גם ממרחק של יותר מעשרה חודשים, קשה לקלוט את הדרמה ואת הגבורה של כיתת הכוננות בקיבוץ נירים שנשטף בעשרות מחבלים ב-7 באוקטובר. אחד מחברי כיתת הכוננות, ד"ר מיכאל בס, רופא משפחה ממכבי, התארגן לטיול אופניים ובדיוק ניסה להתקין את המתקן על מכוניתו כשעשרות מחבלים שטפו את הקיבוץ. בריאיון ל-ynet, הוא משחזר: "קיבלתי מחבריי בקיבוצים השכנים התראות על מחבלים ודיווח על נרצחים וחטופים. הבנתי שמתוקף תפקידי כחבר כיתת כוננות, עליי לנסות להציל את הקיבוץ ולצאת להילחם. ברגע שראינו את המחבלים התחלנו בקרב שלא אשכח לעולם". צפו בריאיון איתו:
בחזרה ליום הטבח: הרופא והלוחם מקיבוץ נירים מדבר
(צילום: ירון ברנר)
את 7 באוקטובר פתח ד"ר בס בשעה 06:10, "קמתי יחסית מוקדם, כי תכננו לצאת לטיול אופניים באזור. פתאום בשעה 06:30 שמעתי אזעקות בלתי פוסקות בקיבוץ, חשבנו שמדובר בעוד 'סבב' שאנחנו כבר מכירים. ישר נכנסו, אני האישה ושני הילדים שלנו, לממ"ד בבית. הבנתי יחסית מהר שמשהו חריג קורה. קבוצות הווטסאפ של החברים שלי מהקיבוץ התמלאו בהודעות ובדיווחים שבין הבתים הם שומעים קולות וצעקות בערבית ולאחר מכן מזהים אנשים חמושים, לבושים בבגדים שחורים.
"המזל שלי היה שכל ציוד הלחימה שלי (כחבר כיתת הכוננות) כבר היה אצלי בבית: נשק, אפוד קסדה. עליתי מיד על הציוד והתחמשתי. חיכיתי לפקודות של כיתת הכוננות. הזמן עבר ואף אחד לא ענה, הרבש"ץ לא היה זמין. בסביבות השעה 09:00 אני מבין שפקודות כבר לא יגיעו, וגם הצבא לא. זה אנחנו לבד. החלטנו אני ושני חברים שלי להתארגן ולצאת החוצה, לתפוס נקודות שליטה ולכסות את המרחב עד כמה שניתן. כשיצאנו החוצה הייתה אווירת מלחמה מסביבנו. רעש בלתי פוסק של ירי, הדי פיצוצים, באוויר וביבשה – כשאזעקות צבע אדום לא נרגעות. פתאום הצלחנו ליצור קשר עם הרבש"ץ של הקיבוץ, שחבר אלינו וביחד עלינו על באגי והחלטנו לנסוע לנקודת הפרצה בגדר הקיבוץ לכיוון עזה".
בזמן הזה נותרו אשתו וילדיו של ד"ר בס בממ"ד בביתם. תוך כדי לחימה קיבל טלפון מצמרר מאחד החברים שלו שגר בצמוד לגדר. "הוא סיפר שהוא, אשתו והתינוק לכודים בממ"ד לאחר שמחבלים פרצו לבית שלהם והציתו אותו. יחד עם חבריי דהרנו לנקודה, אבל שם נתקלנו בכעשרה מחבלים חמושים שפתחו עלינו באש. פיצלנו תפקידים והתחלנו להשיב באש מאסיבית. תוך כדי ניהול הקרב ובין שריקות הכדורים אני מדבר עם המשפחה כדי להבין איך נצליח לחלץ אותם. אחרי שחיסלנו בוודאות בין שלושה לחמישה מחבלים, הגיחו לעברנו סדר גודל של 20 מחבלים חמושים שפתחו באש". הוא סיפר שבמהלך הקרב רוקן מחסנית שלמה, "ראיתי איך הם נופלים אחד אחד". מעטים מול רבים: צפו בכתבה על גבורת חברי כיתת הכוננות של נירים
הקרב ההירואי על קיבוץ נירים
(עורך תוכן ווידאו: אסף קוזין - צילום: ירון שרון)
לאחר הקרב הראשון הגיעו לגדר הקיבוץ עשרות מחבלים נוספים, וכיתת הכוננות שהייתה במיעוט מספרי נאלצה לסגת לאחור לעמדת תצפית, ולהמתין להגעת הכוחות. יחד עם ד"ר בס היו בכוח סטס טרלצקי, עמית לוי והרבש"ץ דניאל מאיר. "עשרות מחבלים הגיעו לגדר הקיבוץ, הבנו שאין לנו את היכולת להילחם בהם ושעדיף לעלות לעמדת התצפית, להיות ביתרון מודיעיני ולחכות לכוחות כדי להילחם בהם.
"עשרות מחבלים הגיעו לגדר הקיבוץ, הבנו שאין לנו את היכולת להילחם בהם ושעדיף לעלות לעמדת התצפית, להיות ביתרון מודיעיני ולחכות לכוחות כדי להילחם בהם"
"דילגנו אחורה לכיוון מגדל הגרעינים של הקיבוץ ושם תפסנו נקודת גובה, טיפסנו למעלה כדי שיהיה לנו שדה ראייה מקיף של 360 מעלות. לפתע הגיח מסוק קרב צה"לי שחג מעל שמי הקיבוץ, ואז הרבש״ץ הצליח לתקשר עם הטייס ולכוון אותו כדי לחסל את המחבלים שהסתובבו שם. חלקם חוסלו במקום, אחרים התפזרו. אנחנו המשכנו לתפוס עמדת הגנה במגדל עד להגעת הצבא".
3 צפייה בגלריה
התוכניות לטיול אופניים הפכו ליום קרב. ד"ר מיכאל בס מקיבוץ נירים משחזר
(צילום: אלבום פרטי)
רק בסביבות 13:30 בצהריים הגיע כוח צה"לי ראשון מיחידות קומנדו, "כשהכוחות הגיעו הסתערנו עליהם תחת אש ויחד טיהרנו את הקיבוץ". בזמן הזה שמר ד"ר בס על קשר עם משפחת החבר שעדיין הייתה נצורה בממ"ד בבית שהמחבלים ניסו להעלות באש. "ביחד השתלטנו על הבית עם המשפחה שהייתה לכודה בממ"ד, ובהתרגשות שאי אפשר להסביר חילצנו את הזוג והתינוק. משם התקדמנו בית אחר בית וחילצנו את התושבים. כרופא, עצרתי לטפל בפצועים והענקתי עזרה ראשונית לכל מי שהיה זקוק לכך".
ד"ר מיכאל בס משחזר: "השתלטנו על הבית עם המשפחה שהייתה לכודה בממ"ד, ובהתרגשות שאי אפשר להסביר חילצנו את הזוג והתינוק. משם התקדמנו בית אחר בית וחילצנו את התושבים. כרופא, עצרתי לטפל בפצועים והענקתי עזרה ראשונית לכל מי שנזקק"
את כל המשפחות חילצו החיילים וכוח הכוננות למועדון של הקיבוץ, שם רוכזו להמתנה עד לפינוי מסודר החוצה. "חלק מהתושבים נפגעו כתוצאה משאיפת עשן והבנתי שהם חייבים בלון חמצן. נזכרתי שיש לי בלון אחד בערכת הרופא שלי באוטו, אבל הוא היה רחוק מאוד מהמועדון וזה היה מסוכן. אז פשוט ביקשתי מחבריי לחפות עליי, דילגתי למרפאת השיניים של הקיבוץ, פרצתי את חלונות הזכוכית והבאתי משם בלון חמצן. בכל הזמן הזה ביצענו משימות אבטחה שוטפות, טיפלנו בפצועים והמשכנו בפינויים. באזור השעה 21:00, אחרי שהקיבוץ כבר היה שקט והתושבים פונו מבתיהם, קיבלתי דיווח על שני חיילים שנפצעו בגדר ויחד עם הרופא של הכוח ניגשנו אליהם מיד והענקנו להם טיפול רפואי ראשוני עד לפינוי. נשארתי ער כמעט 24 שעות ברצף, כאשר כל מאמץ הטיהור והפינוי נמשך יומיים".
3 צפייה בגלריה
יומיים לאחר הטבח, התגייס למילואים למשך ארבעה חודשים. ד"ר מיכאל בס לא עוזב את העוטף. ארכיון
(צילום: אלבום פרטי)
עבור ד"ר בס, רופא משפחה במכבי שירותי בריאות מחוז הדרום, האירוע הסתיים רק ב-8 באוקטובר בשעה 16:00 כשהאוטובוסים והמכוניות הפרטיות של חברי הקיבוץ יצאו לפינוי באילת, בליווי של הצבא. "אני אישית לא יצאתי עם המפונים. נשארתי בנירים". ב-9 באוקטובר נסע ישר מהקיבוץ למילואים למשך ארבעה חודשים. "גויסתי ליחידה האורגנית שלי, באחד הפלמ"רים (פלוגת רפואה מרחבית) של פיקוד דרום שאמונה על פינוי פצועים בגדר הגבול".
ד"ר בס עלה לבדו מרוסיה לפני 11 שנה, כשהיה בן 24 במסגרת תוכנית עליית רופאים של הסוכנות היהודית. עם סיום הקליטה והכשרתו במשרד הבריאות כרופא בישראל התגייס לחיל ההנדסה הקרבית כרופא קרבי. במהלך שירותו הצבאי תפס במשך זמן רב קו באוגדת עזה, והתאהב במקום ובאנשים. עם שחרורו מהצבא החליטו ד"ר בס ואשתו לעבור לגור בעוטף ולהשתקע בקיבוץ נירים, שם מצאו קהילה חמה ועוטפת. "כשעליתי לבד לישראל ומשפחתי נשארה ברוסיה היה לי קשה, זה להיות לבד בארץ זרה, להתאקלם למציאות חדשה ולהתגורר בהתחלה במרכזי קליטה שונים. היה לי חשוב להקים את משפחתי במקום שיהיה כמו משפחה אחת גדולה, הקיבוץ ישר קיבל אותנו בחיבוק והבנתי שמצאתי את המקום שחיפשתי". למרות הקשיים, ד"ר בס אומר שלא יוותר על העוטף ועל הקיבוץ, שהם ביתו.
