משפחת ברהום: פרופ' מסעד ברהום, מנהל המרכז הרפואי לגליל, ד"ר מארי נופי ברהום, מומחית ברפואת ילדים ואנדוקרינולוגיה ילדים ומנהלת מרכז בריאות הילד של הכללית בנהריה, ד״ר רנא ברהום, מתמחה ברפואת ילדים במחלקת ילדים בבית חולים כרמל.
משפחת ברהום
רק לאחרונה קיבל פרופ' ברהום את אות אביר איכות השלטון. הוא נחשב מנהל בית חולים מוערך שנלחם עבור כל משאב ותקן עבור המרכז הרפואי בפריפריה. בעת לימודי הרפואה שלו בטכניון הכיר את אשתו, ד"ר מארי. "מאוד רציתי שנכיר יותר אבל היא הייתה קשה והייתי צריך לחזר אחריה", הוא מספר, והיא מתבדחת: "ידעתי מה הפוטנציאל שלו, ולכן הסכמתי".
עוד על פרופ' ברהום:
ניהול הבית היה אתגר קשה עבור בני הזוג. "החלטנו שאם אחד תורן, השני לא יהיה תורן, כדי שנוכל להיות עם הילדים", אומר פרופ' ברהום. בתם, רנא, לא מכירה מציאות אחרת. "אתה גדל לבית שההורים עובדים", היא מספרת. "זה אומר טלפונים בלילה, לראות אותם קמים משולחן האוכל כדי לענות לטלפון חשוב. אתה מבין שההורים הם לא רק שלך, הם גם שייכים למטופלים. מאז שאני זוכרת את עצמי ידעתי שאני רוצה להיות רופאה. בתיכון כבר כיוונתי את עצמי לשם".
5 צפייה בגלריה
משפחת ברהום: פרופ' מסעד וד"ר מארי עם בתם ד"ר ראנה. "ידעתי שהיא תהיה הרופאה הכי טובה בעולם"
(צילום: נחום סגל)
האב, מסעד, דווקא לא שמח בהתחלה שבתו תלך בדרכו. "כאבא מגונן, לא כל כך רציתי שהיא תלך לרפואה כי ידעתי מה המקצוע הזה דורש", הוא אומר. "מי שדחפה אותה זו אשתי, שהחליטה לעזור לה עד הסוף". מארי: "הסתכלתי על רנא וראיתי כמה היא רוצה להיות רופאה, למרות שהיא חיה את החיים בבית. ידעתי שהיא תהיה הרופאה הכי טובה בעולם, ולכן תמכתי ושמחתי. ידעתי שהיא תהיה רופאה יותר טובה מאבא ואמא שלה".
רנא ואמה עוסקות באותו תחום, ועובדה זו מקרבת ביניהן במיוחד. "המודל לחיקוי שלנו בבית הוא אמא", אומר פרופ' ברהום. מארי מוסיפה: "אני משתדלת ללמד אותה, ולאט־לאט נגיע גם לשלב הוויכוחים. שהיא תוביל בידע שלה עליי".
"אמא הסבירה שאבא עושה דבר חשוב וגדול"
משפחת סמואלוב: פרופ׳ ארנון סמואלוב, אגף נשים ויולדות מרכז רפואי שערי־צדק, ד״ר עפרי סמואלוב, מתמחה נשים ויולדות במרכז רפואי רבין
משפחת סמואלוב
(אסף מגל)
פרופ' סמואלוב מילא שורה של תפקידים במערכת הבריאות. בתו המשיכה את דרכו לא רק בתחום הרפואה, אלא ממש באותו תחום מומחיות. "נתחיל בזה שאני מאוד גאה באבא שלי", אומרת עפרי. "עשיתי כל מה שיכולתי כדי להיות כמה שיותר רחוקה ממנו, כי מדובר בנעליים מאוד גדולות". היא מספרת על אבא ששילם מחיר כבד בכל הנוגע לחיי המשפחה. "אני הייתי רקדנית, אז כשהוא הגיע להופעת סוף השנה שלי, זה היה אירוע מאוד מרגש", היא נזכרת. "אני מניחה שזה היה פעם אחת לעומת 20 פעמים שבהם הוא לא היה. אבא לא היה הרבה בבית כשגדלנו, אבל כשהגיע, הוא היה כולו היה שם".
לדבריה, "אמא שלי תמיד ידעה לרכך את הסיטואציות שבהן הוא לא היה נוכח. הסבירה שמה שהוא עושה זה דבר חשוב וגדול".
פערי הדורות בין האב ובתו מתבטאים גם בדרך המקצועית שעברו. בעוד פרופ' ארנון עבד לעיתים בתורנויות של יותר מ־26 שעות, עפרי נלחמה יחד עם המתמחים על קיצורן ל־16 עד 18 שעות. "כשאני הייתי רופא בשלב שלה, מנהל המחלקה אמר לי שאצלו היו באים לעבודה בתחילת השנה והולכים הביתה בסופה, אז לא יכולתי להגיד כלום", ארנון אומר. "אני הייתי למעשה בא לעבודה ביום ראשון והולך ביום שבת הביתה".
עפרי כמובן חושבת אחרת: "חד־משמעית צריך לקצר את התורנויות. אנחנו חיים היום במציאות מאוד שונה. התפיסה ההורית היא אחרת. אתה רוצה להיות חלק מהחיים של הילדים שלך. אתה רוצה זוגיות טובה. לקיים זוגיות במקצוע הרפואה זה דבר מאוד קשה. לאמא שלי מגיעה מדליה, וגם לבן זוג שלי".
"בארוחות נזהרים לא לדבר רק על רפואה"
משפחת לויטס: פרופ' אליהו לויטס, מנהל יחידת IVF בסורוקה, ד"ר אביבה לויטס, מנהלת יחידת קרדיולוגיה ילדים בסורוקה, ד"ר איתן לויטס, מומחה ברפואת נשים בהשתלמות עמיתים בבילינסון ומנהל מרפאת מומחים בנתיבות, ד"ר דינה לויטס, מתמחה באונקולוגיה בשערי צדק
משפחת לויטס
אליהו ואביבה הכירו כבר בהכנה שלהם ללימודי הרפואה באיטליה. כשהגיעו לשם, כבר היו לזוג. הם שבו ארצה ב־1984. בנם איתן נישא לדינה, אותה הכיר בסטאז'. מדובר בשלושה דורות של רופאים במשפחה אחת, משום שאליהו הוא בנה של ד"ר בלה לויטס ז"ל, רופאת ילדים שעבדה בקריות.
כשאיתן החליט להמשיך בדרך של הוריו, לזוג לא היה ספק: הם לא מתכוונים לעצור אותו. "אני לא חושב שהייתי מציע לבן שלי להיות רופא", אומר פרופ' לויטס. "זה מקצוע תובעני שדורש השקעה וכמעט לא משאיר זמן פנוי. לעיתים אתה עובד גם אחרי שעות העבודה, אבל זה כן מקצוע שמתגמל מבחינה רגשית. כל מטופל הוא אתגר בפני עצמו".
לדברי אליהו, "הבן שלי ספג את זה באוויר ואז הוא בא ואמר שהוא רוצה ללמוד רפואה. ברור שלא ניסיתי לעצור אותו, אבל גם לא עודדתי אותו. הוא חי את זה וראה בדיוק את המחיר שאנחנו משלמים. הוא החליט בצורה עצמאית ואנחנו נתנו גיבוי".
5 צפייה בגלריה
משפחת לויטס: פרופ' אליהו (מימין), ד"ר אביבה, ד"ר איתן וד"ר דינה. "זה מקצוע שמתגמל מבחינה רגשית"
(צילום: חיים הורנשטיין)
איתן נלחם במלחמת לבנון השנייה כמפקד טנק. הוא נסע ללימודים בחו"ל שלושה שבועות לאחר סיום שירותו הצבאי. "ראיתי את הסיפוק, את הפרי שיוצא מהעבודה הקשה, ואתה גם רוצה להיות שם", הוא מספר. "אתה לא יכול לעבור עשרה מטרים ברחוב עם ההורים בלי שאנשים פוגשים אותם ואומרים להם תודה. אתה גם רוצה את זה".
איך מתנהלת משפחה עם מכנה משותף כל כך חזק ומשמעותי? זה לא כל כך פשוט. לדבריה של ד"ר אביבה, "בארוחות לפעמים זה קשה. אנחנו צריכים להיזהר לא לדבר רק על רפואה, כדי שכולם יוכלו לקחת חלק בשיחה".
"רופא שמח שהילדים הולכים בעקבותיו"
משפחת הרשקו: פרופ' אלון הרשקו, מנהל פנימית ג' בהדסה עין כרם, ד"ר ענת הרשקו משה, מתמחה בפנימית א' בהדסה עין כרם, הדס הרשקו, סטודנטית לרפואה באוניברסיטה העברית
משפחת הרשקו
משפחת הרשקו מורכבת משלושה דורות של רופאים. אביו של פרופ' אלון הרשקו הוא פרופ' חיים הרשקו, מומחה לרפואה פנימית והמטולוג. אחותו של אלון היא פרופ' דורית שחם, ואחות נוספת היא רופאת שיניים. אלון עצמו נשוי לד"ר כלילה הרשקו, רופאת עור. וכאמור ענת היא רופאה והדס סטודנטית לרפואה.
"כשהיינו קטנים אבא ואמא היו עושים תורות על התורנויות", מספרת ענת על הילדות עם שני הורים רופאים. "בבית הקפידו להיות איתנו. השיחות היו הרבה סביב רפואה, זה היה מעניין ורציתי לקחת חלק בזה". ענת מספרת על יום משמעותי במיוחד, שבו אמה הפסיקה לעשות תורנויות. "זה היה יום מאוד משמח, למרות שבשבתות היינו ביחד, הרבה טיולים משפחתיים", היא אומרת.
5 צפייה בגלריה
משפחת הרשקו: פרופ' אלון עם בנותיו ד"ר ענת והדס. "כשההורים רופאים זה מקרין על כל ההיבטים של החיים"
(צילום: עמית שאבי)
לדבריה של הדס, היא לא פעם נתקלת בשאלות באשר לבחירתה המקצועית ללכת בדרכם של הוריה. "אומרים שלא הייתה לי ברירה", היא מספרת. "אני חושבת שכן הייתה לי ברירה. אני רואה את ההורים שלי והם מבסוטים, אוהבים את מה שהם עושים. הם חוזרים מהעבודה שמחים, וזה אחד הדברים שכן גרמו לי ללכת למקצוע הזה. בראש כיוונתי את החיים שלי לשם, וההורים תמכו ועדיין מאוד תומכים בי".
לדבריו של האב אלון, "זה לא הפתיע אותי שהדס רצתה ללמוד רפואה. בלי להיכנס לקלישאות, כשההורים הם רופאים זה מקרין על כל ההיבטים של החיים. באווירה, במחויבות. הורה רופא שמח שהילדים הולכים בעקבותיו. לא חושב שיש הורה שמצטער שילדיו הולכים לכיוון שיש בו הרבה נתינה ומסירות. להקדיש חיים לסבל ולמחלות של אנשים, לרפא ולתמוך".
ענת עובדת באותו בית חולים שבו אביה משמש רופא בכיר. "התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית, שם הוריי למדו, ובהמשך הלכתי להתמחות באותה מחלקה שאבא שלי התמחה", היא מספרת. "בזמן שלמדתי אבא שלי היה מנהל מחלקה בבית חולים אחר, וחיכיתי שהוא יחזור להדסה כדי שנוכל לנסוע ביחד ולחלוק חוויות. אני נשענת על אבא שלי בהרבה תחומים בחיים, ושמחתי ללכת בעקבותיו".
פורסם לראשונה: 13:53, 20.07.22
