בשיתוף המרכז הרפואי הדסה
סיפור המחלה של רונן כהנא, בן 50 מהרצליה, בעבר יזם בתחום הרפואי וכיום עוסק במסחור טכנולוגיות רפואיות בבית החולים רמב"ם, מתחיל עבורו חודש לפני שאובחן. "כאשר הכלבה שלי מתה מסרטן, הפכתי להיות מודע יותר והבנתי שלפעמים יש סימנים שלא קולטים לגמרי, אבל הם שם", הוא משחזר.
החשד לגבי מצבו הרפואי עלה ממש במקרה. "במהלך הגילוח גיליתי בליטה, ולמרות שזה לא אופייני לי, החלטתי לשאול רופא בנושא". משם בדיקות והתייעצויות והדרך התגלגלה לאבחון - מדובר בסרטן.
תחילתו של מסע
מכון שרת, המכון האונקולוגי של המרכז הרפואי הדסה עין כרם, מעניק לחולי סרטן מכל רחבי הארץ טיפולים מקיפים ומתקדמים – החל מתכניות הקרנות אישיות ועד לטיפול במרפאת סרטן לצעירים בליווי אישי, ועם מעטפת טיפולים מותאמת.
"פרופ' אהרון פופובצר, מנהל האגף האונקולוגי בהדסה, הוא מומחה מדויק מאוד ויש לו ידע רחב שמרגישים אותו. אתה תמיד מרגיש שאתה מול סמכות מקצועית גבוהה מאוד", מעיד כהנא. חלק מהליווי במכון שרת, לאורך הטיפול ברונן, כלל תזונאית, קלינאית תקשורת ופיזיותרפית, שהיוו תפקיד חשוב בתהליך.
"החלטתי מהרגע הראשון שאני לא רוצה לחכות למצב של ניוון מערכות. רציתי כל הזמן לשמר פעילות והקשיבו לרצון שלי, הלכו איתי לגמרי. נתנו לי את זה למרות שזה לא בסטנדרט, לרוב מחכים לסוף הטיפול".
כהנא מספר גם על לאה, פיזיותרפיסטית ראש-צוואר מהמכון, שליוותה אותו במקצועיות ובהתאמה מדויקת למצבו. "בעזרת הפעילות איתה, אני יכול להגיד שהיום חזרתי לפעילות מלאה בעבודה ובכל דבר בחיים".
לדבריו, הרבה מן היחס והאווירה במחלקה משפיעים על הדרך בה מתמודד החולה עם התהליך. "כשאנשי המקצוע מקשיבים לך ולצרכים שלך, זה עובד. זה אישי עד הסוף. האחיות היו קשובות והאווירה הכללית הייתה מאוד בעדי".
אחד מאנשי הצוות, שהשפיע על כהנא יותר מכל, הוא העובד הסוציאלי של המכון, עופר. אליו נחשף כהנא בשלב המפחיד של הלא נודע. "הוא דוגמה ומופת למקצועיות, אמפתיה וכוח רצון להועיל ולעזור. עופר סייע לי המון בהקלה בהתמודדויות ובתכנון של כל המעטפת הלוגיסטית, כך שדברים מסביב היו ברורים מראש, וזה נתן לי הרבה שקט תעשייתי ואמונה בעצמי שיהיה בסדר".
רפואה עם נשמה
דבריו של רונן מתחברים באופן טבעי להכרזתה השבוע של יו"ר דירקטוריון הדסה, השרה לשעבר דליה איציק, על פתיחת מיזם "פרס רפואה עם נשמה" מיסודו של דירקטוריון הדסה. במסגרת המיזם מוזמן הציבור הרחב לבחור מיהם אנשי הצוות אשר העניקו לו טיפול או שירות בהדסה, אשר לווה בהמון אנושיות וחמלה, עם נשמה שבאה מתוך הלב.
מטופלים, בני המשפחות ואפילו עובדי הדסה מצביעים באופן מקוון או בקלפיות על אנשי רפואה, סיעוד, פרא-רפואי ואדמיניסטרציה, שאותם אי אפשר לשכוח בשל מסירותם יוצאת הדופן.
בוועדת הפרס, אשר תקבע מיהם הנבחרים הסופיים, חברים דמויות ציבוריות מובילות: פרופ' ציון חגי, יו"ר הר"י; אשת החינוך מרים פרץ; הח"כ לשעבר חנא סוויד; מנכ"ל עיריית ירושלים, איציק לארי, האחות חני שמעוני ויו"ר ועדת הפרס, איריס חיים, אמו של יותם חיים, אשר נורה בשוגג על ידי כוחות צה"ל לאחר שנמלט מחוטפיו בעזה.
"גם האחות המתאמת שלי היא דמות קריטית", מוסיף כהנא. "היא זו שמתאמת בין המחלקות ואנשי המקצוע. הקשר שלי כמטופל ביום-יום הוא איתה. היא הציר המרכזי שמפעיל הכל, בחיוך ובנעימות, תוך מתן תחושה שאפשר לשאול הכל.
"גם בתקופה של שיא המלחמה והמתיחות, האווירה בהדסה היא מעין תיבת נוח של רב-קיום, בהתאם לאוכלוסייה של ירושלים. כולם פועלים למען מטרה אחת בלבד - שיפור החיים של המטופלים".
אין תירוצים
באשר לדרכו האישית, כהנא מפגין נחישות מרשימה ולא מוותר: "יש קשיים וצריך לעבור אותם. אין תירוצים". לדבריו, "את מחלת הסרטן מנצחים בנקודות, צריך לאסוף את הנקודות האלו".
ראשית, כהנא הקפיד לאורך המסע על הפן הפיזי. "שמרתי על ריצה, אמנם פחות מרחק ומהירות, אבל זה היה לי חשוב מאוד, משום שגיליתי שזה מסדר את מערכת העיכול, היבט קריטי למי שעובר כימותרפיה ומקבל תרופות שגורמות לעצירות.
"הריצה מפעילה את מערכת העיכול וגם כנראה תאי גזע לשיקום. אחרי ששוכבים במיטה מרגישים פחות טוב, אבל בתנועה מרגישים יותר טוב, מעבר לתחושת המסוגלות של פעילות למרות הכימותרפיה".
בכל הנוגע לתזונה, כהנא מספר כי גם בתחום זה זכה לעזרה רבה מצוות מכון שרת. בנוסף, "מי שעזרה וליוותה אותי היא ד"ר אינסה (אינה) סלומוניק, ביולוגית ומרפאה סינית, חוקרת עם ידע וניסיון רב לגבי ההשפעה של אוכל ושל הביוכימיה של המזון. אינה היא חברה ושותפה לסטארט-אפ, יש לה כמות עצומה של ידע לגבי כל נושא המזון.
"אינה הגדירה לי תפריט עשיר בשומנים, וברגע שאמרו לי שיש לי סרטן, נגמלתי באופן מיידי מסוכרים, משהו שצרכתי הרבה ממנו. חשוב לאכול כך כדי לא לנוון את מערכת העיכול ולשמר את המעטפות של המערכת העצבית שהקרינה פוגעת בה, וכדי לשמור על מערכת החיידקים של הבטן. הפחתתי בחומציות, אכלתי יותר ירוקים. התחלתי להכין לעצמי את הלחם שאני אוכל. עברתי את הטיפול יחסית בקלות, בלי בחילות. הייתי מגיע לטיפול עם צידנית מלאה באוכל".
מטרה נוספת שכהנא התעקש עליה היא לשמר את הטעמים. "הכימותרפיה וההקרנות פוגעים בחוש הטעם. התעקשתי ללכת לאכול ולדמיין את הטעמים. הטעם חזר לי ממש מהר, וכל הטעמים חזרו, זה לא תמיד קורה", מספר כהנא בסיפוק.
המעטפת החברתית והתעסוקתית
פן משמעותי נוסף, לדברי כהנא, הוא המעטפת החברתית-תמיכתית. "חשוב להתחבר עם אנשים וחברים, אבל רק למי שנותן אנרגיה חיובית. לעומת זאת, כדאי להתרחק ממי ששואב מכם אנרגיה".
בכל תקופת הטיפולים, כהנא התעקש שלא להתנתק לגמרי מהעבודה. "השתתפתי בזום, שלחתי הודעות. עשיתי הרבה טעויות הקלדה והייתי מתעייף יחסית מהר, אבל לא צריך לפחד מזה, אלא להיפך - להתעקש על זה".
הטיפולים של כהנא החלו ב-8 באוקטובר 2023, "זו הייתה המלחמה האישית שלי. התנתקתי מהסביבה כדי לא לשמוע חדשות רעות. חשוב יותר להגן על עצמך, הרי אתה מספיק בנקודת שפל. אתה לא צריך לספוג עוד דברים שליליים, אלא להשקיע את כל הכוחות שלך בחיוביות. ביקשתי שלא יספרו לי חדשות רעות. התמקדתי בליצור אפקט פלסבו ולא נוצבו".
פרופ' אהרון פופובצר, מנהל מכון שרת לאונקולוגיה בבית החולים הדסה, הוא בעל אג'נדה ברורה בכל הקשור לחוויית המטופל שחשוב ליצור עבור כל חולה. "צוות של מכון אונקולוגי צריך לעטוף את החולה מכל הכיוונים. החלק הרפואי הוא הבסיסי, ותלוי בעיקר בהחלטה של הרופא.
"לכך נלווית אחות מתאמת, שמלווה כל חולה בכל הנוגע לצרכים רפואיים, פרא-רפואיים וסמי-רפואיים, בבירוקרטיה ובמענה לשאלות, בבדיקות מהותיות, בהסברים מקצועיים ובהדרכה. תמיד יש מישהו לדבר איתו.
"אנשי מקצוע רב-תחומיים נוספים הם דיאטנית, עובד סוציאלי ופסיכולוג. כל אחד מהם נותן מענה אחר בטיפול ומחדד את הדגש מכיוונו. התפקיד שלך בתור רופא, מעבר להחלטות על הטיפול, הוא לתכלל את כל הגורמים ולהבין מה קורה עם החולה בכל נקודת זמן. כדי לעזור לחולה, צריך לפגוש אותו בתדירות מספיקה, במיוחד כשמדובר בחולה שמקבל הקרנות".
לדברי פרופ' פופובצר, "צריך להיות אמון על הניואנסים הקטנים שקורים, לטובה ולרעה, ולבנות מערכת יחסים שכוללת אמפתיה וניסיון להיכנס לנעלי החולה, כדי להגדיל את הסיכוי לעזור לו. החולה, בסופו של דבר, לא יודע האם הרופא מולו הוא הכי הכי טוב בעולם, אלא תלוי במערכת היחסים שנבנית ובשאלה האם מקשיבים לו".
אונקולוג לחיים
"אונקולוג הוא מקצוע מאוד מאתגר", מעיד פרופ' פופובצר, "אם אתה נקשר יותר מדי לחולים, אתה לא מסוגל לתפקד. ואם אתה לא נקשר לחולים, אתה לא שווה כלום. אני עובד על האיזון כל הזמן וזה חשוב לי מאוד.
"בירושלים, העיר המיוחדת ביותר, כל חולה מדבר בשפה אחרת ומגיע מתרבות אחרת. חרדים, ערבים, חילונים, מסורתיים. לא רק ירושלמים מגיעים אלינו, אלא מכל קצוות הארץ יש בחירה במומחים בהדסה, בשל ניסיון והבנה שהם באמת עושים הכל למען המטופל. לכן, אתה חייב להתאים את עצמך, להבין את השפה ובעיקר את התרבות של החולה ולנסות להבין מתוכה את השאיפות והרצונות שלו, איך הוא חושב, ולנהל בהתאם את התקשורת והטיפול האישי בו".
"האונקולוג", מסכם פרופ' פופובצר, "מלווה את החולה לכל החיים. אני עצמי מלווה את מטופליי לאורך שנים ארוכות ורואה תחנות שונות בחייהם. חשוב לזכור שלפעמים כל התמיכה הנפשית של החולה מגיעה מהרופא. לכן, רופא צריך לדעת לא רק את החומר המדעי אלא לבנות מערכת יחסים עם החולים לאורך השנים".
בשיתוף המרכז הרפואי הדסה
פורסם לראשונה: 14:40, 12.11.24
