לצד הטענות על כך שהילדים היום פעילים הרבה פחות ומבלים זמן רב מדי מול המסכים, עולה מספרם של הילדים ובני הנוער שמקפידים על פעילות גופנית קבועה וסדירה ולעיתים אף תחרותית. הכניסה לשגרה ספורטיבית קבועה ואינטנסיבית יותר גוררת גם פוטנציאל פציעות גבוה יותר. הסטטיסטיקה מראה שכ-40 אחוז מהילדים בגילים חמש עד 14 שפוקדים את חדרי במיון בבתי החולים, מגיעים עקב פציעה או פגיעה שנוצרו בעת או בעקבות פעילות גופנית.
בגלל שספורטאים צעירים נמצאים עדיין בשלבי התפתחות וגדילה של רקמות ועצמות גופם, הם נמצאים גם ברמות סיכון גבוהות יותר להיפצע בפציעות ספורט שונות לעומת ספורטאים בגילאים מבוגרים יותר.
הסכנה הנוספת בפציעות אצל ילדים, לעומת מבוגרים, היא פגיעה בגדילה הטבעית של העצמות והתפתחות הרקמות הרכות – או במילים אחרות – פגיעה בצמיחה והגדילה הטבעית של הספורטאי. לצד זה יש להזכיר גם את ההתפתחות של הספורטאי המקצועי שיכולה להיות לקויה בעקבות פציעה, כמו פיתוח מודעות יציבה ירודה, הרגלי תנועה לא טובים וכדומה, דברים שיכולים לגרום לבעיות בריאותיות בעתיד.
ילדים פגיעים יותר לפציעות בגיל ההתבגרות ממגוון סיבות. זה לא אומר שלא כדאי לבצע פעילות גופנית בגילאים אלה. להפך – פעילות גופנית טומנת בחובה יתרונות רבים דווקא בגילאים הללו, כמו שליטה בגוף, פיתוח מודעות יציבתית ועוד. אך יש לקחת בחשבון את פוטנציאל הפציעה אצל ילדים ולהחזיר את הילד, באם נפצע, לפעילות בצורה מדורגת.
קראו עוד:
מה הקשר בין גדילה וצמיחה לפציעות ספורט?
במהלך גיל ההתבגרות, ילדים חווים קפיצה משמעותית במדדי גדילה וגובה ("קפיצת גדילה"). בשלב זה הילד פגיע יותר לפציעות ספורט, ממגוון סיבות:
1. ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה: גיל ההתבגרות על כל מאפייניו הפיזיים וההורמונליים מגיע ומתבטא אצל כל אחד בקצב שונה, ונפרס לרוב על פני תקופה של שלוש עד חמש שנים. חלק מהילדים חווים קפיצת גדילה בגיל עשר עד 12. אחרים יחוו אותה מאוחר יותר, בגיל 13 עד 16, ויהיו גם מי שלא יחוו את קפיצת הגדילה עד שיגיעו לגיל 18.
ילד או נער שעדיין לא עבר את קפיצת הגדילה שלו, ומתחרה עם מי שנמצאים במצב פיזי מפותח יותר ממנו, עלול להיות מועד יותר לפציעות עקב ההתמודדות עם חבריו לקבוצה, שנמצאים בעמדת מוצא עדיפה מבחינת גודל, כוח ופוטנציאל תנועה.
2. ילדים מאבדים קואורדינציה כאשר הם מסתגלים לשינויים בגופם: במהלך קפיצת הגדילה, השינויים החילם אצל הילד לא תמיד פרופורציונאליים לכל חלקי גופו ולכל התפקודים השונים. לעיתים קרובות, הידיים והרגליים גדלות מהר יותר לעומת מרכז הגוף והגו, כך שהילדים צריכים להתרגל למרכז הכובד החדש בגופם המשתנה והגדל, ומאבדים מיכולת שיווי המשקל והקואורדינציה. כתוצאה מכך תנועות רבות שהם מבצעים, ובייחוד במהלך פעילויות ספורטיביות, נהיות מסורבלות ופחות מדויקות.
במחקר שנערך (Bisi et al. , 2016) נמצא שתקופת גדילה אצל ילדים, שכללה עלייה של יותר משלושה ס"מ בגובה בתקופה של שלושה חודשים, הייתה אינדיקציה להליכה פחות סדירה וחשפה את הילדים ליותר ליקויים ברמת הקואורדינציה והתנועה לעומת מי שקפיצת הגדילה אצלם הייתה מתונה יותר ונמשכה לאורך זמן. הדבר מתבטא בצורה חזקה בפוטנציאל הביצועים בענפי ספורט שונים אצל אותם ילדים.
3. גמישות: ילדים מאבדים מהגמישות תוך כדי גדילה. במהלך גיל ההתבגרות חלים שינויים רבים ברקמות הגוף השונות, וביניהם גם חוסר איזון בין השרירים ובקצב גדילת העצמות אל מול השרירים והגידים שלהם. חוסר איזון זה יכול להוביל לגדילת עצם משמעותית לעומת השרירים והגידים אשר מחוברים אליה, דבר היוצר שרירים מקוצרים יחסית ולהוביל לפציעות ברקמות אלה. מכאן חשיבות ההקפדה על תנועתיות (Mobility) וגמישות (Flexibility) לצד חיזוק השרירים בזמן זה.
4. לוחיות גדילה וכאבי גדילה: כאשר מדובר בילדים בגיל צעיר, התפתחות העצמות עדיין בשיאה, והביטוי העיקרי הוא בחלקים המרוחקים (דיסטליים) בקצוות העצם משני צדדיה. באזורים אלו, הנקראים גם הקונדילים של העצם, יש אזור המכונה לוחית הגדילה או האפיפיזה של העצם, בו העצם גדלה. אזור זה אצל ילדים הוא בעיקר סחוסי ויתחלף לעצם גרמית ונוקשה עם ההתבגרות. בתקופה זו אזור זה פגיע ומועד יותר לפגיעות ופציעות, בייחוד בשלב קפיצת הגדילה, ולכן הסכנה לשבר אצל ילדים רבה יותר באזורים אלו.
דוקטור, זה אקוטי או כרוני?
פציעות הספורט השכיחות ביותר בקרב ילדים יהיו הפציעות הטראומתיות - פציעה חריפה או אקוטית, ופציעות על רקע חוזרני או שימוש יתר, המכונות גם פציעות על רקע כרוני. במקרה של פציעה, חשוב מאוד להיבדק על ידי הגורם הרפואי הרלבנטי (אורתופד או פיזיותרפיסט מוסמך) כדי להבין את מהותה ולקטלג אותה לפציעה אקוטית או כרונית. הבנה מלאה ומיטבית של הפציעה תאפשר התמודדות ושיקום יעילים יותר.
פציעות אקוטיות
פציעות חריפות שנוצרו באופן מפתיע, כמו שבר של עצם, נקע של רצועה או קרע של שריר ("מתיחת שריר"). פציעות שכאלה יתרחשו עקב חבלה ישירה, כמו נפילה או התנגשות עם שחקן יריב במהלך משחק. בשל חולשה יחסית של עצמות בתוך שלבי הגדילה – הסכנה בגילאים אלו בעת שבר יותר גדולה (כמו למשל: פגיעה בלוחיות הגדילה בעצמות).
פציעות ספורט אקוטיות אצל ילדים – מה הכי שכיח?
1. שברים באזור לוחית הגדילה: במיוחד בעצמות הירך, השוק, הקרסול ואצבעות כף היד. פגיעה באזור לוחית הגדילה שכיחה ומהווה כ-15 אחוז מכל השברים אצל ילדים. השכיחות לשבר כזה גבוהה פי שניים אצל בנים לעומת בנות, כאשר הגיל השכיח ביותר לפציעה הוא 16-14 אצל בנים ו-13-11 אצל בנות.
2. פריקות: יציאה מהמקום של עצם מול העצם השנייה במפרק (למשל עצם הזרוע אל מול השכמה, או פיקת הברך מול עצם הירך). הפריקה המוכרת והשכיחה ביותר היא פריקה חלקית או מלאה (דיסלוקציה או סאבלוקסציה בהתאמה) של מפרק הכתף, לרוב במנגנון בו הזרוע הייתה במנח של הרחקה וסיבוב חיצוני, כמו שקורה בענפי כדור שונים או בהיאבקות. נמצא שספורטאים בגיל ההתבגרות בסכנה לפריקת כתף של עד פי ארבעה יותר לעומת מבוגרים (Murray et al., 2013).
פריקות פיקה במפרק הברך יכולות להיגרם עקב חבלה ישירה או תנועה סיבובית/פשיטת ברך לא נשלטת. פריקת פיקה שכיחה יחסית בענפי ספורט מגע, אך גם בעת פעילות גופנית המשלבת קפיצות, סיבובים ושינויי כיוון דחופים, כמו כדורסל, כדורגל, התעמלות, ריקוד ועוד. הפציעה תתרחש פחות בענפים שמאופיינים בתנועה בעיקר קדימה ואחורה כמו ריצה.
3. קרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך (ACL Tear): פציעה שכיחה, שנחשבה בעבר לפציעה של ספורטאים בוגרים, אך ככל שילדים השתלבו יותר בענפי ספורט המשלבים מגע ושינויי כיוון, היא הפכה גם לנפוצה אצל ילדים ומתבגרים, עם שכיחות גבוהה של עד פי שמונה יותר אצל בנות לעומת בנים. הסכנה לנזק ל-ACL עולה בפעילויות המשלבות האטה והאצה ושינויי כיוון דחופים, כמו בענפי כדור למיניהם.
מניעה של הפציעה והתמודדות עם נזק ל-ACL ברוב המקרים יתבצעו דרך תרגילי חיזוק ושיפור שליטה שרירית, המסייעים לגיוס המערכת המייצבת הדינמית (השרירים). כך נוצר גיבוי מספק לנזק שנוצר במערכת המייצבת הסטטית (הרצועות) – דבר שמייתר ברוב המקרים את הצורך בניתוח שיחזור לרצועה הצולבת הקדמית הקרועה בברך.
פציעות שימוש יתר (פציעות כרוניות)
פציעות על רקע שימוש יתר או פעולות חוזרניות לאורך פרק זמן ממושך. ברגע שהעומס החיצוני החוזר (כמו הפעלה חוזרת ונשנית של הידיים או הרגליים בפעילות מסוימת) עולה וגובר על יכולת הרקמה להתמודד אתו – או במילים אחרות, ברגע שתהליכי הבנייה לא עומדים בקצב של תהליכי ההעמסה והפירוק - נוצרת פציעה מסוג שימוש יתר או פציעה על רקע חוזרני (רפטטיבי).
איך למנוע פציעות שימוש יתר אצל ילדים?
- גיוון בגילאים צעירים בסוגי הספורט המבוצעים (לא רק ענף אחד עם אופי תנועתי ספציפי).
- לשים לב למספרי כאב (מומלץ להסביר לילד על השימוש בסרגל כאב 10-0).
- הקפדה על מנוחה וזמני התאוששות.
- בחופשות וזמני מנוחה ארוכים – שלבו פעילות עם אימפקט נמוך, כמו שחייה, אופניים וכדומה.
- לוודא נוכחות של איש מקצוע רפואי במסגרת הספורטיבית.
ילד או נער במגמת ספורט או המשתתף בחוג ספורט ועוסק בנפח ספורט שבועי ניכר יותר – מועד יותר לפציעות מסוג שימוש יתר, לעומת אחרים בני גילו (Marlin et al. , 2018). כאשר נוצר עומס ממוקד על שריר מסוים או מפרק מסוים ללא איזון של השרירים מסביב – פציעת שימוש יתר הינה רק עניין של זמן. לכן ההמלצה היא לשלב מספר מרכיבי כוח באימון ואף כמה ענפי ספורט יחד – וזאת כדי לחשוף את הספורטאי הצעיר למנעד תנועתי נרחב יותר, שימנע חוזרניות והעמסה ממוקדת ובכך יפחית סבירות לפציעת שימוש יתר. בנוסף, ישנה חשיבות לניהול עומסים ולמתן זמני מנוחה והתאוששות מספקים.
לצד כל אלה, ישנה חשיבות למודעות מצד אנשי המקצוע העוטפים את הספורטאי הצעיר, בנוגע לאופי ולסוגי הפציעות הקלסיות בענפי הספורט השונים. ועצה להורים: אם שולחים את הילד לקייטנת כדורגל או קייטנת שחייה – חשוב שלוודא שיש שם גורם רפואי שייתן מענה לכל מקרה שלא יבוא, כמו פציעה, שבר וכו'.
לחץ וחרדה אחרי פציעה: איך מתמודדים?
ישנם ספורטאים רבים, ילדים ומתבגרים, גם ברמות הגבוהות ביותר, אשר סובלים מרמה כזו או אחרת של חרדה או דיכאון. הסיבה לחרדה היא לא פעם פציעה קיימת, כשהחשש העיקרי של הספורטאי הצעיר הוא לחוסר יכולת לחזור ליכולות הספורטיביות שלו טרם הפציעה או שלא יוכל לחזור לפעילות כלל, כמו גם חשש מפציעה חוזרת.
ספורטאים צעירים מסוימים יחוו תסמינים פסיכולוגיים משמעותיים לאחר פציעה, כמו למשל: התקפי חרדה, סיוטים בשינה, הימנעות מסיטואציות חברתיות, הימנעות מחזרה למקום בו אירעה הפציעה ועוד. כיום יש תוכניות שמטרתן לעזור לספורטאים עם חרדה לאחר פציעה. גם שילוב של טכניקות הרגעה כמו: נשימות, מדיטציה וכדומה – יכול לעזור.
הכותב הוא פיזיותרפיסט מוסמך, בעלים של הקליניקה "Physio Fitness+" ומרצה באקדמיה, בסדנאות ובקורסים מקצועיים
