התקדמות משמעותית בטיפול בחולי אלצהיימר: מינהל המזון והתרופות האמריקני אישר את התרופה aducanumab של חברת ביוג'ן לטיפול במחלת האלצהיימר. מדובר בתרופה ראשונה מסוגה המסלקת את החלבונים המצטברים במוח החולים וגורמים על פי ההערכות למחלה חשוכת המרפא.
ב-FDA אמרו כי התרופה הניתנת בעירוי אחת לחודש, הראתה ירידה משמעותית במרבצי החלבונים "בטא עמילואיד" במוח, והפחתה ברובד חלבוני זה צפויה להוביל לשיפור ניכר במצבם של החולים. עם זאת, תוצאות הניסויים לא היו עקביות, בחלק מהחולים נצפה השיפור ובחלק מהחולים לא חל שיפור כלל. לפיכך המינהל קבע כי האישור הוא על תנאי, וכי ידרשו ניסויים נוספים שיוכיחו את יעילותו.
קיראו עוד:
הרס הדרגתי של תאי המוח
מחלת האלצהיימר מתבטאת בהרס הדרגתי של תאי מוח הגורם להידרדרות בתפקודי החשיבה ולירידה ביכולות הזיכרון, הריכוז, הלמידה ותפקודי השפה, המובילות לירידה בתפקוד ולאובדן העצמאות.
באופן אופייני, בשלב הראשון של המחלה מדווחים המטופלים ו/או קרוביהם על ירידה ביכולת הזיכרון לטווח קצר, קושי לזכור פגישות ואירועים, נטייה לחזור על אמירות ועל שאלות, פיזור דעת, קושי לשלוף שמות של אנשים או של מקומות ובהמשך קושי בשליפת מילים וצמצום שפתי. גם קשיים בהתמצאות במרחב יכולים להופיע בשלבים מוקדמים של המחלה, בעיקר במקומות פחות מוכרים.
כך פוגעת מחלת האלצהיימר:
בריאות - אלצהיימר זיכרון זכרון אלצהימר קשיש קשישים זיקנה זקנה
תחילת המחלה יכולה להסתמן גם בשינויים במצב הרוח עם נטייה לדכדוך ואף דיכאון, מצבי חרדה, שינוי באישיות ובהתנהגות וירידה בכישורים חברתיים. החולים מציגים קושי בזיהוי אנשים, גם קרובים.
בשלבים המתקדמים יש פגיעה בכל התפקודים המוחיים (חשיבה, תקשורת, תנועה), ונדרשים עזרה, ליווי והשגחה בכל תפקודי היומיום כגון רחצה, לבוש, אכילה וניידות. בזמן זה יכולות להופיע גם הפרעות התנהגות קשות כמו חשדנות, מחשבות שווא, הזיות, הפרעות שינה, שוטטות ועוד.
בשלב השני, שנמשך שנתיים עד שמונה שנים, מתקשה החולה לזהות אנשים שהוא מכיר כמו חברים וקרובי משפחה, הוא לא מצליח לזכור כיצד לסיים מטלות יומיות פשוטות כמו מקלחת וצחצוח שיניים, הוא מגלה בלבול ודאגה גוברים וסובל מהזיות ומנדודי שינה. עם התקדמות המחלה ופגיעה ביכולת החשיבה, בולטת הירידה ביכולת ניהול תפקודים מורכבים ופעילויות של חיי היומיום.
במהלך שלב זה בולט צמצום של הפעילות היומיומית והחברתית, ישנה פחות יכולת יזימה ופחות מוטיבציה לפעילות, פחות עניין בסביבה ואף אפתיה.
בשלב השלישי והמתקדם של המחלה, שנמשך שנה עד שלוש שנים, החולה כבר לא מזהה את בני משפחתו הקרובים, מתקשה באכילה, לא מבין משמעות של מילים ולא מסוגל להתלבש, להתרחץ או לשלוט על סוגריו.
