"הייתי כבר על המיטה בחדר ניתוח, דקה לפני לידה קיסרית, הרופאה כבר החזיקה את הסכין ביד, ופתאום היא שמה לב ששכחו להרדים אותי. היא צעקה למרדים: 'למה החולה לא רדומה?' הוא ניגש אליי במהירות, הניח את שתי הידיים שלו על הצוואר שלי, ולחץ. נחנקתי. ואז הוא ביקש שיביאו לו מגבות, הניח אותן על העורף שלי והדף לי את הראש אחורנית. הוא לא הסביר לי כלום, לא מה הוא עושה, לא איך אני אמורה להרגיש, אז חשבתי שהוא אשכרה הולך להרוג אותי". כך מתארת טוני יצחק (45) את האירוע שקרה בחדר הלידה לפני שבע שנים, ומאז, לטענתה, נהרסו חייה וחיי משפחתה.
"הכנסתי את אשתי לחדר לידה, ומי שיצאה ממנו הייתה אישה אחרת לגמרי", מתאר בקול רועד ארז, בעלה, "נכנסה לשם אישה מלאת שמחת חיים ויצאה משם אישה טראומטית, שלא מתפקדת".
באמצעות עו"ד אדרה רוט הגישו בני הזוג בשבוע שעבר תביעה בגין רשלנות רפואית נגד בית החולים קפלן בסכום של 2.5 מיליון שקלים. טוני, אם לחמישה, מספרת שעד אותה לידה אחרונה היא הייתה פעילה, מצליחה ומאושרת. "פתחתי יחד עם אמא שלי סלון משגשג לכלות וכבר התחלתי ליהנות מפירותיו. זאת במקביל לתחזוקת בית וגידול ארבעה ילדים. תיקתקתי הכל ונהניתי מהחיים", היא משחזרת.
"כאבי תופת"
היא נכנסה להיריון שהוגדר בסיכון בשל השמנת יתר וסוכרת הריונית. "הכינו אותי ללידה קיסרית וכבר נתנו לי תאריך, אבל עוד קודם, כשאני בבית, תקפו אותי כאבי תופת בגב התחתון וצירים שבאים והולכים. אני לא ילדה, עברתי לפני כן ארבעה הריונות, לא הייתי סתם נלחצת, אבל הרגשתי שהתינוק אוטוטו יוצא אז התקשרתי לארז שיגיע מהר ויפנה אותי לחדר הלידה בקפלן, שם עשיתי את כל מעקב ההיריון".
בדיקה ידנית שעברה במיון יולדות העלתה שהיא במצב של פתיחה מלאה. הדמיית אולטרסאונד הראתה שהעובר במצב עכוז. כשאחות שאלה אותה איזו הרדמה היא מעדיפה, השיבה טוני שהיא רוצה הרדמה כללית מכיוון שיש לה ניסיון רע עם אפידורלית. פרט זה נכתב באחד מגיליונות חדר הניתוח.
היא הועברה עם מיטתה מהמיון לחדר ניתוח, "ואז השכיבו אותי על מיטת הניתוחים, ובעלת תפקיד שלא הציגה את עצמה גילחה אותי, אחת נוספת מרחה לי פולידין על הבטן, ואז אני רואה אישה שלישית עם סכין ביד, שגם היא לא טרחה להגיד לי מי היא, מתקרבת לבטן שלי כדי לבצע חיתוך להוצאת התינוק. רק אז היא הבחינה שאני ערה לחלוטין", מספרת טוני.
בכתב התביעה נטען כי "אחרי שגב' יצחק נתנה הסכמתה לביצוע ניתוח קיסרי היא הוחתמה על טופס הסכמה לניתוח, כמתבקש, אבל לא הוחתמה על טופס הסכמה נפרד ומחויב לאישור הרדמה. כן לא הוסברו לה סיכוני ההרדמה, החלופות, אופן ההתעוררות ועוד".
פרופ' גבריאל גורמן, מומחה בהרדמה, כותב בחוות דעת מומחה המצורפת לתביעה: "הניתוח הקיסרי לא היה דחוף. למרדים היה מספיק זמן להסביר למטופלת על הליך ההרדמה ולהחתים אותה על טופס הסכמה, דבר שלא בוצע. מההתרחשות בחדר הניתוח בזמן הכנתה לקיסרי עולה בבירור הנתק מוחלט בין המנתחת למרדים. המנתחת צעקה למרדים שהמטופלת ערה, הוא ככל הנראה נבהל, ולכן ביצע הליך שחיוני ומקובל אחרי הרדמה, אך לא לפניה, של לחיצה עם שתי אצבעות על הגרון, פעולה שנועדה למנוע הקאה. מובן שביצוע ההליך בזמן ערות יגרום לטראומה נפשית".
במהלך הניתוח הוחדר צינור לקנה הנשימה של טוני, ודרך הווריד היא קיבלה חומרי הרדמה שונים. "אך בשל משקל גופה הגבוה, החומרים לא השפיעו והיא הייתה בערות חלקית", נכתב בתביעה. "ואם לא די בזה", כותב פרופ' גורמן, "היא התעוררה כשצינור עדיין תחוב בגרונה, מה שרק החמיר את הטראומה הראשונית שלה. להבנתי, שרשרת של מעשי רשלנות הובילה למצב שמשליך נפשית על היולדת ועל משפחתה".
ימים אחדים אחרי הלידה משתחררים טוני והתינוק לביתם, כשהיא מותשת וחסרת כוחות ."שכבתי במיטה כמו זומבי ולא רציתי אפילו לראות את התינוק", היא מספרת, "אמא שלי ובעלי טיפלו בו. לא הבנתי מה עובר עליי. הרי ילדתי כבר ארבע פעמים. אז מה קורה לי? בלילות הייתי מתעוררת כשכולי מזיעה ורואה מול עיניי את המרדים תוקף אותי ומנסה שוב ושוב לחנוק אותי. בגלל הסיוטים נשארתי רוב הזמן ערה ומשוגעת מפחד, אז בימים הייתי עייפה, סמרטוט. כבר לא יכולתי לתפקד ונזקקתי לעזרה צמודה. וככל שהזמן עבר נוספו עוד פרטים לסיוט. התחלתי, למשל, לדמיין שאני מריחה דם".
לפי התביעה, טוני "התחילה להזניח את עצמה ואת הבית וסבלה מפרצי זעם כלפי ילדיה ובעלה וכן מרגעי התנתקות ושיתוק".
"מסכנים הילדים"
"מסכנים הילדים שלי", היא אומרת בכאב, "מ-100 אחוז אמא שהלכה להביא להם עוד אח חוזרת אישה איומה שצורחת עליהם".
בעלה ואמה לקחו אותה לרופאת המשפחה, שהפנתה אותה למרפאה לבריאות הנפש בבית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב. בחוות דעת מומחה כתב הפסיכיאטר ד"ר הלל מה נעים: "אני קובע שמדובר בהתנהלות בלתי ראויה, שאין לה מקום בעולם הרפואה. הצוות חייב היה ליידע אותה בכל מה שאירע במהלך הלידה ולאפשר לה לזכות בטיפול שיעזור לה להתמודד כראוי עם ההפרעה שהתפתחה. להסתיר מהמטופלת אירוע ולא לאפשר לה לעבד אותו – זה הפך אותה קורבן לרשלנותו של המרדים תוך פגיעה בכל תפקודיה: הזוגי, האימהי, החברתי והכלכלי".
טוני מטופלת בתרופות פסיכיאטריות ובקנאביס רפואי, שלדבריה לא ממש מסייעים לה. "אני יוצאת מהבית רק עם ליווי, ולכל מקום שאני נכנסת, דבר ראשון אני מחפשת חלון או דלת מילוט", היא מספרת, "תמיד יש לי גומייה על האצבע, למקרה שיפרוץ התקף חרדה, פלאשבק או ניתוק. למדתי להכאיב לעצמי עם הגומייה עד שהמוח שלי נרגע. אפשר לקרוא לזה חיים?"
עו"ד רוט מסכמת: "ההתנהלות הרשלנית והחמורה של אנשי הצוות הרפואי גרמה לאישה בריאה, פעילה וחיונית לצאת מחדר ניתוח כשהיא מצולקת נפשית לכל ימי חייה".
תגובת בית חולים קפלן: "כתב התביעה טרם התקבל. לכשיגיע, הוא יילמד על ידי היועצים המשפטיים ותגובתנו תימסר בבית המשפט".
