"אתם לא לבד": שבוע המודעות לשכול אזרחי
(צילום: ירון ברנר)
דסי רבינוביץ' הייתה נערה שנאבקה בסרטן וזכתה לפרסום בעקבות מאבקה על זכותו של החולה לקבלת טיפול רפואי הוגן. ב-1996 היא נפטרה, בגיל 19, ובעקבות מותה הקימה משפחתה עמותה לזכרה, המקיימת פעילויות רבות העוסקות בשכול האזרחי. ד"ר תמר אשכנזי שעוסקת גם היא באובדן ובשכול כמנהלת המרכז הלאומי להשתלות ומנהלת קבוצות תמיכה לאנשים שמתמודדים עם החוויה הקשה הזו, מספרת באולפן ynet על "שבוע השכול האזרחי", שצוין לאחרונה.
עוד על התמודדות עם שכול ואובדן:
"'שבוע השכול האזרחי' הוא יוזמה של משפחת רבינוביץ'", אומרת ד"ר אשכנזי שהיא גם מחברת הספר "אבל היום שאחרי", ומוסיפה: "בישראל יש מקום רב לשכול הצבאי, לחללי מערכות ישראל ופעולות איבה, ולכן אני חושבת שהמשפחה הזו עשתה מעשה חשוב מאוד כששמה דגש על השכול האחר.
דסי רבינוביץ' ז"ל"גם אנחנו, במרכז הלאומי להשתלות, דואגים למשפחות השכולות שתורמות את אברי יקיריהן לצד ארגון ההשתלות מבחינה לוגיסטית. כבר לפני 25 שנה החלטנו להקים מערך מיוחד למשפחות השכולות ויצרנו קבוצות תמיכה. יש קבוצות בבאר שבע, בתל אביב ובחיפה שנפגשות אחת לחודש וכוללות הורים שכולים, אלמנים ואלמנות, יתומים, סבים וסבתות. כולם חוו אובדן בתקופות שונות. אפשר להצטרף לקבוצות גם שנים אחרי האובדן, וזה הייחוד שלהן. המשפחות שתרמו איברים גם מוזמנות להניח על קבר יקיריהן את הסמל של כרטיס אדי עם כיתוב: 'במותו הציל חיים'. אני חושבת שעצם ההשתייכות נותנת לאנשים איזשהו גב.
"יש לנו גם ספר עם ציטוטים של משתתפי קבוצות התמיכה שהושמעו במפגשים בנושאים שונים, כמו איך מתכוננים לפסח, מה עושים ביום ההולדת של המת וביום השנה למותו וכו'".
שכול הוא התמודדות יומיומית, ואני משערת שלפני חג הפסח והחגים הלאומיים זה הופך להיות עוד יותר קשה.
"זה קשה גם בתאריך אחר. מי שאיבד ילד או אדם יקר אחר - קשה לו כל השנה וכל השנים, אם כי יש שינוי בצבע ובגוון אחרי מספר שנים. אני חושבת שנכון היה לקבוע את שבוע השכול האזרחי לפני יום השואה ויום הזיכרון. יש מקום להנצחה בתקופה הזאת של השנה".
