנו פועלים".
בשיתוף KSM מכון המחקר והחדשנות של מכבי
