פרופ' לריסה גשקין, רופאת עור בכירה, חשבה שהשאירה את האנטישמיות מאחוריה לפני כ-35 שנה כשהיגרה מברית המועצות לשעבר לארה"ב. בימים אלו היא פוגשת את שנאת היהודים בביתה המקצועי באוניברסיטת קולומביה באופן הכי בוטה ומכוער שיכול להיות. וגשקין כועסת, מאוכזבת וחרדה. החודשים האחרונים לא היו פשוטים, ויש לה בטן מלאה על כל מה שקורה סביבה - על מי שנסחפו בגל השנאה ועל ההתנהלות השערורייתית של נשיאת האוניברסיטה מינוש שפק.
"אני מופתעת. כנראה שהייתי נאיבית עד עכשיו", אומרת פרופ' גשקין (56), מומחית לרפואת עור ורפואה פנימית באוניברסיטת קולומביה ומנהלת מרכז סרטן העור. "כשגרתי בברית המועצות ידענו מי אנחנו ואיפה האנטישמיות נמצאת. ידענו להוריד את הראש. אבל פתאום האנטישמיות גם הגיעה לאמריקה".
צפו באירועי הימים האחרונים באוניברסיטת קולומביה:
תיעוד המהומות והאירועים האנטישמיים באוניברסיטת קולומביה
היא נזכרת בימים הראשונים באמריקה: "אני זוכרת שהגעתי לברודווי ומישהו הגיע ושאל אותי אם אני יהודייה. כל כך פחדתי, כי למה שמישהו ירצה לדעת אם אני יהודייה? אבל בעלי היה אמיץ וענה בחיוב ואותו אדם פשוט הזמין אותנו לבוא לעשות איתם קידוש, הביא לנו פמוטים ובירך אותנו. זה היה בשנת 1989. אני זוכרת שחשבתי 'איזו מדינה מבורכת זו שיהודים יכולים ללכת ברחוב ולהתפלל, ואף אחד לא יכול לפגוע בהם'".
הכול השתנה. את השיחה הזו אנחנו מנהלים בשעה שהמוני סטודנטים קיצונים ותומכי חמאס התבצרו באולם "המילטון" באוניברסיטה לפני שכוחות המשטרה התערבו וכאשר ההנהלה עמדה מנגד. גשקין מתקשה להסתיר את הכעס, העצב והחרדה. להתמודדות היומיומית יש מחיר, והיא מתקשה להסתיר את הדמעות ומדברת.
5 צפייה בגלריה
מתפרעים תומכי חמאס זרעו הרס באוניברסיטת קולומביה בניו יורק
(צילום: Alex Kent/Getty Images)
"זה נורא", היא מתארת בקול חנוק. "רק לפני רגע קיבלתי אימייל מאוד מטריד על סטודנטים שהותקפו על-ידי המון של מפגינים. הם משתמשים בשיטות של טרוריסטים, דחפו סטודנט צעיר שניסה למנוע ממפגינים תומכי חמאס להגיע לבניין. אני אפילו לא בטוחה שהוא היה יהודי. זה מאוד קשה לי עם הרקע שלי".
לריסה גשקין, על הסטודנטים היהודים תומכי חמאס: "לא אכפת להם, הם אומרים שאין אנטישמיות בקמפוס, מכחישים אותה. הם חלק מכל הדבר הזה. מבחינתם From the river to the sea זה פשוט משפט שדורש שוויון זכויות"
אך גשקין לא מוותרת. מהרגע שבו גל האנטישמיות שטף את מסדרונות האוניברסיטה, היא החליטה להשיב מלחמה, בטח שלא לשתוק. והיא גם מוכנה ללכת רחוק אם צריך. "זה התחיל ביום שאחרי 7 באוקטובר", היא מספרת, "אחד הפרופסורים באוניברסיטה אמר כמה הוא גאה בחמאס ואיך כל ההתנגדות לא הייתה ספונטנית, אלא תוכנית ארוכת טווח של ארגון טרור. לחמאס יש כאן הרבה זרועות. בכל יום מאז 7 באוקטובר מתקיימים מפגשים של תנועות תומכות חמאס, 4-3 אירועים בכל יום. הייתי בכל אחת מהן".
אותן תנועות תמימות לכאורה מהוות כלי מפתח בהנדסת התודעה של חמאס כנגד ישראל – ובהצלחה מרובה. רק לפני כמה ימים פרסם ה"ניו יורק פוסט" כי חאלד ברכאת, מנהיג בכיר בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, השתתף בזום בסמינר שארגנה קבוצה נגד אפרטהייד בשם "Resistance 101" שבועות לפני שהחלו המהומות באוניברסיטת קולומביה. שם בין היתר הכריזו הוא ואשתו כי "אין כל דבר רע בלהיות לוחם בחמאס, הם אלו האנשים שנמצאים בשדה הקרב ופועלים למען שחרור פלסטין".
5 צפייה בגלריה
מוכר לסטודנטים אידיאולוגיה אנטישמית תחת מסווה של שוויון זכויות. חאלד ברכאת, בכיר בחזית העממית בסמינר בזום
(צילום: YouTube/Samidoun Network)
"הוא איסלאמיסט קיצוני שמלמד את הסטודנטים מה לעשות, שיש להם תוכניות לטווח ארוך, שהם צריכים להיות סבלניים. הוא דיבר על האחים והאחיות שלו בחמאס", מרחיבה גשקין. "האנשים האלה מנהלים ארגוני סטודנטים על מנת להעביר את האידיאולוגיה שלהם. הכל עובר דרך סגל ההוראה. הם למעשה מנהלים את זה".
דוגמה נוספת להשפעה הרחבה שיש לחמאס היא סטודנטים יהודים שבוחרים מרצונם החופשי ללכת שבי אחר האידאולוגיה הזו ובמקרים מסוימים מציגים השקפות אנטישמיות של ממש. "לא אכפת להם", אומרת גשקין בקול שמתקשה להסתיר את הדמעות. "הם אומרים שאין אנטישמיות בקמפוס, מכחישים אותה. הם חלק מכל הדבר הזה. מבחינתם From the river to the sea זה פשוט משפט שדורש שוויון זכויות. האנשים האלה היו יכולים להיות מאוד שימושיים: להסביר, לקיים דיאלוג, לדבר עם הסטודנטים".
איך היית מסבירה את זה?
"הם שמאלנים קיצוניים. מה שמעניין הוא שהימין הקיצוני והשמאל הקיצוני מאוחדים עכשיו. אתה מסתכל ושואל את עצמך – הם תומכים בעליונות לבנה או שהם שמאלנים קיצוניים? הם אומרים ממש את אותם הדברים: קוראים מוות ליהודים, צועקים שהיטלר לא סיים את העבודה שלו. הם כרגע מאוחדים ברצון שלהם להרוג את היהודים".
"יש כבר אלימות אמיתית. הם שוברים חלונות, מתבצרים בבניינים, הורסים רכוש, דוחפים ומכאיבים לסטודנטים. זו אלימות, זו מלחמה. זה מה שחמאס רוצה. סטודנטים נפלו לידי הטרוריסטים. הם עושים בדיוק את מה שהם רוצים. הם רוצים שלא יהיו יהודים. הם לא רוצים פתרון של שתי מדינות, הם רוצים רק מדינה אחת. זה מאוד פשוט. הם הולכים בקמפוס ומשמיעים בקול מאוד ברור שהם לא רוצים ציונים, שצריך להרוג את כל הציונים. אז סטודנטים שמנגד אומרים 'אתה רוצה להרוג אותי?'. והם משיבים: 'אולי לא אותך אבל אחרים כן'. יש לי תיעוד של כל הדברים".
אז מה שאת אומרת כרגע הוא שכבר לא בטוח להיות סטודנט בקולומביה.
"לא. זה כל כך קשה. זה כאילו שהילדים שלי נפגעים. אי אפשר ללמוד כשיש איומים על החיים שלך בצד השני של החלון. הטרוריסטים שולטים לגמרי בקמפוס. סטודנטים יהודים אינם רצויים בכלל, במיוחד אם הם חובשים כיפה. זה איום במוות. אנשים אומרים שזו אנרכיה ואני חושבת שזה לא נכון. זו לא אנרכיה. יש סדר מאוד ספציפי. וזה לא הסדר שאנחנו רוצים".
5 צפייה בגלריה
"הטרוריסטים שולטים לגמרי בקמפוס". המאהל שהקימו המפגינים האנטי-ישראלים באוניברסיטת קולומביה
(צילום: Stephanie Keith/Getty Images)
ההיסטוריה חוזרת על עצמה
זה כבר כמה זמן שפרופ' גשקין מתעדת באופן נמרץ את הפעילות האנטישמית בקמפוס לרפואה. כרגע היא כנראה היחידה. על אף כל הקושי, היא לא מוכנה לעצור עד שלא ייחשפו כל האירועים המדאיגים שקורים במוסד הלימודי. לפחות עד שמישהו אחד יפקח את העיניים.
"יש לנו 2,000 יהודים בקמפוס לרפואה. זה קמפוס מאוד יהודי, הבניינים נתרמו על ידי משפחות יהודיות או אוהדי ישראל, משפחת מילשטיין, או הרברט אירווינג. אני יכולה להגיד לך שבקמפוס המרכזי יש יהודים, סטודנטים רבים שמתעדים. בקמפוס לרפואה – אין. אני היחידה. יש כאן כמה אנשים שמנסים אבל זה מפחיד. הם תולים בקמפוס הרפואי סלוגנים אנטי-ישראליים והופכים את האווירה למאוד לא-בטוחה.
"אנחנו יודעים טוב מאוד מה האנשים האלה עושים ליהודים והם אומרים 'אנחנו לא מאיימים'. אם מישהו היה מאיים על אדם שחור בקמפוס התגובה הייתה מיידית, וכאן אנשים צועקים 'מוות ליהודים' ולאף אחד לא אכפת. הסנאט של קולומביה אומר שזו לא אנטישמיות, שהאנשים האלה צריכים שיהיה להם קול. זה מגיע מסגל המורים לסטודנטים, והסטודנטים לא יודעים להגיב. יש קבוצות בבתי ספר לרפואה שהולכות בתוך הקמפוס הראשי כל יום ואם מישהו ירים עליהם את הקול, הם יהרסו אותו לגמרי".
פרופ' גשקין: "אבא שלי שחרר את אושוויץ, הוא סיפר לי על כל הדברים האיומים שראה כשהייתי קטנה. אני לובשת את מגן הדוד שלו על החזה שלי ואנשים דוחפים אותי. זה איום ונורא. כל כך טרגי שיהודים לא מבינים את זה"
אך היא לא מוותרת, ובכל הזדמנות שיש לה היא יוצאת עם המצלמה לתעד את הדברים שקורים במקום עבודתה. "חשוב שידעו, שיראו", היא אומרת. הדבר מציף בה תחושות לא פשוטות. "המפגינים כבר מכירים אותי כי אני עונדת את דגל ישראל על המעיל ואת מגן הדוד של אבא שלי על הצוואר. אבא שלי שחרר את אושוויץ, הוא סיפר לי על כל הדברים האיומים שהוא ראה כשהייתי קטנה. אני לובשת את מגן הדוד שלו על החזה שלי ואנשים דוחפים אותי", היא אומרת וקולה נשבר. "זה איום ונורא. זה כל כך טרגי שיהודים לא מבינים את זה".
"הם יודעים איפה אני גרה"
ומתי עובר הגבול? מתי מחאה, מאיימת ככל שתהיה, הופכת לסכנת חיים של ממש? גם גשקין אינה יודעת לענות על שאלה זו. רק ביום שבו דיברנו קיבלה איומים על חייה. "הלכתי לתעד פעילות אנטישמית כמו שאני תמיד עושה, אך הפעם המפגינים ניגשו אליי וקראו בשם שלי, אמרו לי להפסיק לצלם ושהם יודעים מי אני ואיפה אני גרה. זה היה איום אישי וממשי", היא אומרת.
האם נעשו פעולות משמעותיות על מנת לטפל בסטודנטים האלה?
"שום דבר. אפילו לא קיבלתי תגובה כשהתלוננתי על זה".
5 צפייה בגלריה
הפגנות פרו-פלסטיניות באוניברסיטת קולומביה בניו יורק
(צילום: ALEX KENT, GETTY IMAGES NORTH AMERICA)
בהמשך לאירועים האחרונים היא לא חוסכת את הביקורת שלה על אוזלת היד של נשיאת האוניברסיטה, מינוש שפק. "היא חסרת עמוד שדרה", היא אומרת, "היא לא יודעת מה לעשות. אני לא חושבת שהיא בנאדם רע או טוב, היא פשוט מתנהגת כמו ילדה קטנה שלכודה בפינה ומכסה את הראש בידיים שלה. הייתי בסדר אם היא הייתה אומרת תהרסו את קולומביה ונגמור את כל הסיפור הזה, אבל גם את זה היא לא עושה. היא לוקחת צעד קדימה, שני צעדים אחורה".
איך את מסבירה את הזינוק הזה באנטישמיות?
"אנשים הולכים אחרי העדר. אני חושבת שישראל עשתה המון טעויות. נתניהו הוא בעיה, אבל לא הבעיה המרכזית. האופורטוניסטים לקחו את המלחמה הזו נגד הממשלה כדי להפוך את העולם נגד ישראל. הרבה טעויות נעשו על ידי ישראל לאחרונה. לפעמים זה אפשרי, אבל ישראל צריכה להיות מושלמת. זה כמונו, אנחנו היהודים-הרוסים חייבים להיות 500 אחוזים יותר טובים מכולם כדי להתקדם. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו משהו אחר. הם חייבים לעשות את הדברים הנכונים כי כל העולם צופה.
"הלכתי לתעד פעילות אנטישמית כמו שאני תמיד עושה, אך הפעם המפגינים ניגשו אליי וקראו בשם שלי, אמרו לי להפסיק לצלם ושהם יודעים מי אני ואיפה אני גרה. זה היה איום אישי וממשי"
"הדבר הכי חשוב הוא שאנחנו נלחמים באויב מאוד מתוחכם ומאורגן. אויב שלא ישן ולא אוכל לא נח בזמן שהוא מנסה להשיג שליטה בעולם. אני יודעת שזה נשמע משוגע. כשאני אומרת את זה לאנשים הם חושבים שזה משוגע, אבל אני שומעת את זה מהם ואני חושבת שהם עושים עבודה נפלאה. תסתכל על הקמפוס שלנו. אנחנו צריכים ללמוד מהם ולהשתמש באותן טכניקות".
משהו נוסף שצריך לעשות?
"אני באמת לא יודעת מה לעשות כדי לשנות את החשיבה של האנשים, של אמריקה. כבר מאוחר מדי למנוע את כל מה שקורה כאן. זה מתפשט כמו וירוס. אני רק רוצה שתדעו מה קורה כדי שתהיו מודעים ונוכל כולנו לעשות את הדבר הנכון. אני רוצה שידעו שיש כאן אנשים שהם בגדר מיעוט, אך אנחנו אוהבים את ישראל ונעשה כל מה שיידרש כדי להגן עליה. אני מאוד מצטערת, אבל אני חושבת שההיסטוריה תחזור על עצמה.
"כל האנשים שתומכים בחמאס לא מבינים שכשהם יסיימו איתנו הם יבואו אליהם, אולי אפילו מוקדם יותר. לא מעניין אותם שום פוליטיקלי קורקט. הם לא מתעניינים באף אחד אחר חוץ מהם ומבחינתם מי שלא ילך אחרי האיסלאמיות הרדיקלית יוצא להורג. שום דבר אחר לא יצא מזה".
