הוא רק בן 8, והסרטן האגרסיבי שתקף אותו כבר העביר אותו 9 ניתוחים וסבבים של כימותרפיה. כשהרופאים אמרו להורים, איתי ורעות שמוצו כל אפשרויות הטיפול בארץ, היה להם ברור שהם לא מרימים ידיים ומחפשים לילד שלהם את התקווה במקום אחר. "כשאומרים 'להפוך כל אבן', לזה מתכוונים", אומרת רעות. "כשהייתי ילדה, סיפרו לנו את הסיפור על פרח לב הזהב, על הילד שמוצא את הפרח שמרפא את אימא שלו. ממש כך הרגשנו. חברים טובים שמבינים בתחום עזרו לנו להגיע לאונקולוגים המומחים במחלה של רווה בכל העולם. חזרנו עם תשובות מעודדות ולשם אנחנו הולכים – לפרח לב הזהב שלנו", אומרת האם. הבוקר (ב') ייפתח קמפיין גיוס התרומות להטסת רווה ומשפחתו לבית החולים אמ.די אנדרסון ביוסטון שבטקסס.
לתרומה להצלת חייו של רווה לחצו כאן
הסיפור של רווה התחיל לפני שנתיים, יומיים לפני יום כיפור. "כאבה לו הרגל", מספרת רעות. "הלכנו לאורתופד שראה בלוטה קטנה. הוא שלח אותנו לעשות צילום ואמר לי לחזור עם התשובות כדי שנחליט אם ממשיכים לסי-טי או ל-MRI. שבע שנים קודם לכן, כשרווה היה עוד תינוק, גיליתי גוש בשד שהתברר כסרטני. כל השנה הראשונה לחייו של רווה הייתי בהקרנות. כשאומרים למישהו שעבר סרטן את המילים 'סי.טי' ו-'MRI', הראש הולך לדבר הכי גרוע".
התוצאות הגיעו במהירות ותסריט האימים התממש. "נאמר לנו שמדובר בסרטן נדיר בעצם, שנקרא אוסטאוסרקומה. שבועיים מהצילום הראשון אנחנו מתחילים את הכימותרפיה. מילד בן שש ועשרה חודשים שמתעסק באופניים, חברים ותחילת כיתה ב', הוא הפך לילד בכיסא גלגלים בטיפולים. זה בין הדברים הקשים כהורה, לראות את הילד שלך שוכב במיטת בית-חולים גדולה, כשהוא מחובר לצינורות ובקושי מדבר בגלל הכימותרפיה", אומרת רעות.
ואת עוד יודעת בדיוק מה עובר עליו.
"אני יודעת בדיוק מה זה. ורווה מקבל את התרופה שאני קיבלתי. אני יכולה רק לשכב לידו, לחבק אותו, לומר לו שאני אוהבת אותו ולהיות איתו".
מניסיון העבר, הרופאים מצפים שהרגל של רווה תפסיק לכאוב אחרי הטיפול הראשון. "אבל זה לא קורה. הם עשו אחרי כמה טיפולים וב-MRI וראו שהגידול ממשיך לגדול. הם החליטו להקדים את הניתוח להוצאת הגוש, אבל לא הספיקו להזמין תותב לברך, וכך בניתוח חירום הוציאו את הגידול ואת הברך. רק כשהתעורר מהניתוח הוא הבין שהוא בלי ברך. זה היה ביומולדת שבע. כשכל החברים יצאו לחופשה הוא התאשפז".
במשך תקופה ארוכה רווה חי בבית החולים. שני ההורים התחלפו ביניהם במשמרות. "ניסינו לשמור על המשפחה, ששלושת האחים הגדולים של רווה ימשיכו להיות שמחים, שנמשיך בשגרה שלנו. הייתי יכול להיות בבית החולים כל הלילה, לקום בבוקר, להמתין שרעות תחליף אותי וללכת לעבודה, לחזור הביתה בערב עייף, וחוזר חלילה", מספר איתי.
רעות מוסיפה: "בתקופה הזאת הוא היה מחובר לעמוד עם כימותרפיה ונוזלים, עם רגל ישרה, הוא לא יכולה היה לרדת לשירותים. בין-לילה הוא הפך לסיעודי. הייתי מרימה אותו על הידיים, עוזרת לו להתלבש. זה לחזור להיות תינוק". איתי: "כל הזמן אנחנו בודקים שהחום לא עולה. זה הסיוט של כל הורה לילד עם סרטן. אנחנו יושבים עם המדחום ואומרים לו 'די, תעצור', 'אל תעלה'. אם החום עולה, חייבים לרוץ לבית החולים".
"מבן הזקונים שהיה כמו מרשמלו קטן, מתוק ומתפנק, גילינו ברווה פתאום כוחות מדהימים וכובשים", אומרת רעות. "הוא כבש את המחלקה. הוא גם מאוד מחובר לאחים שלו וחשוב לנו ולהם להיות יחד. לכן בסופי שבוע, כשהוא נשאר בבית החולים, היינו מבקשים מהאחות חדר לבד כדי שהאחים יגיעו לבקר. ובבית החולים עזרו לנו כי ראו כמה האחים נותנים לו כוח".
באוגוסט של השנה שעברה, רווה סיים גם את הטיפולים הביולוגיים ובבדיקת פט-סי.טי נמצא שגופו נקי. "היינו על הגג. מאושרים", מספרת האם. אבל השמחה התחלפה יותר מדי מהר בדאגה. שלושה חודשים אחרי התגלה שהסרטן שלח גרורות לריאות. "זה היה פשוט ליפול לתהום", אומר איתי. "מהר מאד התאפסנו על עצמנו. היה ברור לנו וגם לרווה שממשיכים. החזרה של הסרטן הייתה מהירה מאד והרופאים לא אהבו את הקצב האגרסיבי של המחלה".
בינואר עבר רווה את הניתוח הראשון בריאות והתחיל סבב חדש של כימותרפיה. חודשיים לאחר מכן בבדיקת סי.טי מצאו למרות הכימותרפיה כי הגידול ממשיך לצמוח בריאה השנייה. "הכינו אותנו לניתוח השני, אותו רווה עשה שלושה חודשים אחרי הניתוח הראשון. באמצע יולי, ממש לפני כחודש בבדיקת פט.סי.טי התגלה שהסרטן לא רוצה לעצור. רווה נכנס לניתוח שלישי כדי להוציא את הממצאים מהריאות. כל ניתוח כזה הוא מאד קשה", אומר איתי.
"אחרי הניתוח השני רווה כמעט לא התאושש. הוא היה מקיא כל יום, ירד במשקל, היה בדיכאון, אבל למרות כל זאת, הוא מדהים אותנו ואת הרופאים מההתאוששות המהירה שלו. זה מטורף כמה הילד הזה לא מוותר, אחרי שעבר 21 טיפולים עם אשפוזים ארוכים וניתוחים, הוא הכי אריה בעולם, אבל הרופאים הגיעו למסקנה שבארץ אין להם אפשרות לעצור את קצב הסרטן וכל ניתוח מסכן את חייו. הגענו למסקנה שהזמן מאוד דחוק ואין לנו אפשרות לחכות. אנחנו עוזבים הכול במיידי כדי לרפא את רווה בארצות הברית. דיבר איתנו מנהל מרכז סרקומה בבית החולים אמ.די. אנדרסון, שם מבצעים טיפולים ניסיוניים מיוחדים לאוסטאוסרקומה. נטוס אליהם ב-16 בחודש כי זה הסיכוי שלנו להציל אותו".
הנושא המכביד ביותר הוא העלויות הגבוהות של הטיפול. למרות שיש למשפחה ביטוח בריאות פרטי, ישנן הוצאות רבות וגבוהות שאינן מכוסות. "מדובר בעלות מאוד גבוהה שלא נוכל לעמוד בה, כל טיפול משמעותו עשרות אלפי דולרים. אנחנו מקבלים כל כך הרבה אהבה וחיבוק מהסביבה, ברור לנו שכולם מתגייסים בשביל לעזור לנו להגיע לסכום הנדרש. ברור לנו שזו הדרך", אומרת רעות, "ברור לנו שרווה עושה כל מה שגיבור-על יכול לעשות. הוא כל כך רוצה לחיות. כולו חיים. אנחנו רק צריכים לתת לו את הסיכוי – את הרופא הנכון ואת הטיפול הנכון. את השאר הוא ימשיך לעשות לבד".
"רווה מטופל במחלקתנו מזה כשנתיים עקב הישנות גרורתית של אוסטאוסרקומה", אומר ד"ר יאיר פלד, רופא בכיר, המחלקה להמטו-אונקולוגית ילדים, איכילוב. "לצערנו בהינתן מחלתו האגרסיבית, והמידע לגבי מקרים דומים, אפשרויות הטיפול הקיימות יאפשרו הארכת חיים ולא ריפוי. המשפחה בחרה לפנות לטיפול ניסיוני במרכז גדול בארצות הברית שמתמחה בגידולים מסוג זה. אנחנו אוהבים את רווה ומשפחתו, ונמשיך לעמוד איתם בקשר מרחוק".
לתרומה להצלת חייו של רווה לחצו כאן
