(צילום ועריכה: אודי מוזס, HSA)
לד"ר טל בן שחר - מומחה בעל שם עולמי בתחום המדע של האושר, שהקים את "האקדמיה ללימודי האושר" - יש פטנט: במקום ה"מולטי טאסקינג" (ריבוי משימות) המפורסם שכולנו נדרשים אליו, הוא מעדיף לעשות מה שהוא מכנה "Task multiplying" (הכפלת משימה). כלומר, הוא עושה דבר אחד, שממנו יוכל לגזור מספר תוצרים. למשל, אם הוא כותב מאמר לספרו החדש, הוא יוכל להשתמש בו כבסיס להרצאה שהוא מכין לכנס, וגם לשיעור בקורס שיעביר. אני קוראת לזה "גם וגם", והפגישה שלנו בשבוע שעבר, לרגל השנה האזרחית החדשה, התקיימה מתוך נאמנות לעיקרון הנהדר הזה.
טל הוא שותף מקצועי שהפך לחבר קרוב (כתבנו יחד סדרת ספרי ילדים על פסיכולוגיה חיובית וגם הרצינו והעברנו סדנאות יחד). כשבא לביקור מולדת מארצות-הברית, קבענו פגישת עבודה, אבל בדרך אליו ראיתי שהשמש זורחת, אז צלצלתי אליו מהאוטו ואמרתי: "שים נעליים. במקום לשבת בבית, נעשה 'שיחהליכה'!" (הכפלת המשימה שלי). כך מצאנו את עצמנו צועדים בפרדסים שמאחורי הבית ברמת השרון, גם עושים ספורט וגם דנים במחקרים ובמגמות בעולם הפסיכולוגיה, גם עובדים וגם נהנים.
את הדרך חזרה עשינו אמנם בריצה (כי פתאום קלטנו שאנחנו מאחרים להרצאה), וזו הייתה דוגמה מעולה למתח התמידי המתקיים בחיים של כולנו בין השהות ברגע הנוכחי לבין הריצה ליעד הבא. זה גם הנושא שבו עסקה השיחה שלנו בפודקאסט (צפו בסרטון למעלה או בגרסה המלאה): איך מערבבים את שני מצבי הנפש האלה - האחד, של תרבות המערב, שמנחה אותנו להציב מטרות ויעדים, לחשוב "עתיד", והאחר, של תרבות המזרח, שמזמינה אותנו לשהות ברגע הנוכחי - ואיך הערבוב הזה קשור לאושר.
1 צפייה בגלריה
שירלי יובל-יאיר וד"ר טל בן שחר. "אנחנו יותר מדי נופלים להתעסקות בדברים הדחופים, ולא מגיעים למה שחשוב לנו באמת"
(צילום: אלבום פרטי)
"כשמדברים על אושר, יש שתי אסכולות", מסביר טל. "האחת היא אסכולת 'העתיד', שלפיה אנחנו מגיעים לאושר כשאנחנו מציבים לעצמנו יעדים ומגשימים אותם. העניין הוא שמחקרי הפסיכולוגיה החיובית, וגם החיים עצמם, מוכיחים לנו שזו לא התשובה. אני, למשל, הופתעתי בגיל צעיר לגלות שאף על פי שהגשמתי מטרה ששאפתי אליה ועבדתי קשה כדי לממש אותה - להיות אלוף ישראל בסקווש - כשכבשתי את היעד, הייתי מאושר רק לזמן קצר".
ולא רק זה. כולנו מכירים את ההרגשה שההתעסקות בעתיד מייסרת אותנו: אנחנו מטרידים את עצמנו במחשבות על המטלות שצפויות לנו אחר הצהריים, ומפספסים את הצחוק המתגלגל של הילד בארוחת הבוקר.
"נכון, וכאן מופיעה האסכולה ההפוכה, זו שמנחילה לנו תרבות המזרח, ושגורסת כי האושר טמון באפשרות לחיות כאן ועכשיו, להיות נוכח באופן מוחלט בהווה. יש הרבה מחקרים שתומכים בזה ומראים שכשאנשים מתרגלים את הנוכחות ברגע, באמצעות מדיטציה למשל, הם חווים יותר בריאות נפשית ופיזית".
אבל גם כאן יש בעיה, כי זה מנוגד לטבע שלנו, שטמון בו רצון להתפתחות. אם נשב כל היום ונעשה מדיטציה, לא ימצאו תרופות לסרטן וחיסון לקורונה. לא נתקדם. איך אתה פותר את זה ברמה האישית, בוויכוח בין המחשבה על יעדים ומשימות לבין האפשרות לחוות יום שמש נעים ולצאת לפרדס?
"לחיות רק בעתיד, זה לא בריא, ולחיות רק בהווה זה לא אפשרי. עם השנים הבנתי שמה שחשוב לי זה לא בהכרח לממש את כל המטרות שהצבתי לעצמי, אלא עצם זה שיש לי מטרות. זה מה שנותן לי כיוון. ברגע שהצבתי לעצמי מטרה, אני יכול להניח אותה בצד ולא להתעסק איתה. לדוגמה, המו"ל שלי בארה"ב הודיע לי שהספר הבא שלי מתוכנן לצאת ב-27 באפריל. ספר הוא מטרה: אני יודע שאני צריך לקום כל בוקר ולכתוב כמה שעות, ובפעולה היומיומית של הכתיבה אני אחווה את הכאן והעכשיו. זה גם משחרר אותי מהתלבטות: אני לא צריך לחשוב מה לעשות היום, כי אני יודע שאני קם לכתוב. השעות האלה של הכתיבה הן מאוד טובות לי. כאן טמון הכלב: הידיעה שיש לי כיוון לעתיד, במובן מסוים מאפשרת לי ליהנות מהכאן והעכשיו. העתיד וההווה משתלבים: יש פה גם משמעות עתידית וגם הנאה עכשווית".
אתה עושה כאן עוד משהו חשוב: ברגע שיש לך מטרה עתידית, אתה גוזר ממנה פעולה יומיומית להווה, שאתה מכניס ללו"ז ומקפיד לבצע. רבים מאיתנו מסתובבים עם מטרות ולא מתקדמים לעברן, לפעמים משום שאנחנו לא מצליחים לתעדף. אנחנו מגדירים לעצמנו יותר מדי מטרות ולא מחליטים מה הכי חשוב. איך אתה מתעדף?
"את זה למדתי לפני הרבה שנים, כשקראתי את 'שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד' של סטיבן קובי: הוא מלמד לחלק את המשימות לפי ערימות ולעשות הבחנה בין 'חשוב' ל'דחוף'. אנחנו יותר מדי נופלים להתעסקות בדברים הדחופים, ואז לא מגיעים למה שחשוב לנו באמת. בשבילי, שעות הבוקר הן הכי טובות לריכוז, כך שאני מתחיל את הבוקר עם המשימות הדחופות, אבל אני מקפיד גם לשאול את עצמי כל יום מה חשוב לי להספיק היום, ואז אני מכניס את זה לריטואל, להרגל קבוע. כמו שאני כל יום מצחצח שיניים, אני כל יום כותב, עושה מדיטציה. יש גם זמנים שאני לא עושה בהם שום דבר חשוב, אבל אני נהנה מהם בזכות זה שאני יודע שהספקתי את הדברים החשובים".
דיברנו על הצבת יעדים ועל אפשרות לבנות פעולות בדרך למימושם, וזה רלוונטי במיוחד בתחילתה של שנה חדשה. יש יעדים "מדידים", שקל לכמת ולמדוד אותם. למשל, להצליח ללמוד ספרדית. אבל מה לגבי יעדים שההצלחה בהם לא ניתנת לכימות, כמו להצליח בחיי הנישואים או במערכות יחסים משמעותיות? איך אתה גוזר פעולות כשזה מגיע ליעדים כאלה?
"גם כשאנחנו מציבים יעדים מהסוג הזה, אפשר להחליט על פעולות בדרך למימוש שלהם. למשל, אם חשוב לי השנה לטפל במערכות היחסים הקרובות שלי, אבחר להקדיש להן יותר זמן ואנרגיה, וברשימה שלי יופיעו פעולות כמו משחק פינג פונג עם הבן שלי פעמיים בשבוע, או דייט קבוע עם אשתי פעם בשבוע. כלומר, ליצור ריטואלים, לבנות הרגלים קבועים סביב מה שחשוב לי. מערכות יחסים משמעותיות ובריאות הן ללא ספק אחד המשתנים הכי חשובים לאושר שלנו. כל המחקרים בתחום שלנו מצביעים על זה".
שירלי יובל-יאיר היא פסיכולוגית, מרצה וסופרת, בעלת הפודקאסט "ליהנות מהדרך"
פורסם לראשונה: 10:30, 25.01.21
