אבי, טכנאי רפואי בשנות ה-20 לחייו מבני ברק, סבל מאפילפסיה מגיל שש. במשך 16 שנים, חייו היו רצף של התקפים בלתי צפויים שמנעו ממנו לנהל חיים נורמליים. הוא נלחם ללמוד ולהחזיק במקום עבודה קבוע למרות אירועים של התנתקות ותנועות לא רצוניות אשר חזרו על עצמם יום יום ולוו בעייפות קשה, וירידה בתפקוד.
שלי, מטפלת בקשישים בשנות ה-50 לחייה שגרה באזור השפלה, התמודדה עם אפילפסיה מגיל תשע. במשך שנים רבות היא פחדה לצאת מהבית או לעבוד. היא נלחמה לגדל את ילדיה למרות האירועים התכופים שבהם ראו אותה מאבדת הכרה, נופלת ונחבלת וצפו בירידה ההדרגתית בזיכרון שלה עקב ההתקפים החוזרים והממושכים.
אלונה מצפון הארץ, סבלה מאפילפסיה מגיל עשר. המחלה מנעה ממנה לעבוד ולנהל חיים עצמאיים. כל לילה במשך מעל 40 שנה היא הייתה מתעוררת בבהלה עקב תנועות לא רצוניות של הידיים והרגליים, מבולבלת, עם בריחת שתן במיטה, לצד בן זוגה.
שלושתם פנו לבירור מקיף שהראה כי הם מתאימים לניתוח להסרת מוקד המחלה במוח. הם עברו אותו בהצלחה, והמחלה מוגרה.
החולים חוששים מסיבוכים בניתוח
אפילפסיה, היא הפרעה נוירולוגית במערכת העצבים המרכזית. באפילפסיה (בעברית: כִּפְיוֹן, או בלשון העם: "מחלת הנפילה") ישנה הפרעה בפעילות החשמלית של תאי עצב במוח - הפרעה שגורמת לפרכוסים.
למרבה הצער, רבים מדי מבין כ-100 אלף חולי האפילפסיה בישראל אינם מודעים לאפשרות של ניתוח או חוששים ממנו. זאת למרות שמדובר בניתוחים בטוחים מאוד עם אחוז סיבוכים נמוך מאוד.
מבין כלל החולים, כ-30 אלף חולים אינם מגיבים לתרופות וממשיכים עם התקפים אפילפטיים למרות הטיפול התרופתי. מטופלים אלו יכולים לעבור ניתוח שיפסיק או יפחית את כמות ההתקפים שלהם. בפועל, רק כ-1,500 מתוכם עברו את הניתוח. כל היתר ממשיכים לסבול מהתופעות הקשות של המחלה אשר בגללן נעצרים החיים.
כך מתבצע הניתוח
בניתוח אפילפסיה אני מסירה את האזור במוח שגורם לפרכוסים, המכונה "המוקד האפילפטי". הניתוח נעשה לרוב בהרדמה כללית, אלא אם המוקד האפילפטי נמצא בסמוך לאזור שמעורב ביצירת שפה (דיבור), אז ניתן לבצע חלק מהניתוח כשהמטופל ער כדי לוודא שאיננו פוגעים בדיבור תוך כדי הניתוח.
הניתוח נמשך כשלוש עד ארבע שעות. לפני הניתוח, אני מגדירה על מערכת ניווט מיוחדת בתלת-ממד את המוקד האפילפטי שמיועד להסרה, על סמך תוצאות כל הבדיקות המקדימות לניתוח. בשלב השני, אני מתכננת את החתך הניתוחי (מיקום הצלקת על העור) ואזור ה"חלון" המתוכנן בגולגולת לצורך הגעה אל המוקד המוחי. בניתוח עצמו אני עוקבת באופן רציף ובמידת הצורך, אחר הפעילות המוחית שאחראית על תנועתיות היד והרגל הנגדיים ועל שדה הראייה הנגדי, זאת כדי לא לפגוע בתפקודי הראייה והתנועה בניתוח.
ד"ר עידית תמיר: "בניתוח אפילפסיה אני מסירה את האזור במוח שגורם לפרכוסים, המכונה 'המוקד האפילפטי'. הניתוח נעשה לרוב בהרדמה כללית, אלא אם המוקד האפילפטי נמצא בסמוך לאזור שמעורב ביצירת שפה (דיבור), אז ניתן לבצע חלק מהניתוח כשהמטופל ער כדי לוודא שאיננו פוגעים בדיבור תוך כדי הניתוח"
במהלך הניתוח אני מוודאת בעזרת מערכת הניווט את מיקומי בכל רגע נתון ואת הסרת המוקד האפילפטי במלואו. כל העבודה שלי נעשית תחת "אקזוסקופ" – שהוא מעין מיקרוסקופ בהגדלה גבוהה שיושב על זרוע רובוטית ומקרין את השדה הניתוחי על מסך בתלת מימד. בעזרת משקפיים מיוחדים אני יכולה לראות את המוח בתלת מימד במסך בזמן שאני מנתחת ולעקוב אחר כל מ"מ של רקמת מוח שאני מסירה בזהירות. ניתוחים אלו דורשים תכנון מקיף וידע רב על מבנה המוח.
ככל שמטפלים קודם, שיעור ההצלחה עולה
בסיום הניתוח המטופל מתעורר ומועבר להתאוששות. האשפוז הוא בדרך כלל בין שלושה לארבעה ימים, שבסופם המטופל חוזר לביתו. אחרי תקופת החלמה של כשבועיים-שלושה, ניתן לחזור לפעילות רגילה. בימים הראשונים אחרי ניתוח ייתכנו כאבי ראש קלים. את הרקמה המוחית שהוסרה בניתוח אנו שולחים למעבדה לפתולוגיה ולאחר כמה שבועות מקבלים תשובה על מהות האזור שהוסר – האם מדובר במבנה מולד לא תקין שנוצא במהלך התפתחות המוח או שמדובר בגידול כזה או אחר. בהתאם, מחליטים האם יש צורך במעקב הדמייתי או טיפול נוסף.
ד"ר עידית תמירצילום: דוברות בילינסוןבעקבות הניתוח, ההתקפים האפילפטיים מפסיקים לחלוטין במרבית המטופלים. בחלק מהמקרים תדירות ההתקפים יורדת משמעותית, מה שמאפשר שיפור גדול בתפקוד, והפחתה משמעותית בסיכון לנזק מוחי נוסף, ואף למוות מהתקף אפילפסיה.
אחוזי ההצלחה של הניתוח תלויים במיקום המוקד האפילפטי ובמאפייני הפעילות המוחית של המטופל. כאשר המוקד נמצא מעל האוזן (באזור הטמפורלי) אחוזי ההצלחה הם הגבוהים ביותר – כ-75% סיכוי להפסקת ההתקפים. כאשר הוא נמצא באזורים אחרים, האחוזים יורדים ל-50%. ככל שהמטופל מופנה בשלב מוקדם יותר לניתוח, כך אחוזי ההצלחה של הניתוח עולים.
ככל שעובר זמן מהניתוח ואין חזרה של ההתקפים, כך עולה הוודאות לגבי הצלחת הניתוח. בשנה הראשונה לאחר הניתוח, הטיפול התרופתי לאפילפסיה נמשך כרגיל גם אם הניתוח הצליח מאוד ואין התקפים בכלל. זאת כדי לאפשר למוח "להתרגל" למצב החדש ולאפשר החלמה מהירה והצלחה מיטבית של הניתוח. בסיום השנה, אם אין התקפים, ניתן לרדת הדרגתית בטיפול התרופתי.
הניתוח להסרת המוקד האפילפטי הוא הליך בטוח עם אחוז סיבוכים נמוך. אזור המוקד האפילפטי שמוסר בניתוח זה הוא לרוב חסר תפקוד "תקין" ולכן הסרתו לא גורמת לנזק נוירולוגי. לכן לפעמים ניתן לראות שיפור ביכולות כמו זיכרון, חשיבה ומצב הרוח בעקבות הניתוח. בחלק קטן מהמקרים, יכולים להיות סיבוכים כגון הפרעה חדשה בשדה הראייה, קושי בדיבור, חולשה ביד או ברגל או החמרה בזיכרון לטווח קצר. אלו נדירים ולעיתים חולפים אחרי תקופת שיקום. אם המטופל אינו נמצא מתאים לניתוח להסרת המוקד האפילפטי, ניתן להשתיל קוצב (מוחי או צווארי) שמפחית משמעותית את תדירות ומשך ההתקפים.
נזקי האפילפסיה לגוף
ניתוח, כאמור, הוא ללא ספק דבר שחייבים לבחון בכובד ראש. עם זאת, היעדר טיפול והמשך ההתקפים גורמים באופן ודאי לנזק מצטבר ומעלים סיכון לחבלות ראש, ירידה קוגניטיבית, שינויים התנהגותיים, תופעות לוואי תרופתיות ובידוד חברתי ותעסוקתי.
הודות לטכנולוגיות חדשניות כמו ניטור זעיר-פולשני, שימוש בלייזר, השתלת קוצב מוחי, ומערכות ניווט מתקדמות מבוססות MRI, הניתוחים הפכו בטוחים ויעילים יותר מאי פעם. בשנים האחרונות גם חלה ירידה של כ-50 אחוזים בסיכונים הכרוכים בניתוח, הן במהלך הפרוצדורה עצמה והן בתקופת האשפוז שלאחר הניתוח. כמו כן, פותחו אמצעים טכנולוגיים חדישים ומתקדמים לשליטה בהתקפים המתבססים על השינויים בפעילות המוחית ועל זיהו מוקדם של התקפים.
התופעות הקשות שמלוות את חולי האפילפסיה, ברוב המקרים אינן גזירת גורל. עם הטיפולים המתקדמים הקיימים כיום, יש תקווה אמיתית לחיים ללא התקפים.
הכותבת היא מנהלת היחידה לנוירוכירורגיה תפקודית במחלקה לנוירוכירורגיה בבילינסון מקבוצת כללית
