תחת הכותרת "התמודדות של האוכלוסייה הישראלית עם משבר הקורונה" – מתפרסמים היום תוצאותיו של מחקר אותו יזמו פרופסור מלי שחורי-ביטון, סגנית רקטור וראש מחלקת קרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל, שהייתה בעברה חוקרת פשעים משטרתיים, ודוקטור אביטל לאופר, דיקן בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה, שפירסמה מחקרים רבים בתחום הטראומה והחוסן, בעיקר ביחס לטרור ומלחמה.
נגיף הקורונה תפס את העולם, כמו גם את ישראל – לא מוכנים אל מול סיטואציה לא מוכרת. במדינה בה חיים האזרחים בצל חשיפה ממושכת לאירועים בטחוניים, "המושג השטחת עקומת הנדבקים" הפך להיות מושג שגור בפי מומחים וקובעי מדיניות - כבסיס להחמרה או להקלה בהגבלת צעדי האוכלוסייה בישראל. עם זאת, הצעדים הללו משפיעים על האוכלוסייה בצורה שונה ומורכבת הרבה יותר משגרפים יכולים להראות.
"רבים מהמחקרים האקדמים שלי עוסקים בהתמודדות החברה הישראלית עם ארועי טרור ופשיעה". מספרת פרופ׳ שחורי-ביטון. "הופתענו לגלות במחקר שכמעט 90% מהנבדקים דואגים במידה זו או אחרת להידבק בקורונה ורבע דואגים מכך מאוד, בזמן שהמצב הכלכלי מדאיג אותם פחות. היה מפתיע גם שבמדדי מצוקה ופחד מווירוס הקורונה דווקא הצעירים נמצאו במצוקה רבה יותר מאשר המבוגרים, ושמרבית האוכלוסייה פוחדת יותר מהקורונה מאשר מפיגועי טרור, שוד או תקיפה פיזית".
תוצאות המחקר מראות למעשה כי 52.7% מהנבדקים פוחדים יותר להידבק בווירוס הקורונה מאשר להיפגע מאירוע פלילי או טרוריסטי, ו-22.5% חשים כי הפחד מנגיף הקורונה ומטרור דומה. בהשוואה בין פחד מפשיעה, דוגמת פריצה לבית או שוד, לפחד מהדבקה בווירוס הקורונה, 56.5% אמרו כי וירוס הקורונה מפחיד אותם יותר.
תוצאות הסקר בנוגע לפחד ממגפת הקורונה, מוסיפה ד״ר לאופר, הוא משמעותי ומדאיג. "נצטרך ללמוד איך להתמודד עם אויב חדש ובלתי נראה, ועם חוסר הוודאות שעוברים עלינו בכדי להפחית את רמות הפחד. כשיצאנו למחקר התנאים היו מתאימים לבדיקה של מציאות חדשה, בה כל גבולות המדינה נסגרו, כל האוניברסיטאות ובתי הספר נסגרו גם. ב-1 באפריל הגיע שיעור האבטלה הארצית ל-24.4 אחוזים".
בעקבות המשבר: 3.5% מדווחים כי שקלו לשים קץ לחייהם
המחקר נערך בין 31 למרץ ל-8 באפריל וכלל 1065 נבדקים מכל המגזרים, מהם 30% גברים ו-70% נשים. הממצאים מראים כי רמות המצוקה הבאים לידי ביטוי כסימפטומים סומטיים, כגון חרדה ודיכאון, נמצאו גבוהים יותר בקרב נשים ובקרב צעירים (בגילאי 18-29), בהשוואה לשתי קבוצות גיל נוספות שנבדקו, גילאי 30-59 ו-60-88.
כאמור, המשתנה שהפתיע את החוקרות הוא רמת המצוקה הגדולה בקרב צעירים, שנמצאה כקשורה בדאגה למשפחותיהם. "התוצאות מראות כי יש צורך להתייחס לקבוצת הגיל הצעירה יותר כקבוצת סיכון. נראה כי הדאגה ליקיריהם גובה מחיר כבד על הדור הצעיר, שיש לראות בו כמקור עיקרי למתח", הן מספרות.
עוד עולה מתוצאות המחקר כי כרבע מהנבדקים דואג במידה רבה שבריאותו תפגע כתוצאה מהדבקות בקורונה, כאשר 12% בכלל לא דואג. 25% דואגים במידה רבה או רבה מאוד, היתר - דואגים במידה בינונית-במקצת. מעל למחצית המדגם (55%) דואג שבמידה רבה/רבה מאוד מישהו מהמשפחה ייפגע כתוצאה מהנגיף, 2.3% לא דואגים בכלל והיתר דואגים במידה בינונית-במקצת.
בבדיקת מדדי מצוקה הבאים לידי ביטוי בחרדה ובדיכאון, דיווחו הנבדקים על תחושות של עצבנות וסימפטומים המצביעים על מצוקה, אבל גם על תחושות של חוסן. כך למשל עולה שכ-64% מדווחים על תחושות של עצבנות במידה כזו או אחרת, מהם כ-40% במידה בינונית-רבה מאוד. כ-20% מדווחים על כאבים בלב ובחזה, מהם כ- 6% במידה בינונית-רבה. 3.5% דיווחו כי שקלו במידה כזו או אחרת לשים קץ לחייהם (13 נבדקים ציינו במידה רבה-רבה מאוד), כ-35% מדווחים על הרגשת פחד ללא סיבה (חרדה), כאשר 10% מהם דיווחו על מידה בינונית-רבה מאוד.
ממצאי המחקר מראים כי כ-44% דיווחו על מצוקה נפשית, מהם רק כ-10% במידה בינונית-רבה, והשאר במידה מועטה. בשאלות על ההתמודדות עם תחושות נפשיות אלה, נמצא שכ-15% השתמשו בתרופות הרגעה או באלכוהול בכדי להרגיש טוב יותר במידה כזו או אחרת.
לצד הנבדקים שדיווחו על מצוקה נפשית אי שקט, קשיי נשימה, חוסר תקווה, חולשה ומתח, נמצאו גם נבדקים שדיווחו על חוסן ו-"חיפוש אחר משהו טוב בדברים שקורים". 39% דיווחו על חוסן במידה רבה ועוד כ- 20% במידה בינונית.
מעל 80% מאלה שדיווחו על חוסן, ציינו כי הם השתמשו בהומור וסיפרו בדיחות בנוגע למצב. מעל למחציתם דיווחו כי ניסו לקבל תמיכה רגשית מחברים וקרובים. 50% מאמינים שהתמודדות עם לחץ מחסנת, 75% תופסים את עצמם כ"אנשים חזקים", וכ-63% מדווחים כי הם יכולים להתמודד עם "תחושות לא נוחות".
50% מההורים: עלייה בבעיות התנהגותיות בקרב ילדים
במדגם השתתפו כ-500 הורים לילדים מתחת לגיל 18, למעלה ממחציתם דיווחו על עלייה בבעיות התנהגותיות מאז פרוץ המשבר. כ-44% מדווחים שקשה להם יותר להעסיק את הילדים ושהילדים פחות ממושמעים בבית. 45% מדווחים שהילדים יותר מדוכדכים ומרוגזים, ו-70% מדווחים שהילדים דורשים יותר תשומת לב מבשגרה. עם זאת, כ-58% מסכימים עד מסכימים מאוד כי מאז שהתחיל המשבר, יש להם יותר זמן איכות עם הילדים והמשפחה, ורואים במשבר הזדמנות.
ד"ר לאופר מסכמת ואומרת בהדגשה על ההשפעות הנפשיות של המצב כי "הממצאים מלמדים על כך שיש אוכלוסייה שנמצאת במצוקה. מצד שני, כשבדקנו מה אנשים עושים כדי להתמודד, ראינו שהרוב משתמשים בהומור-80% דיווחו שסיפרו בדיחה בנוגע למצב שזה בהחלט כלי חיובי. מעל לחצי ניסו לקבל תמיכה רגשית מחברים וקרובים אבל קיימים גם כאלה שהשתמשו באלכוהול או תרופות.
"מי שנמצא יותר במצוקה הן נשים וצעירים (בני 18-29). אז נכון, נשים זה לא מפתיע כי הן בדרך כלל יותר רגישות ללחץ מסיבות רבות אבל הנתונים על הצעירים – בהחלט הפתיעו אותנו. מסתבר שהם במצוקה יותר מגילאי הביניים (30-59) והקבוצה הבוגרת (60- 88). כשבדקנו ראינו שחלק מרכזי מכך הוא בגלל שהם דואגים יותר למשפחות שלהם. וזה מסביר גם את המצוקה הרבה שהיא רווחת יותר אצל הנשים ופחות אצל הגברים. כלומר, עם כל המצב והחששות שיש לכל אחד מאיתנו מאי הוודאות, עדיין, הדאגה למשפחה מטרידה את האנשים מאוד".
