באירועים, בהצגות, בטיולים, במסיבות – תמיד יש תור רק בשירותי הנשים. "על-פי עבודה מחקרית שנעשתה, הזמן שלוקח לאישה להמתין בתור יכול, פעמים רבות, להתארך עד לשש דקות ויותר, כשגברים ממתינים בממוצע פחות מ-11 שניות", אומרת ד"ר ורד קלייטמן, מומחית ברפואת נשים והרופאה המחוזית של מחוז הדרום במכבי שירותי בריאות, בראיון ל-ynet radio. "היום כבר מנסים לדאוג ליותר תאים בשירותי הנשים, אבל אחת הבעיות הגדולות היא שייצרו בהתחלה כמות זהה של תאים בשירותי גברים ושירותי נשים, ומן הסתם הביולוגיה אינה זהה".
קראו עוד:
ד"ר קלייטמן מסבירה שהלחץ על שירותי הנשים נובע ממגוון סיבות והוא תוצאה הן של משך הזמן לו זקוקה אישה בתא השירותים וכן של תדירות שימוש גבוהה יותר.
אז למה באמת תמיד יש תור אצל הנשים?
"כשאני נכנסת לשירותים, אני צריכה להתארגן, לסגור היטב את הדלת, להוריד את הבגדים. גם כמות הנשים שהולכות לשירותים ביחס לגברים היא הרבה יותר גדולה - זו אחת הבעיות הגדולות בתוך הדבר הזה. גברים הולכים כשהם באמת צריכים להתפנות. נשים צריכות לפעמים להחליף תחבושת, לבדוק מה קורה, האם התחיל דימום, אין דימום, אולי צריך משהו אחר. הן גם מתפנות יותר כי הן סובלות יותר מדלקות בדרכי השתן או משלפוחית רגיזה. הן סובלות יותר מבריחות שתן אז הן מעדיפות להתפנות לעיתים קרובות יותר.
"כך שנשים צורכות יותר את השירותים והן צריכות יותר זמן במקום עצמו, בגלל שצריך להתארגן, מבחינת הסניטציה והאסטרטגיה של הורדת הבגדים. לאישה דרוש יותר זמן בתוך הדבר הזה. גבר פשוט עומד ומשתין".
ד"ר קלייטמן: "התאפקות ממושכת והימנעות משתייה בשביל לצמצם את הצורך ללכת להתרוקן הן גורם סיכון מוכר לדלקות חוזרות בדרכי השתן. שזו הבעיה הכי משמעותית, שלא לדבר על אבנים בדרכי השתן וסיבוכים אחרים"
מה היחס האידיאלי שישחרר את הלחץ בשירותי הנשים?
"משהו כמו 30% לטובת שירותי נשים. ברוב המקומות שאליהן אני מגיעה זה ממש לא המצב".
ד"ר קלייטמן מבהירה שלהמתנה, או לחוסר הזמינות של תאי שירותים ציבוריים לנשים, יש השלכות בריאותיות: "זה עיקר הדבר בעיניי. קודם כול, פעמים רבות נשים מתייאשות מהתור ולא מתפנות. אנחנו יודעים שהתאפקות ממושכת והימנעות משתייה בשביל לצמצם את הצורך ללכת להתרוקן – ואני שומעת את זה על בסיס קבוע מבנות שיוצאות לטיולים – הן גורם סיכון מוכר לדלקות חוזרות בדרכי השתן. זו הבעיה הכי משמעותית, שלא לדבר על אבנים בדרכי השתן וסיבוכים אחרים.
3 צפייה בגלריה
ד"ר ורד קלייטמן: "להנגיש יותר את האפשרות של התרוקנות בעמידה"
(צילום: מכבי שירותי בריאות )
"גם כשנשים כבר מגיעות לתא השירותים הציבוריים, הרצון להימנע ממגע עם מושב האסלה לא מאפשר התרוקנות מלאה ונותרות שאריות בשלפוחית השתן, מה שמגביר את הסיכון לפגיעה בשלפוחית וברצפת האגן.
"בעצם, יש לנו מין מעגל כזה שמזין את עצמו - יש יותר דלקות, יותר פגיעה ברצפת האגן, חולשת שרירים. ואנחנו בעצם מוצאים את עצמנו שוב ושוב מטפלים בנשים שמקבלות יותר מדי אנטיביוטיקה וסובלות מפטרייה נרתיקית ומשתמשות בתחבושות היגייניות שרק מחמירות את המצב".
אז מה עושים?
"החלק שאני אמונה עליו זה חינוך של האוכלוסייה, של נערות צעירות. הרבה פעמים זה עניין של הדרכה – להימנע מהתאפקות, להקפיד על שתייה מרובה ועל התרוקנות מלאה של שלפוחית השתן, גם אחרי קיום יחסים. לצד כל זה יש צורך בחקיקה של המדינה וסטנדרטיזציה אחרת של שירותי נשים".
באשר לאוכלוסייה המבוגרת יותר, אומרת ד"ר קלייטמן, חשוב לומר שלנשים מבוגרות, פוסט-מנופאוזליות, יש חסר של אסטרוגן וגם זה מגביר שכיחות של דלקות בדרכי השתן. "ההמלצה היום היא לכל הנשים אחרי גיל מנופאוזה להשתמש במשחה מקומית של אסטרוגן פעמיים בשבוע בקביעות בשביל למנוע את הדלקות ואת הפגיעה ברירית העור באזור, ובכך למנוע דלקות חוזרות בדרכי השתן".
ועד שזמינות תאי השירותים תהיה מספקת?
"יש פתרונות יצירתיים. צריך להנגיש יותר את האפשרות של התרוקנות בעמידה – יש למשל את משפכי ה-P-free מקרטון שמאפשרים לבנות להשתין איתם בעמידה. אני מאוד תומכת וזה עדיף מאשר לעשות חצי סקווט, להתפנות בחצי עמידה, מה שנשים רבות עושות כדי לא לשבת על האסלה. אני מחנכת ככה את הבנות שלי – אפשר להשתין בעמידה. תמיד בתיק, באוטו ובטיולים יש לי קרטוניות כאלה. ברגע שמתרגלים לעניין, זה טריק מקסים, ואין לי שום מניה בחברה. זה אולי לא ישים לחלק גדול מהנשים אבל אפשר לפחות להציע את זה כאופציה".
(משפך חד פעמי להשתנה בעמידה)
