בבוקר 7 באוקטובר, בשעה שבה צופרי האזעקות החלו להרעיד את השמיים ומדינה שלמה ומנומנמת התעוררה למלחמה, ידע מיד רב-סמל סער (27) שאין זמן לבזבז. הרבה לפני שצו המילואים הגיע באופן רשמי, הוא כבר ארז תיק, אסף ציוד, לבש מדים והתייצב על דעת עצמו באחד מבסיסי האימונים בדרום. שם, הוא וחבריו לחטיבת המילואים החלו להתאמן לקראת הכניסה הקרקעית הצפויה. לא מעט זמן אחר-כך, כצפוי, כבר עמדה שגרת האימונים למבחן.
"התאמנו במשך כמה שבועות, וכשהחלה הכניסה הקרקעית אני והצוות שלי מחטיבה 12 נכנסו לצפון הרצועה", הוא משחזר היום. סער נלחם עם לוחמים נוספים מהחטיבה, תוך כדי שהם נתקלים בעשרות מחבלים. "אני והצוות נלחמנו כשמסביבנו טנקים ומסוקי קרב. אווירה של מלחמה על כל המשתמע מכך. הייתי מאוד דרוך לאורך כל המשימה".
2 צפייה בגלריה
מחכה כבר לחזור להילחם. סער והמרפאה בעיסוק חגית גל במחלקת השיקום בהדסה
(צילום: דוברות הדסה)
בשלב מסוים של הלחימה בעומק הרצועה, הגיעו סער וחבריו לצוות לאזור מבנים צפוף מאוד, שבו איתרו מבנה שהיה בשליטת חמאס. מכאן שרשרת מהירה של אירועים שינתה את הכול. "פתאום נורה עלינו טיל, ממש לכיוון שלי. קפצתי לצד כדי להינצל", הוא מספר. "ספגתי המון רסיסים בשתי הידיים ושתי הרגליים והתחלתי לאבד המון דם. שמו עליי חמישה חוסמי-עורקים על מנת לעצור את הדימומים, ופינו אותי בפינוי מוסק תחת אש לבית החולים הדסה עין-כרם".
סער הגיע אל יחידת הטראומה בבית החולים הדסה עין-כרם במצב קשה כשהוא מורדם ומונשם. הצוות שקיבל אותו לידיו החל מיד בפעולות לייצוב מצבו. בין היתר עבר שני ניתוחים אורתופדיים על מנת לטפל בפגיעות בידיו וברגליו. "סער הגיע אלינו במצב קשה עם פגיעות משמעותיות של רסיסים בידיים וברגליים", מתאר ד"ר מאדי אל-חאג' שניתח את סער. "הפציעות כללו פצעים פתוחים, שברים פתוחים בשורש כף היד וקרעים של הגידים".
במהלך הניתוחים, תיקנו הרופאים את הגידים הפגועים, ניקו את הפצעים הפתוחים מרסיסים וקיבעו את השברים. "חלק מהרסיסים היו מאוד קרובים לעצבים ובניתוח הצלחנו להוציא אותם בהצלחה, ללא פגיעה עצבית", מוסיף ד"ר אל-חאג'.
חגית גל, מרפאה בעיסוק: "ההתמודדות האמיתית פה היא הפער בין הציפייה של המטופל שהתהליך יהיה קצר ומהיר לבין התהליך האמיתי שהוא איטי והרבה פעמים גם מגביל כדי לא לייצר נזק נוסף. ההגבלות הגופניות שהפציעה משאירה איתה גורמות לתלות של המטופל באחרים וזה מאוד לא פשוט להתמודדות לאדם בוגר שהיה עצמאי ובריא"
לאחר האשפוז במחלקה האורתופדית בהדסה עין-כרם, עבר סער למחלקת השיקום בבית החולים הדסה הר הצופים, שבה עוברים רבים מפצועי המלחמה את התהליך הארוך והמאתגר של חזרה לחיים כפי שהכירו אותם לפני הפציעה. הוא מספר שתהליך השיקום לא פשוט כפי שחשב, אך מדובר בהחלט במסע אליו יצא בנחישות.
"חשבתי שאחרי הפציעה אני אתן לעצמי כמה ימים להחלים ואז אחזור להילחם עם החברים שלי", הוא מתאר. "אני רוצה לחזור להילחם בשטח, אבל עכשיו אני מבין שזו קודם המלחמה האישית שלי על עצמי - לחזור לתפקוד מלא".
חגית גל, מרפאה בעיסוק במחלקת השיקום בהדסה הר הצופים שמטפלת בסער, מתארת: "סער הגיע עם פציעות קשות בארבע הגפיים ובגלל ההגבלות של הפציעה עבדנו על פי פרוטוקול מסודר כדי לא לייצר נזק נוסף לשרירים או לגידים". בתחילת תהליך השיקום, סבל סער ממוגבלות בתנועה, אך עם האימונים וההתמדה הוא כבר מצליח לעשות דברים שלא יכול היה לעשות לפני כן: "עכשיו אני כבר מצליח לנהוג, שזה חלום. אני מרגיש ממש שיפור בכל מה שקשור לתנועה של הידיים והרגליים וזה נותן תחושה של הקלה, שיש אור בקצה המנהרה", הוא מספר.
בזמן האשפוז במחלקת השיקום סער עובר טיפולי ריפוי ועיסוק לחיזוק תפקוד הידיים, וטיפולי פיזיותרפיה עקב הפציעות ברגליים. "ההתמודדות האמיתית פה היא הפער בין הציפייה של המטופל שתהליך יהיה קצר ומהיר לבין התהליך האמיתי שהוא איטי והרבה פעמים גם מגביל כדי לא לייצר נזק נוסף" אומרת גל. "ההגבלות הגופניות שהפציעה משאירה איתה גורמות לתלות של המטופל באחרים וזה מאוד לא פשוט להתמודדות, לאדם בוגר שהיה עצמאי ובריא".
בצד האתגרים, סער חווה הטבה ניכרת בתפקודו והוא כבר מצפה לחזור להילחם. "מתחילת תהליך השיקום ועד עכשיו יש ממש שיפור. אני רוצה להמשיך ולהשתפר כדי לחזור ולהילחם עם החברים שלי ולנצח", הוא מסכם.
