הסיפור המדובר פורסם בניו יורק טיימס בדצמבר האחרון. הוא עשוי להישמע כאילו נלקח מספר מדע בדיוני אפל, אבל מדובר במקרה אמיתי, ואפילו תמים למדי, שהתגובות שעורר ברשתות החברתיות טומנות בחובן אזהרה מפני הבהלה שאי-הבנה פשוטה עלולה לעורר.
הסיפור הזה, מתמקד במר לוֹנְג. גבר בגיל העמידה מארצות הברית שלקה בסרטן הדם (לוקמיה). אחד הטיפולים האפשריים למחלה הוא השתלת מח עצם, שבה מחליפים את תאי מח העצם החולים של המטופל בתאים בריאים של התורם. ואכן, לונג עבר את הטיפול בהצלחה והסרטן נעלם מגופו.
לונג עובד במשרד השריף בעיר מגוריו, וחבריו ממחלקת הזיהוי הפלילי (מז"פ) שכנעו אותו לעשות בדיקות DNA כדי לעקוב אחר קליטת השתל. שלושה חודשים אחרי ההשתלה נעשתה בדיקה ונמצא שה-DNA בדמו שייך לתורם שסיפק את מח העצם.
סיפור בלשי
עד כאן הכול צפוי: תאי דם מיוצרים במח העצם, כך שהגיוני כי אחרי ההשתלה ה-DNA שבהם יהיה שייך לתורם. חבריו של מר לונג המשיכו לעקוב אחרי מצבו ובבדיקה שנעשתה ארבע שנים אחרי ההשתלה, נחשף המקרה המוזר של ה-DNA המתחלף: דגימות של חומר גנטי שנלקחו מארבעה מקומות בגופו של לונג הניבו תוצאות שונות. שיער חזהו ושיער ראשו עדיין הכילו רק את ה-DNA המקורי שלו, אבל דגימה מחלל הפה כללה לצד ה-DNA שלו גם את זה של תורם מח העצם. יתרה מזאת – בנוזל הזרע שלו נמצא רק ה-DNA של התורם, ולא זה של לונג עצמו.
האם יש סכנה שלונג יביא לעולם ילדים שאינם שלו ביולוגית? האם כל ה-DNA בגופו יוחלף ולונג יהפוך אט-אט לשכפול של תורם מח העצם שלו? התשובה לשתי השאלות שלילית בהחלט, והסיפור שלנו אינו סרט אימה אלא סיפור בלשי. אבל כמו בכל פרשה בלשית טובה, כדי להבין למה המקרה הזה רק נשמע מוזר עלינו לדעת את כל העובדות.
התאים הניידים
מח עצם הוא רקמה שנמצאת בחלק הספוגי של העצמות, ומייצרת בעיקר שלושה סוגים של תאי דם: התאים הלבנים לסוגיהם הם תאים של מערכת החיסון, בעלי גרעין ולכן יש בהם DNA, ואילו תאי הדם האדומים וטסיות הדם (תרומבוציטים) הם תאים חסרי גרעין ולכן אינם מכילים DNA. מכיוון שתאי הדם מתפזרים בגוף, השתלת מח עצם גורמת לכך ש-DNA של התורם יופיע בכל מקום שבו מזוהים תאי דם לבנים. בשערות אין תאי דם לבנים, ולכן הבדיקה לא זיהתה בהן שום DNA זר.
הסיבה לכך שבנוזל הזרע של לונג לא היו תאי זרע עם ה-DNA שלו הייתה שהוא עבר ניתוח לחסימת צינור הזרע כאמצעי מניעה קבוע אחרי שנולדו שני ילדיו. מה עוד יש בנוזל פרט לתאי זרע? בין השאר תאי דם לבנים בריכוז נמוך מאוד, אבל עדיין מספיק כדי לזהות DNA. התאים הללו אינם תאי מין, ולכן אינם יכולים להפרות ביצית, אך בדיקת DNA תזהה בהם חומר גנטי של התורם. אלמלא לונג עבר חסימה של צינור הזרע, הבדיקה הייתה מוצאת DNA שלו בתאי הזרע, שנוצרים באשכים ואינם קשורים למח העצם, לצד זה של התורם בתאי הדם הלבנים.
ומה קרה בדגימה שנלקחה מחלל הפה? הרוק שלנו מורכב ברובו ממים, אבל מכיל גם כמויות קטנות של תאי אפיתל שמקורם בחלל הפה, וכן תאי דם לבנים שמקורם במח העצם. תאי דם לבנים לא יכולים להשפיע על ה-DNA בתאים אחרים בגוף, ולכן תאי האפיתל של לונג נותרו עם החומר הגנטי הפרטי שלו.
אי הבנה בנוגע למקרים כאלה עלולה להרתיע אנשים מתרומת מח עצם שיכולה להציל חיים, למשל עקב חשש חסר כל בסיס שייוולדו להם ילדים ללא ידיעתם. השתלות מח עצם הן הליך מורכב שדורש התאמה מדויקת מאוד בין הרקמות של החולה לאלה של התורם. לפי נתוני המאגר הלאומי לתורמי מח עצם של ארגון "עזר מציון", רק כ-30 אחוז מהחולים מצליחים למצוא תורם מתאים במשפחתם. עבור שאר החולים, הסיכוי למצוא תורם במאגרי מידע בינלאומיים אומנם קטן, אך גדל ככל שמספר התורמים גדל.
מאז 2005 יכול כל מתגייס לצה"ל להצטרף למאגר במהלך שרשרת החיול. עד כה בוצעו למעלה מ-3,060 השתלות מח עצם מצילות חיים מתורמים הנמצאים במאגר, כשני שליש מהן מחיילי צה"ל. כל זאת בא בעיקר להזכיר לנו שלפני שאנחנו מתרגשים מסכנות מדומיינות שיכולות לכאורה להתעורר מהליכים רפואיים, כדאי להבין את עובדות המקרה הספציפי ובמקרה הצורך להתייעץ ברופא.
