בשיתוף אסטרהזניקה
בגוף האדם שתי כליות, שהן איברים חיוניים ומשמעותיים לבריאותנו. התפקיד הידוע ביותר של הכליות הוא להוות סנן (פילטר) של חומרי פסולת ומניעת הצטברות של רעלים שונים בגוף. תוצרי הפסולת מפונים על ידי השתן, והדם המסונן הנקי חוזר אל הלב ומשם לשאר אברי הגוף.
בנוסף, הכליות אחראיות לסלק עודפי מים מהדם. כך הן שומרות על מאזן נוזלים תקין בגוף על מנת למנוע התייבשות או עודף נוזלים (מצב המסוכן לא פחות). השמירה על מאזן נוזלים תקין וגם מאזן מלחים תקין על ידי הכליות חשוב לוויסות רמת לחץ הדם בגופנו. בהתאמה, מחלה של הכליות עלולה לפגוע במאזן המלחים בגוף, לגרום לצבירת נוזלים ובצקות, ולשנות את לחץ הדם.
מהכליות מופרש הורמון שמעודד יצירה של כדוריות דם אדומות, ולכן אצל אנשים הסובלים מאי ספיקת כליות תופיע לפעמים אנמיה.
תפקיד אחר של הכליות הוא לשמור על מאזן המינרלים בגוף. מינרלים כמו סידן וזרחן חשובים לשמירה על בריאות העצם, ולכן במקרים של עצמות חלשות שנוטות להישבר וכאבי עצמות מומלץ לבדוק האם קיימת בעיה בתפקוד הכליה.
אנו יכולים לתפקד עם כליה אחת, ולכן תרומת כליה מן החי היא אחת מתרומות האברים השכיחות ביותר. למעשה, ישנם אנשים הנולדים עם כליה אחת כאשר שכיחות התופעה היא אחת ל-750 לידות.
איך בודקים האם הכליות מתפקדות בצורה תקינה?
ניתן לבדוק את תפקוד הכליות באמצעות בדיקת דם פשוטה במהלכה נבדקים שני מדדים עיקריים: קריאטינין ((Creatinine ואוריאה ( - (Ureaתוצר של פירוק החלבון. באמצעות מדדים אלו ובאמצעות מדדים נוספים ניתן לחשב ערך שנקרא - GFR מדד תפקודי כליות. ישנן גורמים רבים לירידה בתפקוד הכלייתי, ובמידת הצורך המטופל עובר הערכה נרחבת לבירור הגורם.
הקשר בין סוכרת סוג 2 לתפקוד הכליות:
סוכרת מסוג 2 היא סוג הסוכרת הנפוץ ביותר. המנגנון העיקרי להתפתחות סוכרת מסוג 2 הוא תנגודת או עמידות לאינסולין. הורמון האינסולין מופרש מהלבלב ותפקידו העיקרי הוא להכניס סוכר (גלוקוז) לתוך תאי הגוף. במצב של עמידות לאינסולין הגוף "מתנגד" לפעולה זו, וכתוצאה מכך הגלוקוז לא נכנס לתאים ורמתו בדם עולה. בתחילה מופיעות בדם רמות סוכר שהן רק מעט יותר גבוהות מהתקין. בהמשך קיימת עלייה איטית ברמות הסוכר בדם, כך שהחולה מתרגל אליה ואינו חש בתסמינים מיוחדים. אולם ככל שהזמן חולף, תאי הלבלב המתאמצים במשך שנים לייצר כמויות מאוד גדולות של אינסולין הולכים ו"מתעייפים", ערכי הסוכר מטפסים מעלה, והסוכרת - שהייתה סמויה - הופכת לגלויה.
סוכרת לא מאוזנת עלולה לגרום נזקים במערכות שונות בגוף הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, ובייחוד לפגיעה בכלי דם קטנים וגדולים. בהתאמה, חולי סוכרת שאינם מאוזנים נמצאים בסיכון גבוה לפגיעה בכלי הדם בכליה והתפתחות נזק כלייתי. מחקרים מראים שפגיעה בכליות, הנקראת בשפה המקצועית "נפרופתיה", מתפתחת בקרב כ-35% מחולי סוכרת סוג 2. כמו כן, לחץ דם גבוה (מצב המלווה סוכרת במקרים רבים) מאיץ את הנזק. לכן, על מנת למנוע התדרדרות ונזק קבוע, חשוב להקפיד על איזון אופטימלי של מחלת הסוכרת ועל איזון לחץ הדם וגורמי סיכון נוספים.
ניטור תפקודי כליות הוא חלק מהמעקב הסדיר אחר מטופל עם סוכרת במטרה לאבחן פגיעה כלייתית מוקדם ככל האפשר. לצורך זה עורכים בדיקה של רמת חלבון בשתן (נקרא "אלבומין") בנוסף לבדיקת הקראטינין בדם. באופן תקין הכליות לא מאפשרות סינון חלבונים שנמצאים בדם לשתן, כך שהופעה של חלבון בשתן היא מצב לא תקין ומשקפת פגיעה של מחלת הסוכרת בכליות (כאמור, "נפרופתיה סוכרתית"). הופעת חלבון בשתן יכולה להיות הסימן הראשון לנזק כלייתי, עוד לפני עלייה של רמת הקראטינין בדם.
נפרופתיה סוכרתית עלולה להוביל למצב של אי ספיקת כליות כרונית, מצב בו נגרם נזק קבוע ובלתי הפיך לתפקודן התקין של הכליות. הנזק נגרם כאשר ישנה פגיעה ברקמת הכליה או בתפקודה. אדם הסובל מאי-ספיקת כליות עלול לסבול מהצטברות של פסולת ונוזלים בגוף, לפגיעה במאזן הנוזלים והמינרלים ומהפרעה בייצור חומרים חיוניים (כמו ויטמינים והורמונים ההכרחיים לפעילותו התקינה של הגוף).
זהו מצב הנוטה להחמיר במשך הזמן, ובמצבו הקיצוני עשוי להיות מסכן חיים. במקרים של מחלת כליות כרונית סופנית המכונה גם ESRD (End Stage Renal Disease), קיים צורך בטיפולי בדיאליזה להחלפת התפקוד הכלייתי או להשתלת כליה. כיום, באמצעות רפואה מונעת, ניתן להאט ולעתים אף למנוע את ההתדרדרות במצב הכלייתי, אולם חשוב לציין שאין עדיין דרך להשיב תפקוד כלייתי שאבד באופן כרוני (בניגוד לאי ספיקת כליות חריפה – שהינה פעמים רבות הפיכה).
דרכי הטיפול
ישנן הוכחות שאיזון של מחלת הסוכרת לאורך זמן מפחית את הסיבוכים הקשורים לכלי דם קטנים, אותם הסיבוכים שגורמים לתפקוד לקוי של הכליות. במילים אחרות, איזון הולם של ערכי הסוכר יכול למנוע מראש את הנזק הכלייתי, או להאט את ההתדרדרות בתפקוד הכלייתי במצב שכבר קיימת נפרופתיה סוכרתית.
איזון הולם של ערכי הסוכר מושג באמצעות שמירה על אורח חיים בריא, לרבות שמירה על משקל תקין, דיאטה מתאימה, ופעילות גופנית, וגם באמצעות טיפול תרופתי. קיים מגוון גדול של תרופות לסוכרת, כך שניתן להתאים טיפול אישי לכל מטופל. עם זאת, ראוי לציין שתי קבוצות של תרופות חדשניות, אשר מעבר לאיזון רמת הסוכר בדם למעשה משנות את מהלך המחלה, ויכולות למנוע התפתחות נזק כלייתי או להאט את ההידרדרות בתפקוד הכלייתי למשך שנים ארוכות.
הקבוצה הראשונה הינה מעכבי SGLT2 (sodium-glucose co-transporter 2), תרופות אשר גורמות לירידה בספיגה של סוכר (ונתרן) בכליה וכך מורידות את ערכי הסוכר בדם, מסייעות לירידה במשקל, גורמות לירידה (קלה) בלחץ הדם ועוד. תרופות ממשפחה זו הוכחו כמורידות שיעור של אירועי לב, מפחיתות אשפוזים על רקע אי ספיקת לב, מפחיתות תמותה וכן משפרות ומייצבות תפקוד כלייתי בחולי סוכרת (ואף במטופלים עם מחלת כליה כרונית מסיבות אחרות שאינם סוכרתיים).
הקבוצה השנייה הינה אגוניסטים לקולטן לGLP1 (glucagon-like-peptide 1), הורמון המופרש מהמעיים לאחר האוכל. תרופות ממשפחה זו מפחיתות משמעותית את רמת הסוכר בדם, מסייעות לירידה משמעותית במשקל (תרופות ממשפחה זו אף משמשות כטיפול להשמנה) ויש להן השפעה מיטיבה גם על טרשת עורקים. גם תרופות אלה הוכחו כמאטות התקדמות מחלת כליה סוכרתית.
הכותבת הינה מומחית לרפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה מטבוליזם והשמנה, המכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון
בשיתוף אסטרהזניקה
