עלייה חדה בכמות האשפוזים בכפייה נרשמת בשנים האחרונות בישראל. כך עולה ממחקר חדש מטעם המכון לחירות האדם שבבית החולים מרחבים, שמתבסס בין היתר על נתוני משרד הבריאות. בין 2012 ל-2021 נרשמה עלייה של לא פחות מ-30 אחוזים במספר האשפוזים הכפויים בצו של פסיכיאטר.
עוד בנושא זה:
בישראל נרשמים מדי שנה כ-6,000 אשפוזים בכפייה, באמצעות ועדות פסיכיאטריות או באמצעות צו של שופט. על פי הנתונים, בכל שעה וחצי מתאשפז אדם בכפייה. "למרות התפיסות המקובלות בחברה וכן במערכת בריאות הנפש עצמה, אשפוז כפוי אינו אירוע קיצוני או חריג עבור אנשים במצבים נפשיים מורכבים", צוין במחקר שכתבה עו"ד שרון פרימור עבור פרופ' יחיאל לבקוביץ, מנהל המרכז לבריאות הנפש מרחבים. "העלייה בשיעור השימוש באשפוז בכפייה במערכת בריאות הנפש צריכה לעורר דאגה רבה אף במישור הפרקטי. גם בקרב מי שמצדדים בשימוש בכפייה במקרים מסוימים, קיימת הסכמה לגבי היותו כלי הרה גורל".
בין הסיבות לנקיטת צעד זה: מחסור במענה אחר לאנשים במצבים נפשיים מורכבים למעט אשפוז פסיכיאטרי, חוסר זמינות של אשפוזי בית פסיכיאטריים, היעדר שירותי רווחה ושיקום בקהילה וגם לא מעט סטיגמות וחשש מפני אנשים המתמודדים עם מורכבות נפשית.
"למרות הפרקטיקה המקובלת של אשפוז בכפייה, יעילותה נעדרת הוכחות. גם ביחס לצמצום הסיכון לאדם או לסביבתו בשמו נכפה אשפוז – אין הוכחות כי הוא מסייע לטווח הקצר או הארוך במניעת אובדנות או שימוש באלימות"
לדברי פרופ' יחיאל לבקוביץ, "למרות הפרקטיקה המקובלת של אשפוז בכפייה, יעילותה נעדרת הוכחות. גם ביחס לצמצום הסיכון לאדם או לסביבתו בשמו נכפה אשפוז – אין הוכחות כי הוא מסייע לטווח הקצר או הארוך במניעת אובדנות או שימוש באלימות".
יו"ר מכון חירות האדם, השופט (בדימוס) הרן פינשטין, מוסיף כי "אסור ששיקולים שאינם אובייקטיביים יהוו מצפן חברתי שיגרום לעשרות רבות של אנשים לאבד את חירותם ולקבל טיפול שלא בהכרח יהיה הנכון והמיטבי עבורם. אסור לנו כמדינה לזנוח אנשים אלה הנמצאים במצב בו הם זקוקים להגנה מרבית של זכויותיהם רק בשל תפיסה סטיגמטית. מערכות הבריאות, המשפט והרגולטורים חייבים לדון מיד בממצאי המחקר, כדי לעשות כל שניתן לעצור את מגמת העלייה של המאושפזים בכפייה. מסוכן לנו כחברה להגיע למצב שבו נכלאים בכל יום אנשים שביקשו עזרה רק בשל שיקולים כלכליים, סטיגמתיים ולחצים משפטיים המוטלים על אנשי בריאות הנפש".
"הסיטואציה הכי מפחידה בעולם"
קרן (שם בדוי) אושפזה בכפייה לפני לא מעט שנים. עד היום היא לא שוכחת כיצד הועברה ללא הסכמה לאשפוז במתקן פסיכיאטרי. "עברתי אונס והמצב הנפשי שלי הידרדר מאוד", היא מספרת, "אחרי יומיים שתיתי המון אלכוהול והלכתי לישון, נעלתי את החדר מבפנים. סביב 12 בלילה פרצו את החדר. מצאתי את עצמי בסיטואציה שבה אני במיון ובהליך של אבחון עם פסיכיאטר, כשאני שיכורה לחלוטין. גם בדוח מד"א קראתי שהייתי למעשה שיכורה. הסביבה שלי באמת דאגה לי משום שחלק ידעו שעברתי אונס, אך לא איימתי לפגוע בעצמי או באחרים.
לדברי קרן, "לפנות בוקר כבר הייתי במחלקה סגורה וזה בדיוק האבסורד פה. מהרגע שמדווחים לאיזושהי רשות וישנה התערבות, לעיתים חולפות שעות בודדות עד שהבן אדם מאושפז. כשעברתי את האבחון ירדה השכרות, הבנתי את הסיטואציה ועוד הספקתי לדבר עם עו"ד כדי שיגיע. אני יושבת בחדר עם רופא תורן ופשוט מעבירה לו פתקים. התבקשתי לקחת כדורים וכשסירבתי, תוך שניות תפסו אותי מכל צד אנשי צוות. התעוררתי בבוקר כשכולי מלאה סימנים כחולים. זכיתי להיות במחלקה הזו שש שעות בלבד, ואני מוצאת את עצמי מסבירה בצורה הכי משפילה שיש למה צריכים לשחרר אותי. בלי העו"ד שליווה אותי לא הייתי יכולה לפתוח את הפה. זו הסיטואציה הכי מפחידה בעולם".
