מחקר חדש מצביע על כך שהסיכון למוות בקרב תורמי כליה מהחי נמוך אף יותר ממה שסברו הרופאים עד כה. המחקר שראה אור בכתב העת JAMA עקב אחר 30 שנות תרומות כליה מהחי, מצא כי נכון לשנת 2022, פחות מאחד מתוך כל 10,000 תורמים נפטר תוך שלושה חודשים מהניתוח.
מרכזי השתלה השתמשו עד כה בנתונים ישנים יותר, שמהם עלה סיכון של שלושה מקרי מוות לכל 10,000 תורמים חיים - בייעוץ לתורמים לגבי סיבוכים פוטנציאליים קטלניים. "העשור האחרון הפך להרבה יותר בטוח בחדר הניתוח עבור תורמים חיים", אמר ד"ר דורי שגב, מנתח השתלות במרכז הרפואי NYU Langone. הוא היה שותף למחקר.
צוות NYU ניתח רשומות אמריקניות של יותר מ-164 אלף תרומות כליה מהחי משנת 1993 עד 2022 ומצא 36 מקרי מוות לאחר ניתוח. הסיכון הגבוה ביותר היה בקרב תורמים גברים ואלה עם היסטוריה של לחץ דם גבוה. רק חמישה ממקרי המוות הללו התרחשו מאז 2013. מאותה עת עברו מרכזי השתלה בארה"ב להסרת כליה בפולשנות מינימלית, וכן אימצו דרך טובה יותר לעצירת דימום בעורק הכליה, לדברי ד"ר שגב.
לדברי ד"ר שגב, טכניקות ניתוחיות חדשות יותר הן הסיבה העיקרית לשיפור בנתוני בטיחות ההשתלות מהחי. הוא קורא לעדכון ההנחיות כדי לשקף את שיפור הבטיחות ואולי להגביר את העניין בתרומה מהחי. לעתים קרובות, הסביר, מקבלי השתל מודאגים יותר מהסיכונים הפוטנציאליים לתורמים שלהם מאשר התורמים עצמם. "עבורם, זה עוד יותר מרגיע לאפשר לחבריהם או לבני משפחתם לתרום עבורם", אמר ד"ר שגב.
אלפי בני אדם מתים מדי שנה בהמתנה להשתלת איברים בשעה שרבים יכולים לתרום אחת משתי הכליות שלהם או חלק מהכבד, האיבר היחיד שמתחדש.
איברים שנתרמים מהחי שורדים יותר
עם כמעט 90 אלף בני אדם ברשימת ההמתנה להשתלת כליה בארה"ב, מציאת תורם חי לא רק מקצרת את ההמתנה הארוכה אלא גם מסייעת לשרידות החולים שקיבלו איברים. הסיבה: איברים שנתרמו מהחי נוטים לשרוד זמן רב יותר מאלה שנקצרו מתורמים שנפטרו.
בשנה שעברה, רק 6,290 מתוך יותר מ-27 אלף השתלות כליה בארה"ב הגיעו מתורמים חיים, המספר הגבוה ביותר מאז ימי טרום הקורונה. בשנה שעברה נרשמה יציבות במספר ניתוחי ההשתלות בישראל. מנתוני המרכז הלאומי להשתלות עולה כי יש ירידה קלה בהשתלות כליה מתורמים חיים - 297 ב-2023 לעומת 319 בשנה שקדמה. לעומת זאת, הוכפל מספר השתלות אונת כבד מתורם חי: 16 לעומת שבע בשנה החולפת. 14 מתורמים במשפחה ושניים מתורמים ללא קשר משפחתי.
בטיחות אינה המחסום היחיד לתרומה מהחי, שכן מטופלים רבים מהססים לבקש. ובעוד שהביטוח של המקבל מכסה חשבונות רפואיים, חלק מהתורמים נתקלים בהוצאות כמו נסיעות או אובדן שכר בזמן ההחלמה.
ד"ר עמית טבר מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת פיטסבורג, שלא היה מעורב במחקר, אומר כי "עם הזמן, זה הפך לניתוח בטוח שנעשה אף בטוח יותר. חשוב שתורמים פוטנציאליים ידעו זאת. אבל יש גם סיכונים לטווח ארוך - כולל השאלה אם צפוי שהכליה הנותרת של התורם תחזיק מעמד לשארית חייו".
הסיכון של תורם לסבול מאי-ספיקת כליות מאוחר יותר קטן ותלוי בגורמים כמו השמנת יתר, לחץ דם גבוה, עישון והיסטוריה משפחתית של מחלות כליה. מחשבוני סיכון עוזרים לרופאים לקבוע את הסבירות של תורם פוטנציאלי לבעיות בהמשך החיים. "אין דבר כזה תורם בסיכון בינוני או גבוה - או שאתה מושלם או שלא", תיאר ד"ר טבר את ההחלטה אם לקבל או לדחות תורם פוטנציאלי.
רופאים חשבו פעם שמבוגרים צעירים הם התורם החי האידיאלי, אבל ד"ר שגב אומר שיש מעבר לכיוון תורמים חיים מבוגרים יותר כי קל יותר לחזות נכון יותר את הסיכוי שלהם לחיות עם הכליה הנותרת שלהם.
- לחתימה דיגיטלית על כרטיס אדי - לחצו כאן
