"בנובמבר 2020 הגעתי לבדיקת עיניים שגרתית במרפאת קופת החולים, ותיכננתי לחזור לעבודה מיד בסיומה. מי היה יכול להעלות על הדעת שהיא תהיה תחילתו של מסע ייסורים שיגרום לי לאבד את העין ולהפוך לנכה סיעודית. מאישה עצמאית, עובדת, נוהגת ופעילה הפכתי לשבר כלי – גופנית, נפשית וכלכלית". כך, בדמעות, מתארת בטי רוינזברג את האירועים שגרמו לה נזק בלתי הפיך. באמצעות עו"ד מורן אברהמי יום טוב היא הגישה בבית משפט השלום בבת־ים תביעה בגין רשלנות רפואית נגד בית החולים "אסותא אשדוד" על סך 2.5 מיליון שקל.
הכל התחיל כשרוינזברג (65) פנתה לבדיקת עיניים אצל רופא הקופה, ו"הוא אבחן לחץ תוך־עיני מוגבר ושלח אותי מיד למיון", היא מתארת. הלחץ התוך־עיני היה גבוה: 44 מיליליטר כספית, כשהערך התקין נע בין 21־10 מילימטר כספית. מדובר בסימפטום המעיד על קיומה של מחלת העיניים גלאוקומה, ברקית בעברית, שפוגעת בעצב הראייה. היא מתרחשת כשיש חסימה בדרכי הניקוז של הנוזל התוך־עיני, מה שגורם להגברת לחץ מסוכנת. אצל רוינזברג התגלה בבדיקה גם דימום בעצב הראייה.
בטי קיבלה טיפול בטיפות עיניים, השיטה המקובלת להורדה מהירה של הלחץ. באותו מועד, היא אומרת, היא הייתה אמורה לעבור את השלב השני בטיפול, שמתבצע בלייזר, "אבל הרופא אמר לי שהלייזר לא תקין ולכן עליי להגיע למחרת. כשהגעתי למחרת, כפי שאמרו לי, הלחץ שנמדד היה 22 מילימטר כספית ועשו לי את הטיפול בלייזר".
באותו מעמד ערכו הרופאים התייעצות והחליטו שיש לטפל בבעיה אחרת שלה, קטרקט (ירוד), מצב שבו עדשת העין הופכת עכורה. וכך, חמישה ימים אחר כך, ולטענתה מבלי שנבדק הלחץ התוך־עיני שבגללו נשלחה למיון, בוצע ניתוח הקטרקט באותה עין והושתלה בה עדשה חדשה. "לפני הניתוח שאלתי את הרופא למה פתאום דחוף לנתח את הקטרקט, אז הוא הרגיע אותי: 'בטי, אני מסדר לך את שני הדברים ביחד, את הגלאוקומה ואת הקטרקט, אל תדאגי'", היא מספרת.
רוינזברג שוחררה לביתה ובביקורת שעברה למחרת נמדד לחץ תוך־עיני מוגבר ברמה של 45 ממ"כ. "אמרתי לרופאים שאני לא רואה בעין ימין, המנותחת, והם הרגיעו אותי שייקח מספר ימים עד שהראייה תתחדד", היא מספרת. בכתב התביעה צוין כי "בוצע הליך של הרחבת הפצע הניתוחי וניקוז, והלחץ ירד ל־6 ממ"כ".
למרות דברי ההרגעה, בשלב זה היא נשלחה לרופאת הגלאוקומה של אסותא אשדוד. "הרופאה בדקה לי את העיניים ואמרה שמשהו לא בסדר עם הניתוח שעשו לי אתמול ולכן אצטרך לעבור ניתוח נוסף", היא מתארת, "ברגע הזה הייתי עדה לסצנה מסרט אימה, כשהרופאים התחילו להתווכח ביניהם אם כן לנתח או לא לנתח. השיא היה כשהרופא הבכיר שאל בנוכחותי את מומחית הגלאוקומה: 'אם זו הייתה אמא שלך גם היית מנתחת אותה?' בשלב הזה ממש פחדתי".
למחרת חזרה בטי למרפאת העיניים באסותא. מדידת הלחץ הראתה כבר ערך גבוה עוד יותר: 50 ממ"כ. "הקרנית כבר הייתה עכורה ולאור המצב הוחלט על ביצוע החדרת צינורית", נכתב בכתב בתביעה. יום אחר כך היא התאשפזה ועברה ניתוח נוסף, שבסופו מסכמים הרופאים: "הצלחה חלקית ודימום".
אם לא די בכל אלה, הניתוח הזה היה טראומטי במיוחד. "באמצע הניתוח ההרדמה המקומית מתחילה לפוג", היא מספרת, "אני אומרת לרופאים שכואב לי ושיוסיפו חומר הרדמה אבל אף אחד לא שומע אותי, את הצעקות שלי, והכאב רק מתגבר. אני מתפתלת על מיטת הניתוחים ומתחננת שיפסיקו את הניתוח, והרופאה, בטון של מפקדת, אומרת לי: 'בטי, מה את עושה? למה את צועקת? תירגעי ואל תזוזי אם את רוצה שהניתוח יצליח'. רק רופא אחד שהיה שם הבין שזה לא בסדר, פנה לרופאה ושאל אותה 'מה את עושה?'"
מחדר הניתוח היא יצאה, לדבריה, בוכה, כאובה ונרגזת. בכתב בתביעה נכתב: "מהלך ההרדמה היה כושל ולא יעיל. המטופלת נאנקה מכאבים".
למחרת, הלחץ התוך־עיני היה עדיין גבוה, 34 ממ"כ, והדימום ממשיך. הרופאים באסותא מחליטים על ביצוע ניתוח נוסף. "כבר לא רציתי כלום, רק שיעזבו אותי בשקט ושלא אצטרך לעבור פעם נוספת ניתוח בלי הרדמה", מספרת בטי, "אבל הם הבטיחו שהפעם יזריקו לי הרבה חומר מאלחש, אז הסכמתי. כבר הייתי בידיים שלהם. לאן יכולתי לברוח?"
הניתוח המדובר התבצע שלושה ימים אחר כך. בסיומו נכתב בדוח חדר הניתוח: "בהמשך יישקל הצורך לתקן שוב את נקז הגלאוקומה". אולם גם הפעם, אחרי שלושה ניתוחים, הלחץ התוך־עיני נותר גבוה. רוינזברג החליטה שעד כאן. היא עוזבת מיד את אסותא ומתאשפזת בבית חולים אחר. "מה שקרה בעקבות ההחלטה שלי היה ממש מביש", היא מספרת, "בלי בושה ושמץ של כבוד התחילו להתקשר אליי הרופאים ולשכנע אותי לחזור: 'את כמו אמא שלנו, בטי. תחזרי, אנחנו נתקן', ועוד הבטחות", היא משחזרת.
היא הגיעה לבית החולים איכילוב, שם איבחנו שבעין התפתחה דלקת חריפה. רוינזברג אושפזה לשבועיים, טופלה, ואחרי זמן קצר עברה ניתוח בניסיון לתקן את הנזק, שלא צלח. בעין ימין היא הפסיקה לראות.
בחוות דעת מומחה שצורפה לכתב התביעה כתב פרופ' שלמה מלמד, מייסד ומנהל מרכז הגלאוקומה בבית החולים שיבא: "הטיפול בגלאוקומה על ידי רופאי אסותא אשדוד היה שגוי ורצוף בטעויות קריטיות. הטיפולים הכירורגיים היו מיותרים, לא מתאימים לטיפול הקלאסי, המהיר והמקובל בהתקף חריף של גלאוקומה. התנהלות הרופאים מקורה בשיקול דעת מוטעה ואי־הבנה של המצב הקליני. זה הביא לכך שהראייה ירדה לרמה של ספירת אצבעות בלבד, בעוד הלחץ נשאר גבוה".
גם הפסיכיאטרית ד"ר טניה אברט צירפה חוות דעת מקצועית לתביעה: "התובעת סובלת מעיוורון בעין ימין, ירידה חדה בראייה בעין שמאל ורגישות לאור. היא הגיעה למצב לא תפקודי, הפסיקה לנהוג, לעבוד, לבשל, לקרוא ולצפות בטלוויזיה. היא הפכה לנכה סיעודית חסרת ביטחון, שתלויה בסביבתה. היא חסרת שמחת חיים, הנאה ואנרגיה ותחושת הערך העצמי שלה נפגעה". תגובת בית החולים אסותא אשדוד: "כתב התביעה המדובר טרם התקבל. עם קבלתו נגיב בבית המשפט, כמקובל".
