אירועי 7 באוקטובר טלטלו את עולמנו בהיבטים רבים, כולל אלו הקשורים לבריאות הנפשית. מחקר שנערך בשיתוף פרופ' דנה צור ביתן מאוניברסיטת חיפה והמרכז לבריאות הנפש 'שלוותה' ופרופ' יובל נריה מאוניברסיטת קולומביה, בדק את ההשפעה הנפשית של אירועי השבת השחורה בקרב 420 ישראלים בני 18 ומעלה, והפתרונות שהישראלים מוצאים בהתמודדות איתן.
ממצאי המחקר העלו, בין היתר, כי ישנה עלייה משמעותית בשימוש בחומרים ממכרים בשבועות מאז פרוץ הלחימה. מקרב כלל הנשאלים, 16% דיווחו על עלייה בצריכת הניקוטין, 10% דיווחו על עלייה בשימוש באלכוהול ו-5.5% דיווחו על עלייה בשימוש בקנאביס. עלייה חדה נרשמה גם בצריכה של תרופות מרשם בעלות פוטנציאל ממכר, כאשר 11% מהנשאלים דיווחו על עלייה בשימוש בתרופות הרגעה, 10% דיווחו על עלייה בכדורי שינה ו-8% מהנשאלים דיווחו כי הגבירו את השימוש במשככי כאבים.
התגובה שנצפתה במחקר אינה בהכרח מעידה על התפתחותה של הפרעה ארוכת טווח או כרונית. חשוב לזכור, שמדובר בתגובה נפשית מיידית לאירועים, שהיו תקדימיים בהיקפם ובעוצמתם, וכי מרבית האנשים המפתחים תגובה נפשית קשה לאחר אירוע טראומטי, יגייסו מנגנוני ההתמודדות פנימיים וחיצוניים ומצבם ישתפר. עם זאת, חשוב לתת את הדעת להשפעות אפשריות של עלייה זו בשימוש בחומרים בעלי פוטנציאל ממכר.
מדוע חומרים מסוימים ממכרים?
לחומרים מסוימים ישנה השפעה על המח שגורמת לנו שנרצה להמשיך לצרוך אותם. מצד אחד, הם מעוררים תחושות נעימות ואף מפעילים מנגנונים מוחיים של גמול, מוטיבציה וזיכרון שמגבירים את הסיכוי לשימוש חוזר. מצד שני, לטווח הקצר הם מפחיתים תחושות שליליות כגון מתח, חרדה ודיכאון. שימוש מתון בחומרים אלו יכול להוות חלק ממנעד של חוויות ומנגנוני התמודדות בריאים, אבל כולם יכולים גם לקבל תפנית לא בריאה כשהם הופכים לדחף בלתי נשלט והתנהגות מזיקה.
מהי התמכרות וכיצד היא מתבטאת?
התמכרות היא למעשה אובדן שליטה על שימוש בחומרים משני תודעה, דוגמת אלכוהול, סמים ותרופות מרשם מסוימות. אובדן השליטה כולל שימוש אינטנסיבי, לעיתים בלתי נשלט, על אף מודעות לסכנות ולנזקים האפשריים, לצד דחף עז וכמיהה לשימוש בחומר. בנוסף, מאפיין בולט של התמכרות הוא נזקים גופניים, נפשיים ותפקודיים הנגרמים כתוצאה מהשימוש בחומר.
לעיתים קרובות, קודם לפיתוח התמכרות ישנם תהליכים הדרגתיים של פיתוח תלות בחומר הממכר. תלות מהסוג הראשון היא תלות גופנית, הנוצרת בעקבות שימוש קבוע ומתבטאת בכך שהגוף מתרגל לנוכחות החומר ולמעשה נזקק לו לשימור איזון גופני. הזדקקות זו מתבטאת בחוויה חזקה של כמיהה, רצון חזק לשימוש וגעגוע להשפעותיו של החומר. כאשר נוצרת תלות גופנית, בהיעדר נוכחות החומר, הגוף גם יפתח תסמיני גמילה לא נעימים כגון עצבנות, הזעה ורעד.
התלות מהסוג השני היא התלות הפסיכולוגית, במסגרתה אנו מסתמכים על החומר באופן בלעדי ו"נשענים" עליו כדי להרגיש טוב יותר (או רע פחות) מבחינה נפשית. למשל, בימים אלו של חוסר וודאות וחרדה, שימוש בחומרים ממכרים עשוי לאפשר הקלה זמנית מתחושות אלה. עם זאת, דווקא השפעתם החזקה של חומרים אלו היא זו שעלולה לגרום לאנשים לוותר על מנגנוני התמודדות אחרים, חיצוניים (חברים, בני משפחה, טיפול נפשי) ופנימיים (חוסן, אמונה, אופטימיות), ובכך להעמיק את התלות בהם.
מהם גורמי הסיכון לפתח שימוש תלותי בחומרים?
רובנו עושים שימוש בחומרים ממכרים במידה כזו או אחרת, בין אם מדובר בניקוטין, קפאין, אלכוהול וגם התנסויות בקנאביס וסמים נוספים, או בתרופות מרשם כמו כדורי הרגעה, משככי כאבים וכדורי שינה. לאנשים מסוימים ישנה נטייה גנטית וכן מרכיבים אישיותיים ספציפיים המגבירים את הסיכוי לפתח התמכרות.
בנוסף, אירועי חיים מאתגרים וטראומטיים מעוררים מצוקה רגשית ורצון להפחית את המצוקה הזו. ברגעים כאלו, כשאנו מגלים שהמשאבים הטבעיים שלנו לא מספיקים בשביל להקל על התחושות הקשות, חלק מהאנשים יפנו לשימוש בחומרים בשל יכולתם להביא הקלה מיידית. מרביתנו נצליח עם הזמן להפחית את השימוש ולשמור אותו בתחום הנורמטיבי, אך אנשים שחווים טראומה ומצוקה בעוצמות חריפות שמולם מנגנוני התמודדות אינם מספיקים - עלולים לפתח תלות והתמכרות.
"ההשפעה של החומרים על התודעה היא חזקה ומהירה. בתוך מציאות כה מורכבת, עצובה, מלחיצה יש להם כוח רב לשנות את הדרך שבה אנשים מרגישים ולכן הם נאחזים בשימוש כדרך התמודדות"
סימפטומים לזיהוי התמכרות
שימוש יומיומי. אמנם הוא לא אינדיקציה ודאית לבעיה אבל הוא בהחלט אינדיקציה לתלות שעלולה להתפתח בהמשך להתמכרות.
עלייה בכמויות של החומר. אם יש עלייה בכמות החומר אותו אני צורך מיום ליום וכן עלייה בכמות החומר הנחוצה לי כדי להשיג את ההשפעה הרצויה, אלו סימנים נוספים לפיתוח תלות.
העיסוק בחומר הופך לאופרציה המצריכה משאבי זמן וכסף וכרוכה בהסתרה מאחרים. כאשר אדם משקיע משאבים רבים ומאמצים מרובים במחשבה על הסם, התארגנות להשגתו, צריכה שלו והתאוששות מהשפעותיו, הרי שיש לו הרבה פחות משאבים זמינים להפנות לחייו, למשפחתו ולאתגרי היומיום.
יכולת התפקוד נפגעת. מדובר באינדיקציה חשובה לזיהוי ההתמכרות. חשוב לבדוק האם בגלל השימוש בחומר אני פחות נוכח/ת בחיי היומיום שלי, פיזית וגם רגשית, ופחות מסוגל לבצע את המשימות המוטלות עליי בעבודה, בלימודים ובבית, בעבודה, האם משהו בי הופך למרחוק ומנותק? אם כן- ייתכן ועברתי את הגבול הדק בין שימוש נורמטיבי לבעיה.
מדוע אנשים ממשיכים להשתמש למרות הידיעה על הנזק?
ההשפעה של החומרים על התודעה היא חזקה ומהירה. בתוך מציאות כה מורכבת, עצובה, מלחיצה יש להם כוח רב לשנות את הדרך שבה אנשים מרגישים ולכן הם נאחזים בשימוש כדרך התמודדות. אנחנו זקוקים למפלט לצלוח את היום יום הקשה והמאתגר, מה גם שהשפעתם החזקה של החומרים על המוח מקשה עלינו לחשוב באופן רציונלי ולהכיר בכך שעלולה להיווצר בעיה.
מה אפשר לעשות כשמרגישים שמאבדים שליטה?
ראשית, לשתף מישהו שאני סומך/ת עליו ולא להיות עם זה לבד. לעיתים ניתן לגייס כוחות ולעשות הפחתה או הפסקה יזומה של השימוש בחומרים כך שהשימוש לא יהיה יומיומי. כדאי לנסות למצוא מענים חלופיים לצורך הנפשי, כמו לדבר עם חבר/ה, לצאת להליכה, לשמוע מוסיקה, להתפלל, לפנות לטיפול פסיכולוגי. יש היום אנשי מקצוע שיודעים לעזור וכן קבוצות תמיכה לאנשים שסובלים מהתמכרות.
כמו כן, ניתן לנסות להפחית את זמינות של החומרים הללו, להוציא אותם מהבית ולהשתדל ככל הניתן להמעיט בחשיפה למקומות בהם חומרים אלו זמינים. שווה להשתדל שהשימוש בחומרים יקרה רק בסיטואציה חברתית ולא לבד. במקרים של תרופות מרשם חשוב לשתף את הרופא בחשש מפני עלייה במינונים. בחלק מהמקרים ישנו טיפול תרופתי חלופי שאינו ממכר.
אם שמתם לב שאדם קרוב מפתח דפוסי שימוש מדאיגים בחומרים ממכרים או תרופות, חשוב להביע דאגה ולשאול אם גם הוא/היא שותפים לדאגה הזו ולהציע עזרה. ניתן לשאול למשל: "מה אני יכול/ה לעשות כדי לעזור לך להפחית או להפסיק את השימוש?".
מה לא לעשות? לא להאשים, לא לבקר, ולא לטעון ש "אם רק תרצה תוכל להפסיק". יש להכיר בכך שמדובר בקושי מהותי לעמוד מול התלות שנוצרה, שאנשים עושים שימוש בחומרים אלו מתוך רצון להתמודד ולא כדי "לחגוג". עבורם, מדובר באיזון עדין בין הרצון להמשיך ולצרוך את החומר בשל ההקלה שהוא מאפשר לבין הכרה בנזקים שהוא גורם. עמדה שיפוטית מצד מתבונן מהצד עלולה דווקא להרחיק את האדם ולגרום לו להתבצר בשימוש המזיק.
ד"ר דניאל פיינגולד – פסיכולוג שיקומי, ראש התכנית לפסיכולוגיה שיקומית במכללה האקדמית אחוה
