מי מגן על המטופלות מפני הטרדה ופגיעה מינית במערכת הבריאות? מי דואג שמטפל אשר התקבל לגביו מידע כי הטריד מינית את מי ממטופליו, לא ימשיך לפעול במערכת הבריאות? בשבועיים האחרונים נחשפות בתקשורת עוד ועוד עדויות מזעזעות של נשים המספרות כי חוו פגיעה מינית על ידי גניקולוגים שונים.
וזו כמובן ולמרבה הצער, לא הפעם הראשונה. מדו"ח מבקר המדינה עולה כי בשנים 2015 עד 2017 הוגשו כ-302 תלונות על הטרדות מיניות של מטופלים על ידי מטפלים במערכת הבריאות: 55 תלונות של מטופלים ומטופלות כלפי אנשי צוות בבית חולים ו-247 תלונות כלפי מטפלים בארבע קופות החולים. בנוסף, ועל פי נתונים שנחשפו לפני חודשיים בידיעות אחרונות וב-ynet, בין שנת 2017 עד לסוף יולי 2021, הוגשו 133 תלונות נגד רופאים ואנשי מערכת הבריאות מצד מטופלים ומטופלות, ובפרק הזמן הזה רק רישיון אחד של רופא נשלל, ו-20 מהתלונות נותרו פתוחות.
קראו עוד:
נתונים קשים אלו מחייבים לשאול בצורה ברורה ונוקבת: איך המערכת פועלת, אם בכלל, כדי להגן על המטופלים הבאים בשעריה מפני פגיעה מינית? עד היום נראה שמשרד הבריאות וההסתדרות הרפואית עשו מעט מדי, ובעיקר מאוחר מדי.
בפקודת הרופאים נקבע כי בסמכותו של שר הבריאות לנקוט בסדרה ארוכה של צעדים משמעתיים כלפי רופא/ה ש"נהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה". החל מנזיפה, דרך התליית רישיון הרפואה לתקופה ועד שלילה מוחלטת של הרישיון לעסוק ברפואה. עם זאת, סמכותו של שר הבריאות להשית סנקציה משמעותית על הרופא/ה יכולה להתקיים כיום רק בכפוף להגשת קובלנה. התניה זו היא שמרוקנת מתוכן את הוראת החוק במקרים של פגיעות מיניות, דווקא בתחום שבו ידוע כי נפגעי עבירות מין חוששים לספר את שאירע, ושלא תמיד יש אדם מזוהה שמגיש קובלנה.
סמכותו של שר הבריאות להשית סנקציה משמעותית על הרופא/ה יכולה להתקיים כיום רק בכפוף להגשת קובלנה. התניה זו היא שמרוקנת מתוכן את הוראת החוק במקרים של פגיעות מיניות, דווקא בתחום שבו ידוע כי נפגעי עבירות מין חוששים לספר את שאירע, ושלא תמיד יש אדם מזוהה שמגיש קובלנה
לכן, מתוך הכרה במאפיינים הייחודיים לסיטואציה, יש לייצר מערכת מותאמת של כללים משמעתיים ומשפטיים. מערכת שתדע לזהות מצבי פגיעה, כמו גם למנוע מהפוגע להמשיך במעשיו. כללים שמטרתם להגן לא רק על הנפגע/ת הספציפי/ת, אלא על כלל ציבור המטופלים הנכנסים לחדרו של המטפל – במערכת הציבורית והפרטית כאחד.
שלילת הרישיון אינה זכות אלא חובה
חשוב להדגיש, כי מעבר להיבט הפלילי, רופאים ורופאות אשר הטרידו מינית או פגעו במטופליהם חוטאים לעקרונות היסוד של מקצוע הרפואה, ובראשם: כבוד המטופל ויחסי האמון. כשאדם שוכב על מיטת הרופא בכלל, ובבדיקה גניקולוגית בפרט, מדובר ברמה הגבוהה ביותר של מתן אמון באחר. זו רקמה עדינה של יחסי אמון הייחודים למקצוע הרפואה, ושהם גם הבסיס לקשר מטפל-מטופל.
1 צפייה בגלריה
רופא שפגע מינית במטופל הורס הלכה למעשה את כל תשתית האמון של המטופל במערכת הבריאות
(צילום: shutterstock)
רופא שפגע מינית במטופל הורס הלכה למעשה את כל תשתית האמון של המטופל במערכת הבריאות ובאנשיה. מכאן, שלילת רישיונו של רופא אשר הורשע בהטרדה מינית או פגיעה מינית כלפי מטופל/ת היא לא זכות של משרד הבריאות אלא חובה - הן כדי לשמור על אמון הציבור במערכת הבריאות והן כדי להגן על ציבור המטופלים.
חובתה של מערכת הבריאות, החל ממשרד הבריאות, דרך המנהלים של ארגוני ומוסדות הבריאות ועד אחרון מנהלי המחלקות, לפעול בצורה אקטיבית על מנת להבטיח סביבה טיפולית בטוחה לכל המטופלים. יש לנקוט באפס סובלנות כלפי תופעות של הטרדה ופגיעה מינית, וכל עצימת עיניים ממעשה או ממידע היא בבחינת יצירת סיכון ממשי למטופל/ת הבא/ה.
ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה למדיניות בריאות ומשפט רפואי, מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב ובפקולטה לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית נתניה
