הטלפון של מעיין איילון צלצל ביום רביעי לפני כשבועיים בשלוש לפנות בוקר. על הקו הייתה חברה לעבודה של בעלה ערן, שדיווחה לה שבמהלך שהותו בניו יורק הוא התעלף, וברגעים אלה מבהילים אותו באמבולנס לבית חולים. כך החל הסיוט שלה ושל שאר בני המשפחה: סיוט שהתחיל בשיחות טלפון מודאגות לבית חולים במנהטן, נמשך בארגון הטסת אדם עם מוות מוחי מניו יורק לאיסטנבול וממנה לתל אביב, והסתיים בהצלת חייהם של ארבעה ישראלים.
קראו עוד:
וכל זה קרה כשברקע צה"ל מפציץ בעזה, אזעקות מפירות את שלוותם של אזרחי ישראל, נתב"ג נסגר וקשה מאוד לטוס לארץ וממנה. ובכל זאת, המבצע הסתיים בהצלחה.
ביום חמישי האחרון, יום לפני שהוא אמור היה לחגוג את יום הולדתו ה-40, הובא ערן איילון למנוחות. בבית העלמין בכפר סבא התקבצו כ-1,000 איש. סיפרו שם כמה הוא אהב לעזור לזולת, וכמה אהב את הארץ. גם עמוד הפייסבוק שלו התמלא הספדים ברוח דומה. "אדם עם לב טהור", כתב חבר אחד. "איך קיים אדם שיכול לגעת בכל כך הרבה לבבות במקביל?" תהתה אחרת. ושלישית הוסיפה: "אתה הבן אדם עם הלב הכי-הכי גדול שאני מכירה, הכי עוטף, הכי מחבק ומחזק".
רק מעטים מבין המספידים ידעו שהתכונות הללו, ובעיקר האהבה לעזור לזולת, באה לידי ביטוי גם במותו.
דימום מוחי ליד המלון
ערן איילון, תושב כפר סבא, טס לארצות הברית ביום ראשון, 9.5, במסגרת עבודתו כמנהל מוצר וכמומחה לחוויית משתמש בחברת ההייטק OpenWeb. לדברי אלמנתו מעיין, הוא היה בריא לגמרי, ללא כל בעיות רפואיות, מה שרק הגביר את ההלם שהכה בה כשהגיעה הבשורה מניו יורק.
"בשעות הראשונות לא הייתי מסוגלת לשבת", היא נזכרת. "כל הזמן הלכתי בבית הלוך ושוב, הלוך ושוב. זה היה לפנות בוקר. אחר כך הילדים התעוררו, והייתי צריכה להתחיל לתפקד".
חברים ששהו עם בעלה סיפרו לה שהם עמדו מחוץ למלון בניו יורק, ולפתע הוא נמתח לאחור, נפל ונחבל בראשו. בבדיקות התברר כי לקה בדימום מוחי שגרם לנפילתו. לבית החולים הגיע עם פגיעה חמורה בגזע המוח, כשמצבו אנוש. לרופאים לא נותר אלא לקבוע מוות מוחי.
בישראל הוקם מיד חמ"ל משפחתי שכלל את ההורים, שרה ואלי, ואת האחים, עידן וענבר. במקביל להתייעצויות עם הצוות הרפואי שטיפל באיילון בניו יורק, ביקשה המשפחה חוות דעת ממספר מומחים ישראלים. כל הרופאים, הישראלים והזרים, הסכימו שאין שום סיכוי להציל אותו.
"בשלב הזה ביקשנו מהרופאים האמריקאים להביא אותו לארץ כדי לתרום את איבריו", מספר האב, אלי. "ערן היה בן אדם של נתינה. ידענו שזה מה שהוא היה רוצה".
"ביקשנו מהרופאים האמריקאים להביא אותו לארץ כדי לתרום את איבריו", מספר האב, אלי. "ערן היה בן אדם של נתינה. ידענו שזה מה שהוא היה רוצה"
כדי שאפשר יהיה לתרום את איבריו בישראל, נדרשה הטסתו לארץ כשהוא מחובר למכונת הנשמה. למשימה התגייסה חברת הביטוח פספורטכארד, שבה היה איילון מבוטח. המנכ"לית, רונית סגל, הסכימה מיד לארגן ולממן את ההטסה, עם כל הקשיים הכרוכים בכך.
"עם קבלת האבחנה הרפואית שהמבוטח נמצא במוות מוחי, הבנו שיש לנו שליחות: למלא את בקשת המשפחה ולהטיס אותו ארצה", אומרת סגל. "זה היה לא פשוט, בגלל המצב הביטחוני וביטולן של הטיסות המסחריות, אבל הטסת המבוטח הייתה בראש משימתנו. אנו משתתפים בצער המשפחה וגאים על שניתנה לנו הזכות להציל 4 נפשות בישראל".
אמבולנס לאיסטנבול
לטיסה המיוחדת של אל על, שהמריאה מנתב"ג במוצאי שבת, 15.5, באמצעות חברת מדאסיס להטסות רפואיות ולסיוע רפואי ובינלאומי, הצטרפו שלושה אנשי צוות רפואי, ובראשם ד"ר עמי מאיו, מנהל היחידה לטיפול נמרץ כללי בבית החולים אסותא אשדוד. מכיוון שלמחרת חל חג השבועות, שבו החברה הישראלית לא טסה, הועלו איילון ומלוויו לטיסה של טורקיש איירליינס מניו יורק לאיסטנבול.
בשלב הבא הם אמורים היו לעלות לטיסה של החברה הטורקית לתל אביב, אבל זו בוטלה בשל המצב הביטחוני. הבעיה נפתרה בזכות חברת ישראייר, שביום שלישי שעבר, 18.5, יצאה לטיסת אמבולנס פרטית מנתב"ג לטורקיה ובחזרה.
"ההטסה של ערן הייתה אתגר מיוחד", אומרת מנהלת המרכז הלאומי להשתלות. "בנוסף לקושי לשמר איברים של אדם במוות מוחי בזמן טיסה - ובמיוחד את הריאות - היה קושי שנוצר בשל המצב הביטחוני. ולמרות הכול, ערן הגיע לארץ במצב יציב"
"ההטסה של ערן לארץ הייתה אתגר מיוחד", אומרת ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות. "בנוסף לקושי לשמר איברים של אדם במוות מוחי בזמן טיסה - ובמיוחד את הריאות - היה קושי שנוצר בשל המצב הביטחוני וביטול הטיסות. ולמרות הכול, ערן הגיע לארץ במצב יציב".
איבריו הושתלו בבית החולים בילינסון בפתח תקווה ביום רביעי האחרון: הלב הושתל בגופו של גבר בן 45, את הכבד קיבל גבר בן 49, כליה אחת ניתנה לבן 57, והאחרת לאישה בת 67. למחרת נערכה ההלוויה והחלה השבעה.
4 צפייה בגלריה
מושתל הלב, יגאל חדד (במרכז), עם פרופ' דן ערבות, מנהל המערך לניתוחי לב וחזה בבילינסון (מימין), וד"ר בן בן אברהם מהיחידה לאי ספיקת לב
(צילום: דוברות בילינסון)
האלמנה מעיין עדיין לא מעכלת את אירועי השבועיים האחרונים. "אבל הגוף מאותת לי שקרה דבר נורא: לפעמים אני רועדת, לפעמים יש לי דפיקות לב", היא אומרת.
הילדים, רואי (שמונה וחצי) ואריאל (שש), יודעים שאביהם מת, אבל לא סיפרו להם על השתלת האיברים. "הם עוד קטנים, אז קשה להסביר להם שלקחו לאבא שלהם חלקים מהגוף", אומר הסבא אלי. "עוד כמה שנים, כשהם יגדלו קצת, נספר להם הכול. אני בטוח שהם יהיו גאים".
