בשיתוף הוועד למלחמה באיידס וחברת גיליאד
אפשר לחיות עם HIV: הטיפול בנגיף ה-HIV עבר מהפכה עצומה בעשרים השנים האחרונות. כיום, נשאים יכולים לקחת כדור אחד מדי יום ולחיות חיים מלאים ובריאים כמו כל אחד אחר – בלי לחשוש כלל כי הם ידביקו אחרים. אולם בכל הנוגע ליחס לנשאים, השינויים החברתיים מפגרים מאחורי ההתקדמות הרפואית. "כיום, לעיתים קרובות הסטיגמות יכולות להיות הגורם העיקרי לפגיעה בבריאותם של א.נשים שחיים עם הנגיף", מסביר ד"ר גל וגנר קולסקו, מומחה ברפואת משפחה ומנהל המרפאה הגאה הראשונה בישראל, כללית גן מאיר.
"אחת מהטראומות הגדולות ביותר של הקהילה הלהט"בית היא התקופה בה התפרצה מחלת האיידס. אנשים מכל הקשת הלהט"בית חוו תקופה איומה בה חברים טובים מתו ממחלה קטלנית. היום, אנחנו נמצאים בעידן אחר לגמרי מבחינת הטיפול, שבעזרת כדור אחד ביום מאפשר להוריד את כמות הנגיף בגוף לרמה שהוא 'אנדטקטבל': כלל לא מזוהה בבדיקות דם, כמעט ולא גורם לפגיעה בבריאות ולא מאפשר הדבקה, אפילו לא בקיום יחסי מין", הוא אומר.
הוא מסביר: "למעשה, כיום אפילו קיימים טיפולים מתקדמים המאפשרים התאמה מלאה לאורח החיים וגמישות בנטילת הטיפול תוך כדי שמירה על יעילות מרבית והורדת נוכחות הנגיף עד לרמת אנדטקטבל. "אולם מה שנותר מהתקופה האיומה של שנות ה-80 היא הסטיגמה הנוראית על המחלה".
לדבריו, פעמים רבות, כשהוא מבשר למטופלים שהם נשאים, הוא מסביר להם שכל עוד הם יקפידו על הטיפול התרופתי, הם לא יהיו חולים. "אבל אני מבין שהחלק הקשה ביותר הולך להיות התמודדות עם הסטיגמה, גם כלפי חוץ של מה החברה תחשוב עליהם, וגם כלפי פנים, שהם לא בסדר כי הם נדבקו". עבור נשאים טריים מהקהילה הלהט"בית, הוא מספר, "הגילוי גורם לרבים לחזור לחיות בארון. הפעם בארון של המחלה".
הוא מדגיש כי הסטיגמה והחששות גורמים לרבים להימנע מבדיקות. "הימנעות זו גם מנציחה את הסטיגמה, וגם גורמת לפגיעה בריאותית", הוא אומר. "היום, מבחינת ההתקדמות רפואית, HIV זה מצב שניתן לטפל בו בקלות אם הוא מאותר בשלב מוקדם. ככל שמתחילים את הטיפול קרוב להדבקה עצמה ככה הטיפול עוד יותר יעיל, וגם מצליח למנוע נזקים ארוכי טווח שהנגיף יכול לגרום לגוף".
ד"ר גל וגנר קולסקונשאים לא טיפוסיים
בעיה משמעותית נוספת שנגרמת מהסטיגמות של מי הוא "נשא HIV טיפוסי" כיום, מסביר ד"ר וגנר קולסקו, היא חוסר אבחון של א.נשים שלא נמצאים בקבוצות שתואמות לסטיגמה. "בהרבה מקרים מי שנמצא בקבוצות אלה, יודעים שעליהם ללכת להיבדק, וגם הצוותים הרפואיים נוטים להפנות אותם לבדיקות. אבל מי שלא נמצאים בטייפ ה'קלאסי' של נשא, עלולים להיות מפוספסים. גם רופא משפחה ואפילו בבית חולים, אם תגיע אליהם אשה חרדית עם תופעות שמעידות על חשד משמעותי ל-HIV, הם לא יחשבו שהיא יכולה להיות עם הנגיף. היו אפילו לא מעט מקרים בהם נשים כאלה ילדו ילדים ואף אחד לא חשב לבדוק להן HIV".
מסיבה זו ההנחיות היום הן שכל אשה בהיריון, לא משנה מה הרקע שלה, תעשה בדיקת HIV לפחות פעם אחת. "גם בקבוצות אוכלוסייה אחרות, כל מי שפעיל מינית או שהיה פעיל מינית בעבר, גם אם הוא לא חושב שהוא שייך לאיזה קטגוריה שמזוהה עם הידבקות בנגיף, צריך ללכת ולהיבדק. כמו שעושים בדיקות כלליות צריך לבדוק HIV מדי פעם. זה משהו שרק יכול להציל חיים".
"החלק הקשה ביותר הולך להיות התמודדות עם הסטיגמה, גם כלפי חוץ של מה החברה תחשוב עליהם, וגם כלפי פנים, שהם לא בסדר כי הם נדבקו. עבור נשאים טריים מהקהילה הלהט"בית, הגילוי גורם לרבים לחזור לחיות בארון. הפעם בארון של המחלה"
גם לאחר האבחון, הסטיגמות החיצוניות, ההסתרה וההאשמה העצמית עלולה לגרום לנשאים לא להקפיד על הטיפול או להימנע ממנו בכלל, וכך לסבול ללא צורך מההשלכות הבריאותיות החמורות שיש לנגיף הלא מטופל.
"להרבה אנשים קשה בכלל להגיע למרפאת ה-HIV כי זה מדגיש את הנשאות שלהם. יש גם את ההשלכות הנפשיות של לקחת את הכדור הזה כל יום ומה שהוא מסמל עבורך. אבל לשמחתנו הרוב הגדול לוקחים את הטיפול וחיים חיים מצוינים".
ד"ר וגנר קולסקו מספר על אחד מהמטופלים שלו, "גבר הומו בן 30 וקצת שחי בתל אביב, שלקח את האבחון ממש קשה. הוא ממש הלקה את עצמו עם ה'איך עשיתי את זה לעצמי. אני לא יכול שיראו אותי במרפאה כזו'".
הוא מתאר כיצד הוא עזר למטופל ליצור קשר עם עובדת סוציאלית, וגם נפגש עמו בעצמו שוב ושוב. "אחרי כמה מפגשים הוא הסכים לספר על הנגיף לחבר קרוב. קיבל תגובה כל כך טובה ותומכת, שזה חיזק אותו. נפגשנו יחד עם החבר והוא השתכנע ללכת למרפאה, גם אם רחוקה מהבית - כדי שאף אחד לא יראה אותו. הוא קיבל טיפול ששיפר גם את מצבו הגופני וגם הנפשי".
במקרה זה, הוא מוסיף, לסיפור היה סוף טוב. "אחרי כמה זמן הוא בא אליי וסיפר שהוא גילה לאימא שלו והכל השתחרר. ומאדם שהייתי נפגש איתו כל שבוע פתאום, אני רואה אותו פעם בחצי שנה כשהוא בא לקחת כדורים. הוא חזר לעבוד ולתפקד באופן מלא. כמו כל יציאה מהארון זה תהליך מסובך וארוך אבל מרגישים הרבה יותר טוב כשמשלימים אותו".
אולם אפילו כאשר מקפידים על הטיפול לנגיף, הסטיגמות עלולות לגרום לפגיעות רפואיות אחרות אצל א.נשים שחיים עם הנגיף. "הרבה פעמים, בגלל הסטיגמה אנשים מפחדים ללכת לבדיקות אחרות כי הם מפחדים מהתגובה של אנשי הצוות הרפואיים. ובמקרים רבים החשש מוצדק. לצערנו, בחברה הרחבה, המשמעויות של ההתקדמות הרפואית בטיפול בנגיף עוד לא חלחלו, אפילו לא בקרב הצוותים הרפואיים", אומר ד"ר וגנר קולסקו.
הבעיות לא מתרכזות רק בפריפריה. "ממש לאחרונה מטופל שיתף בכך שהוא התאשפז במחלקה בבית חולים גדול במרכז הארץ, מקום שהיינו מצפים שיידעו לטפל בנשאים, והוא ממש נפגע מהיחס של הצוות הרפואי, כשהוא הבין שהצוות מסמן אותו. חוסר הידע והתנהלות שכזו מצד צוותים רפואיים, יכול לגרום לא.נשים שחיים עם הנגיף להימנע מטיפול רפואי, או להעדיף מקומות שבהם יודעים שיקבלו יחס ראוי, למשל שיעדיפו ללכת דווקא לרופא ה-HIV שלהם כשיש להם כאבים ברגל, ולא לאורתופד".
הוא מסכם ואומר: "לצערנו, גם היום, הסטיגמות מאוד חזקות, ו-HIV זה מושג שיפחיד את מרבית האוכלוסייה. לכן חשוב כל כך לשתף כמה שיותר במהפכה הרפואית של הטיפולים נגד הנגיף, שבעזרת כדור יחיד כל יום נשאים יכולים לחיות חיים בריאים עד גיל 80 ויותר בלי כל חשש שהם ידביקו אחרים. העלמת הסטיגמה יכולה להציל חיים".
בשיתוף הוועד למלחמה באיידס וחברת גיליאד ללא מעורבות בתכנים
