(צילום: משי בן עמי)
דרום קוריאה, סינגפור, סין, אוסטרליה וניו-זילנד הצליחו למגר את מגפת הקורונה אחרי חודשים ארוכים של מלחמה קשה בנגיף: איך הן עשו זאת? לדבריו של פרופ' יואב לשם, המתפקד כיועץ לארגון הבריאות העולמי, מדובר בשני סוגי מדינות, סוג אחד הנשען על שיטת ממשל שמאפשרת ניטור קפדני של האוכלוסייה או כזה הנשען על אחריות ציבורית גבוהה.
"אפשר בגדול לחלק את המדינות האלה לשני סוגים, סוג אחד זה מדינות מסוג סין, טאיוואן, סינגפור. אלו מדינות שמתאפיינות במשטר שהוא יותר טוטליטרי או עם פיקוח יותר הדוק על האזרחים", מסביר פרופ' לשם באולפן ynet.
"במדינות אלה, בעיקר בסין כמודל, הצליחו ליצור מערכת שמנטרת את האזרחים ואת תנועותיהם, מזהה אזרחים שהיו במגע עם חולי קורונה וסוגרת אותם. או בביתם, או מכריחה אותם להיבדק. שם יש משמעות ופיקוח מאוד מאוד קפדני על האזרחים. בצורה זאת מי שמסתובב ברחוב אחרי שהוגדר כמי שצריך להיות בבידוד - פשוט הולך לכלא".
לדבריו של פרופ' לשם גם בישראל קיימת היכולת הטכנולוגית לבצע ניטור קפדני על האזרחים, אך "המחיר הוא מחיר של פגיעה בחופש התנועה והפרטיות". לכן, הוא מסביר ששיטה כזאת של אכיפה לא מתאפשרת בישראל. "אני מכיר משפחות של ישראלים שגרים בסין, שהילדים שלהן נדבקו בקורונה וההורים לא - הסינים הפרידו את הילדים האלה מההורים שלהם ושמו אותם בחדר מלון עד שהחלימו. דברים כאלה לא יכולים כמובן לקרות בארץ, אבל בהחלט ניתן לאכוף יותר באדיקות את הדרישה בבידוד, בוודאי אם מישהו נסע לשופינג בדובאי וחזר ארצה".
בנוגע למדינות כמו אוסטרליה וניו-זילנד, אומר פרופ' לשם, מדובר בשמירה הרמטית על גבולות המדינה ובציות של האזרחים להנחיות. "אוסטרליה וניו-זילנד הן איים אמיתיים בהקשר. כלומר, כל כניסה למדינות היא בים או דרך הים, והגבולות היבשתיים סגורים כבר הרבה חודשים.
"בנוסף, מה שמאפיין את אוסטרליה וניו זילנד זה תרבות של ציות ושל הקפדה על החוק. לכן שם, כאשר מודיעים לאזרח אוסטרלי שהוא לא יכול ללכת למסיבות או לחתונות או לבית כנסת הוא לא ילך. הוא לא יפר את החוק מבחינה תרבותית, לא בגלל שיש שם אכיפה יותר נוקשה מבישראל, אלא פשוט כי באופן תרבותי יש כנראה יותר סולידריות חברתית ויותר אמון במשטר".
פרופ' לשם מזכיר שגם באוסטרליה היו שני סגרים ושני גלים משמעותיים, אך תגובת המדינה ומתווה היציאה המסגרים היו אחראיים. "בסך הכל מדובר במספר עשרות אלפי חולים ופחות מאלף נפטרים. התגובה של אוסטרליה הייתה סגר מאוד קפדני בו ערי ענק כמו מלבורן נכנסו להסגר קפדני. היה שם שיתוף פעולה מלא של הרשויות עם מערכת הבריאות. למשל, כאשר התקשרו החוקרים האפידמיולוגים לאנשים ושאלו איפה הם היו, עם מי נפגשו, הם ענו בכנות. יש תרבות של הקפדה וציות לחוק".
"הכישלון הוא כישלון חברתי שלנו בישראל. של כולנו", מסכם פרופ' לשם. "כולנו לא מצאנו את גדלות הנפש ואת האמונה ברשויות כדי לציית בסופו של דבר בתקנות עד הסוף. הווירוס הוא לא שונה באוסטרליה והוא לא שונה בניו זילנד. גם תנאי הפתיחה שלנו אינם שונים מאוסטרליה וניו זילנד. אנחנו חיים במדינה שהיא למעשה אי. אנחנו לא חיים בגרמניה או בצרפת שהגבולות לאירופה פתוחים לגמרי והמכוניות נוסעות וחוזרות.
"חשוב לציין שגם האוסטרלים וגם הניו זילנדים יזדקקו לחיסון, הם יזדקקו להשתמש בחיסונים על מנת לחזור לחיים נורמלים בדיוק כמונו. זה שכרגע אין שם מחלה זה לא אומר שהם לא יצטרכו את החיסון כדי לחזור לחיים נורמלים".
