מי לא שמע על הרולאפס, אותו ממתק שסחף את בני הנוער והצעירים בעקבות סרטוני טיקטוק שזכה אפילו לאזהרה רשמית ממשרד הבריאות. אז מה מכיל השיגעון התורן, ומה בעיקר מסוכן בו? שאלות ותשובות.
אז מה יש ברולאפס שהפך אותו ללהיט?
העובדה שזה מצטלם כל כך טוב, והיום אנחנו בעידן של טיקטוק ואינסטגרם, של נראות. כצרכנים ומכורים לצילומים ולנראות של מזון, זה תופס לנו את העין. מעבר לזה שזה מצטלם טוב, זה גם נשמע טוב. הקרנצ'יות הזו תופסת לנו את האוזן. אנחנו אוהבים את זה בגלל הרעש עוד לפני הטעם. נעים לנו לשמוע את זה כשאנחנו אוכלים את זה, בקרנצ'יות יש משהו ממכר, וזו אחת הסיבות לפופולריות. וכמובן, משפיענים ואנשים שיודעים להתעסק עם אוכל עושים את זה. זה צבעוני ומתוק. כל השילוב הזה הפך את זה למשהו מטורף. לא אתפלא אם מאחורי זה עומד מישהו שזה האינטרס הכלכלי שלו.
"המוצר מכיל שמן דקלים שמשמש היום למה שבעבר שימשה המרגרינה. זה המון שומן רווי שיש לו תפקיד בעיבוד של המזון. זה שומן זול, ולכן הוא נפוץ בתעשייה. שומן רווי מעלה את הסיכון לתחלואת לב וכלי דם. ולגבי סוכר, אנחנו יודעים את הנזקים – בעיקר אצל ילדים ובני נוער"
מה מכילים הרולאפס?
זה ממתק, והוא לא בריא. קלוריות ריקות, אוכל אולטרא-מעובד. הוא לא שונה ממאכלים אחרים שהם זבל. יש בו המון סוכר, שכתוב בצורה שונה ברכיבים, יש הרבה תוספי מזון כמו חומרי טעם וריח – הם מוסיפים לאפקט של הארומה שגורמת לנו לרצות עוד ולהתמכר. יש גם שמן דקלים שמשמש היום למה שבעבר שימשה המרגרינה. זה לא שומן טרנס, אבל זה המון שומן רווי שיש לו תפקיד בעיבוד של המזון. זה שומן זול, ולכן הוא נפוץ בתעשייה. שומן רווי מעלה את הסיכון לתחלואת לב וכלי דם. ולגבי סוכר, אנחנו יודעים את הנזקים – בעיקר אצל ילדים ובני נוער.
ומה לגבי תוספת הגלידה? זה משנה משהו?
זה רק הופך את זה ליותר מעניין, יצירתי, מלהיב. ההתעסקות עם האוכל מצטלמת היטב. גלידה היא אחד המזונות היותר ממכרים. הגלידה נותנת עוד סוכר ועוד שומן רווי. הגלידה מקפיאה את הרולאפ, והופכת אותו לקראנצ'י – וזה מה שעשה את אפקט הוואוו.
יש שעה ביום שאולי בכל זאת מתאימה יותר לחטוף איזה ממתק?
אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי ואי אפשר למנוע אכילת ממתקים. אנחנו חשופים לזה, ולא ניתן למגר. אבל אפשר להפחית, למנן. מידתיות היא מילה חשובה מאוד בעולם התזונה, וכאן נכנס תפקיד ההורים. הסמכות ההורית חשובה גם כאן. צריך לשוחח על זה ולדעת מה הילדים שלנו צורכים מעבר לתכנים ברשתות. כדאי שנדע כמה הם אוכלים. כאן מדובר גם בחינוך צרכני. כדאי לדבר עם הילדים על טרנדים, וטרנדים בתזונה סופם להיעלם. אפשר להחליט כמה אוכלים - ממתק ביום, שניים. אבל כאן צריך להציב גבולות. אם אכלנו גלידה, אז לא רולאפס. וגם להחליט אילו ממתקים. אפשר שתהיה מגירת ממתקים ולהחליט מה יהיה בה, אבל עצם העובדה שהילד יידרש ללכת ולקנות ממתק אחד בכל פעם שעליה יוחלט – כבר תפחית את הצריכה.
יש בכלל ממתקים שעדיפים על אחרים, שאפשר לאכול?
כן, יש כל מיני דגני בוקר. צריכה להיות פשרה בין החיך של הילדים לבין כמויות הסוכר שאנחנו מוכנים שיצרכו. ככל שאנחנו מסכימים שיהיו בבית ממתקים פחות מתוקים, אנחנו מרגילים את הילדים לחיך שמאומן בטעמים פחות עוצמתיים, פחות מתוקים, פחות מלוחים, פחות מתועשים. את הממתק המאוד מתוק אפשר להחליט שרוכשים אחד ביום.
הכותבת היא דיאטנית קלינית
