בהרבה בתים שבהם גדלה נערה מתבגרת, מכירים את התופעות של שלל מצבי רוח מתחלפים ותלונות על מכאובים שונים ומשונים. "אבל אצלנו, למרבה הזוועה, התלונות התגלו כנכונות: סרטן התיישב במוח של נועה שלנו" – כך מספרים לילך ומומי טל, הוריה של נועה, כמעט בת 13, ילדה עם טמפרמנט ג'ינג'י מובהק. נועה, ילדת סנדוויץ' שנמצאת בין עומר בן ה-16 ואורי בן ה-10, התחילה להתלונן על כאבי ראש במהלך חודש נובמבר האחרון. "בהתחלה לא ייחסנו כל חשיבות לתלונות שלה כי הן נשמעו כל כך רגילות לבנות הגיל הזה", מתארת האם, "מה גם שהיא המשיכה להיות הילדה הקפיצית שרצה והולכת להיפ-הופ ולכדורעף".
חודש אחר כך חזרה נועה מטיול בני מצווה למצדה, שאליו יצאה עם אביה. "כששאלתי אותה אם היא נהנתה, נועה ענתה לי שהיה לה קשה כי כאב לה הראש", מספרת האם. היא חשדה שהילדה לא הקפידה לשתות ולכן קצת התייבשה, המליצה לנועה לקחת כדור, ונועה מזגה לעצמה כוס מים גדולה ונטלה אקמול.
קראו עוד:
"הייתי בטוחה שמיצינו את כאב הראש, אבל אחרי שעה בערך מצאתי אותה בחדר שלה יושבת על המיטה ומחזיקה את הראש בשתי ידיה", היא מתארת. כעבור שעות חלף הכאב העז ונועה חזרה לעיסוקיה הרגילים. "ובכל זאת רציתי להיות שקטה ולוודא שכאב הראש כרוך רק בשינויים ההורמונליים שהיא עוברת או שמדובר בתופעה פסיכולוגית שאופיינית לגיל שלה, וביקשתי מרופא המשפחה שלה בדיקות דם מקיפות", סיפרה האם.
התוצאות שהגיעו היו תקינות לחלוטין, אבל התקפי כאבי הראש החזקים לא חלפו, ולכן, שבוע אחרי בדיקות הדם הזמינה האם תור פרטי לנוירולוגית. "היא בדקה את הילדה ביסודיות, הודיעה שמצבה בסדר גמור, אבל סייגה שאם תוך חודש לא יחלפו התקפי הכאבים, מומלץ לעשות סי-טי ראש, וציידה אותנו במרשם לאדוויל", מדווחת האם, לילך.
ד"ר עידו בן צבי: "הקשיבו לילדים שלכם. נורא קל להגיד שהם סתם מתלוננים, בעיקר בגילי העשרה, אבל אם יש לכם אפילו ספק שמשהו איתם לא כשורה, אז אין ספק: אל תתעלמו"
מה שהמעיט מהחשד שמדובר במשהו חמור הייתה העובדה שנועה שמרה על סדר יום רגיל, לרבות חוגים, פעילות גופנית ואפילו מסיבת בריכה עם חברות, אף שכאבי הראש הופיעו ונעלמו לסירוגין. "היא התנהגה לגמרי כמו הילדה שאני מכירה מתמיד, נראתה בשיא הבריאות שלה, ולכן לא דאגתי", מתארת האם. ובכל זאת, הרצון לפענח את מקור הכאב ולפעול לסילוקו גרם לה לקבוע לבתה תור במרפאתו של רופא עיניים, שבדק אותה לדבריה ביסודיות רבה, כולל בדיקה של קרקעית העין. "נשמתי לרווחה כשהוא אמר שהבדיקות תקינות לחלוטין ולכן מיותר לגמרי שנועה תעבור הדמיית סי-טי", היא אומרת, "קיבלתי את ההשערה שכאבי הראש שלה הם תופעת לוואי מאוחרת מהקורונה שהייתה לה שנה קודם".
את סוף השבוע שהתחיל ב-17 בדצמבר ההורים לא ישכחו לעולם. "חגגתי יום הולדת", מספרת לילך, "ונועה אפתה לי עוגה, קנתה לי פרחים וקישטה את הבית לכבודי. כשכל המשפחה נערכה לצאת לטיול שתיכננו, נועה שוב התלוננה על כאב ראש והעדיפה להישאר בבית".
כשחזרו הביתה, האם שמעה קול בכי מהחדר של נועה. כשפתחה את הדלת היא מצאה את בתה אוחזת בראשה ומתלוננת על כאבי תופת. מהרגע הזה היא כבר הבינה שעוד אדוויל לא יעזור. היא התקשרה לנוירולוגית שבדקה את הנערה, וזו הפנתה אותה לחדר המיון של מרכז שניידר לרפואת ילדים.
"זה מצב מסכן חיים"
"נועה הייתה כל כך מותשת מההתמודדות עם הכאבים שהיא נרדמה", מספרת לילך, "ורק בארבע לפנות בוקר, כשהתעוררה, יצאנו לדרך". לדברי ההורים, אנשי הצוות של משמרת הלילה בבית החולים היו מסבירי פנים ויעילים. "הם בדקו את נועה, הפנו אותה לסי-טי ראש, ולתדהמתי, אחרי חמש דקות הוציאו אותה, הובילו אותה למיון וביקשו ממנה שלא תזוז. לנו הם אמרו שמשהו בממצא לא ברור ולכן צריך לאשפז אותה", היא מתארת.
ד"ר עידו בן צבי: "ראו בבירור גידול גדול שממוקם במוחון, שחסם את מערכת הניקוז וגרם להצטברות נוזלים – שגרמו לה לכאבים הקשים. מדובר במצב מסכן חיים, ולכן נכנסנו למרוץ נגד הזמן וכבר למחרת היא הייתה על שולחן הניתוחים"
כשהוא כבר בביתו אחרי יום עבודה, הוזעק ד"ר עידו בן צבי, נוירוכירורג ילדים משניידר, למיטתה של נועה. "זה אצלנו בנוהל: כשמתגלה ממצא שעלול להבהיל את ההורים, ובצדק, מזעיקים בכל שעה רופא בכיר, מנוסה ורגיש, שיודע איך להפיל את הפצצה על הראש שלהם", הוא אומר, "כשהגעתי, תוצאות הסי-טי כבר היו מולי. ראו בבירור גידול גדול שממוקם במוחון (המוח הקטן, צרבלום, שנמצא מתחת לחלק האחורי של המוח), שחסם את מערכת הניקוז וגרם להצטברות נוזלים – שהם אלה שגרמו לה לכאבים הקשים. מדובר במצב מסכן חיים, ולכן נכנסנו למרוץ נגד הזמן וכבר למחרת היא הייתה על שולחן הניתוחים".
לילך מספרת שהבינה מתגובות הצוות לסי-טי כי ישנה בעיה, אך לא העלתה בדעתה שבתה בסכנת חיים. "בעלי ואני ישבנו עם נועה כשלחדר נכנסה משלחת מבשרת רע: ד"ר בן צבי, עובדת סוציאלית ורופא מתמחה. ד"ר בן צבי ביקש ממנה ללכת ישר על קו, אבל הילדה הלכה בזיגזג, כמו שיכורה. הם לא אמרו לנו כלום ויצאו מהחדר", היא מספרת.
אחרי כשעה, האם ליוותה את בתה להדמיית MRI. אחרי עוד פרק זמן שהרגיש להם כמו נצח, כינס אותם ד"ר בן צבי בחדר סמוך. "בהמון רגישות ועדינות הוא בישר לנו שבראש של נועה התפתח גידול גדול ושכבר למחרת היא חייבת לעבור ניתוח", מספרת האם, "כששמעתי את זה הייתי קרובה לעילפון". העובדת הסוציאלית הסבירה לה כיצד לתווך לילדה שעליה לעבור ניתוח, ולמחרת התבצע ההליך.
"השכבנו את נועה על הבטן וביצענו חתך בקו האמצע של העורף", מסביר ד"ר בן צבי, "ניסרנו חלק מהעצם כדי ליצור גישה לאתר הניתוחי, והחזרנו אותו למקום בעזרת קיבוע בברגים בסיום כריתת הגידול". מערכות ניווט ואולטרסאונד זיהו את המיקום המדויק של הגידול, שהיה דבוק למוחון וכמעט צמוד לגזע המוח, מצב שחייב כירורגיה עדינה. "אני יודע שמצב רוח טוב עוזר לילדים מנותחים בהחלמה", מסביר ד"ר בן צבי, "ולכן התאמצתי לשמור על התלתלים שלה".
שבוע לאחר הניתוח שוחררה נועה לביתה. הגידול הוסר בשלמותו, ולכן אין צורך בטיפולים נלווים. ד"ר בן צבי סיכם: "הקשיבו לילדים שלכם. נורא קל להגיד שהם סתם מתלוננים, בעיקר בגילי העשרה, אבל אם יש לכם אפילו ספק שמשהו איתם לא כשורה, אז אין ספק: אל תתעלמו. קחו אותם להיבדק כמו שעשתה אמא של נועה, שהצילה את חיי הבת שלה".
