בשיתוף אסטרהזניקה
לכליות חשיבות מכרעת לתפקוד תקין של גוף האדם, וככאלה הן ממלאות מספר תפקידים מרכזיים בגופנו: סילוק של תוצרי פירוק ופסולת בשתן, פינוי/ספיגה של מים ומלח לצורך שמירת נפח תקין של נוזלי הגוף, שמירה על רמות תקינות של מלחים ומינרלים בדם, שמירה על מאזן החומצה-בסיס בדם, וכן תפקודים הורמונליים שונים כמו יצור ההורמון שמעודד יצירת כדוריות דם אדומות.
כאשר מתרחשת פגיעה ברקמת הכליה או בתפקוד הכלייתי מופיעים סיבוכים שונים: הצטברות בגוף של חומרי 'פסולת' ורעלים שאינם מופרשים בשתן, יתר לחץ דם, הופעת אנמיה שגורמת לעייפות וחולשה, מחלת עצם, חמצת קטוטית, צבירת נוזלים עם בצקות וקוצר נשימה, ובשלבים מתקדמים בחילה, ירידה בתאבון ובמשקל, גרד, פגיעה עצבית ועוד.
מהי מחלת כליות כרונית?
מחלת כליות כרונית מוגדרת כפגיעה בתפקוד הכלייתי או במבנה הכליות, שנמשכת למעלה משלושה חודשים. לרוב האבחנה מתבססת על ממצאים לא תקינים בבדיקות הדם או השתן – ירידה בקצב הסינון הכלייתי או הפרשה מוגברת של חלבון (אלבומין) בשתן.
שני הגורמים העיקריים להתפתחות של מחלת כליות כרונית הם: מחלת הסוכרת ומחלות כליה שקשורות ביתר לחץ דם. לציין, שכמעט במחצית ממטופלי הדיאליזה מחלת הכליות הסופנית נגרמת מסוכרת.
גורמים נוספים למחלת כליות כרונית הם: מחלות לב וכלי דם, השמנת יתר, מחלות עם פעילות לא תקינה של מערכת החיסון, מחלות גנטיות, שימוש כרוני בתרופות רעילות לכליות, סרטן ועוד.
על פי נתונים עדכניים, למעלה מ-13% מכלל האוכלוסייה בישראל סובלת ממחלת כליות כרונית, אולם קיים תת-אבחון משמעותי. למעשה, מנתונים שפורסמו לאחרונה, אחוז החולים במחלת כליות כרונית להם יש אבחנה רשומה של המחלה בתיק הרפואי עומד על פחות מ 20%. אנשים רבים סובלים ממחלת כליות כרונית ואינם מודעים לכך. בנוסף, חלק גדול מהאוכלוסייה משתייך לקבוצות הסיכון לפתח מחלת כליות, אך לא מודע לסיכון שלו לפתח מחלת כליות, ולא מבצע בדיקות להערכת התפקוד הכלייתי.
הסיבה בגללה שיעור גבוה של חולים אינם מודעים למחלתם היא שבשלבים הראשונים של מחלת כליות כרונית אין כאב או סימפטומים חריגים. רק בשלבים מתקדמים מופיעים תסמינים רבים, כמו יתר לחץ דם קשה לאיזון, אנמיה, בצקות וקוצר נשימה (עקב צבירת נוזלים), עייפות, חולשה, פגיעה בתפקוד המיני ובפוריות, ירידה בתפקוד ועוד. למרבה הצער, כאשר מגיעים לשלבים מתקדמים של מחלת כליות כרונית בדרך כלל הנזק כבר בלתי הפיך, ויש צורך בטיפול כרוני בדיאליזה או השתלת כליה.
מי נמצא בקבוצת הסיכון למחלת כליות כרונית וכיצד מתבצע האבחון?
יש מספר קבוצות אוכלוסייה הנמצאות בסיכון מוגבר לפתח מחלת כליות כרונית –
חולי סוכרת, בעלי יתר לחץ דם, אנשים שסובלים מהשמנת יתר, אנשים עם מחלות לב וכלי דם ובעלי היסטוריה משפחתית של מחלת כליות. חשוב לדעת שמחלת כליות כרונית אינה מאפיינת רק מבוגרים בני הגיל השלישי. ישנם גם צעירים בקבוצות הסיכון שסובלים ממנה, ורבים מהם לא מודעים לכך.
האבחון נחשב לפשוט ומתבצע בכל קופות החולים, באמצעות בדיקת דם לרמת קריאטינין (Creatinine), ודגימת שתן להערכת הפרשת אלבומין ביחס לקראטינין בשתן (Urine Albumin to Creatinine Ratio).
על סמך רמת הקריאטינין בדם יחד עם גיל ומין המטופל/ת אפשר לחשב את קצב הסינון הגלומרולרי המשוער Estimated Glomerular filtration rate - eGFR)) וניתן לקבוע את שלב המחלה. מחלת כליות כרונית נחלקת לחמישה שלבים, בהתאם לדרגת הירידה בקצב הסינון הגלומרולרי (GFR), כאשר שלב חמש מוגדר כמחלת כליה סופנית.
כיום אין המלצה גורפת לבצע סקירה של כלל האוכלוסייה לצורך אבחון של מחלת כליות כרונית, אך מומלץ לאוכלוסיות המצויות בסיכון לבצע בדיקות אלה לצורך אבחון מוקדם של מחלת כליות כרונית.
עם האבחנה של מחלת כליות כרונית - בהתאם לגורם למחלת הכליות, חומרת המחלה הכלייתית, דרגת ההפרשה של החלבון בשתן והסיבוכים של המחלה - ניתן להתאים לכל מטופל את הטיפול המותאם לו.
בהתאם לחומרת המחלה דרוש מעקב רופא/ת משפחה ומעקב נפרולוג/ית (מומחה למחלות כליה).
קראו עוד:
המטרות העיקריות של המעקב הנפרולוגי הן: אבחון הגורם למחלת הכליות וטיפול בו, מתן טיפול ספציפי למחלת הכליות במידה וקיים טיפול כזה, הדרכה וטיפול שמטרתם להאט את קצב ההתדרדרות של המחלה הכלייתית כדי למנוע סיבוכי אי ספיקת כליות מתקדמת ולמנוע הגעה לדיאליזה, הפחתת תחלואה לבבית, ובשלבים מתקדמים של המחלה - טיפול בסיבוכיה הרבים ודיון לגבי האפשרויות השונות לטיפול כלייתי חליפי.
טיפולים חדשניים שבולמים את הידרדרות מחלת הכליות
ברוב המקרים של מחלת כליות כרונית מטרת הטיפול העיקרית היא להאט את קצב ההתדרדרות של מחלת הכליות. שני האמצעים העיקריים למנוע הידרדרות והתקדמות של המחלה הכלייתית הם איזון קפדני של ערכי לחץ דם והפחתה של הפרשת החלבון בשתן. הטיפול הוא הוליסטי ומלבד נטילת תרופות כולל גם שינוי בתזונה ובאורחות החיים.
בעבר, ארסנל התרופות והטיפולים בשלבים הראשונים של המחלה היה מצומצם. כיום, בזכות התקדמות המדע והטכנולוגיה, קיימות תרופות שהוכחו כמפחיתות את התדרדרות התפקוד הכלייתי, הגעה לדיאליזה או תמותה.
תרופות ותיקות שמצויות בשימוש רווח במחלת כליות כרונית הן מעכבי האנזים המהפך אנגיוטנסין (ACE inhibitors) וחוסמי הקולטן לאנגיוטנסין II Angiotensin receptor blockers) -ARBs). תרופות אלה משמשות לאיזון לחץ דם ומפחיתות הפרשה של חלבון בשתן. הן הוכחו כמאטות את ההתדרדרות של המחלה הכלייתית כאשר ניתנות למטופלים עם מחלת כליות כרונית והפרשה מוגברת של חלבון בשתן.
בשנים האחרונות נוספה לארגז הכלים של הנפרולוגים קבוצת תרופות המכונה מעכבי SGLT2- תרופות אלו מעכבות חלבון מסוים באבוביות הכליה, ובכך גורמות להפרשה מוגברת של גלוקוז ונתרן בשתן. הן פותחו במקור לטיפול בחולי סוכרת, אך במחקרים גדולים ומבוקרים הוכח שמעכבי SGLT2 יעילים מאד במטופלים עם מחלת כליות כרונית. הוספת טיפול מקבוצה למטופלים עם מחלת כליות כרונית הוכחה כמקטינה באופן משמעותי את קצב התדרדרות המחלה הכלייתית, מפחיתה הגעה לדיאליזה, מפחיתה תמותה מסיבות לבביות או כלייתיות.
בנוסף לטיפול התרופתי, ישנה חשיבות רבה לשינוי באורח החיים. כל מטופל צריך לקבל ייעוץ והדרכה באשר להפחתה בצריכת הנתרן בדיאטה, הגבלות תזונתיות ספציפיות בהתאם לדרגת המחלה הכלייתית וסיבוכיה (למשל בחלק מהמטופלים נמליץ על הגבלת חלבון בדיאטה ובאחרים לא), המלצות תזונתיות לצורך שמירה על משקל גוף תקין, והמלצה לפעילות גופנית אירובית קבועה.
קיים קשר ישיר בין מחלה כליות כרונית לתמותה ממחלות לב
מחלת כליות כרונית מהווה גורם סיכון משמעותי לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם - הסיכון גדול פי 5-10 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. ככל שקצב הסינון הכלייתי יורד ו/או הפרשת האלבומין בשתן עולה הסיכון למחלת לב וכלי דם גדל באופן משמעותי. לכן, קיימת חשיבות רבה לאבחון וטיפול של מחלת כליות כרונית בשלבים מוקדמים ככל האפשר.
כאשר אי ספיקת הכליות מאד מתקדמת יש צורך בטיפול כלייתי חליפי - דיאליזה או השתלת כליה. בישראל כ-7,000 בני אדם מטופלים בדיאליזה, רובם מטופלים בהמודיאליזה וחלקם בדיאליזה ביתית ציפקית. במהלך הטיפול בהמודיאליזה נשאב דם מהמטופל ועובר דרך מסנן (פילטר). במסנן מפונים רעלנים, מומסים לא רצויים ועודפי נוזלים, והדם הנקי מוחזר למטופל. הדיאליזה למעשה מחליפה את פעולת הכליות. הטיפול מתבצע כ-3-4 פעמים בשבוע במכוני דיאליזה בקהילה או בבתי חולים, ומשך הטיפול כ-4 שעות כל פעם. מדובר בטיפול שעולה למערכת הבריאות מאות אלפי שקלים בשנה עבור כל מטופל.
בשל העלייה בתוחלת החיים והעלייה בשיעורי התחלואה בסוכרת, מודלים סטטיסטיים מנבאים כי בעוד חמש שנים שיעור המטופלים הסובלים ממחלת כליות כרונית יגדל אף יותר. מדובר בעלייה משמעותית שתהיה לה השפעה דרמטית על מערכת הבריאות.
באמצעות העלאת המודעות לביצוע בדיקות דם לתפקודי כליות ובדיקת שתן בקרב קבוצות הסיכון באוכלוסייה - נוכל לאבחן מחלת כליות כרונית בשלבים מוקדמים.
אבחון מוקדם וטיפול בשלבים מוקדמים של מחלת כליות כרונית יחסוך סבל לחולים ויפחית את העומס על מערכת הבריאות. איזון קפדני של סוכרת, איזון יתר לחץ דם, מתן תרופות שמאטות את הידרדרות התפקוד הכלייתי, הנחייה לגבי שינויים תזונתיים ושינויים באורחות חיים, והימנעות מתרופות שאסור ליטול בנוכחות מחלת כליות - כל אלה יכולים להקטין באופן ניכר את קצב התדרדרות המחלה הכלייתית ואף עשויים למנוע צורך בדיאליזה או השתלת כליה. כמו כן, יפחיתו את הסיכון לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם.
ביצוע בדיקות מעבדה פשוטות בקרב קבוצות הסיכון באוכלוסייה: מטופלים עם סוכרת, בעלי יתר לחץ דם, מטופלים עם מחלות לב וכלי דם, מטופלים הסובלים מהשמנת יתר חולנית, אנשים עם סיפור משפחתי של מחלת כליות- יאפשר לאבחן מוקדם מחלת כליות כרונית ולטפל בה בשלבים מוקדמים.
הכותבת הינה מנהלת מרפאות נפרולוגיה ויתר לחץ דם, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין
למידע נוסף על אי ספיקת כליות-לחצו כאן
בשיתוף אסטרהזניקה
פורסם לראשונה: 07:00, 01.09.22
